סוף או תחילת עידן?

במלאת שבוע לאתר www.songs.co.il שיגרה חברת אן.אם.סי קומוניקט למערכות העיתונים ובו בישרה בשמחה כי בשבוע הפעילות הראשון נרשמו למעלה מ-34 אלף כניסות ומעל 3000 הורדות שירים. כמו כן, מסרה החברה כי מתוך 900 שירים שהעלתה לאתר כ-650 זכו להורדה אחת לפחות, וזו מבחינתה אינדיקציה להצלחה חוצת ז'אנרים וקהלים.

שיחה עם חיים שמש, סמנכ"ל רפרטואר באן.אם.סי וססמוגרף ותיק של הלכי רוח במוזיקה הישראלית, מאשרת סופית את שביעות הרצון של הנוגעים בדבר. שמש יודע כי למן השקת האתר עמד ציבור צרכני המוזיקה בארץ במין מבחן בגרות מוסרי שעימת אותו עם השאלה "האם תהיה מוכן לרכוש בכסף את מה שמסתובב ברחבי הרשת חופשי-חופשי?". התוצאות, כאמור, למעלה. הן לא חסרות תקדים, אולם הן מאפשרות אורך נשימה לאתר שעוד נמצא בבנייה, ויותר חשוב, מעניקות חותמת "עובר" לקהל במבחן האתיקה הוירטואלי. "אנחנו מאמינים באתיקה של הצרכנים הישראלים בכלל ושל צרכני המוזיקה בפרט", אומר שמש, "התפיסה היא שבראש ובראשונה התוכן צריך להיות טוב. אם הוא אכן טוב, אז יש תמריץ לתשלום".

שמש מסייג ואומר כי האתר עדיין בשלבי הקמה. בתוך חודש עד חודש וחצי מיום השקתו, צפוי לעלות הקטלוג המלא של אן.אם.סי בתוספת עטיפות האלבומים שינתנו להורדה ללא תשלום נוסף. כמו כן, נבדקת האופציה לאפשר אמצעי גבייה נוסף על הכרטיס אשראי (בחו"ל נגבה התשלום באתרי הורדת קבצים לרוב דרך ספק האינטרנט).

שלומי שבן, אחד מחתני השמחה, אומר כי את נושא העטיפות העלו חלק גדול מהאמנים עצמם, אשר העניין היה חשוב להם באופן מיוחד. "אף פעם לא הבנתי אנשים שמעדיפים להוריד שירים", הוא אומר. "כלומר הבנתי מבחינת המהירות והזמינות, אבל אני עצמי אוהב לגעת במוצר, בעטיפה שלו, להרגיש אותו".

בניגוד לשבן, עצם העובדה שאחת משלוש חברות התקליטים הגדולות בארץ כן הבינה, ובפעם הראשונה, את ציבור מורידי השירים מהאינטרנט, היא בבחינת חציית רוביקון-מחשבתי לא קטן. מכירת תוכן הקטלוג של חברה ממוסדת באינטרנט כשירים בודדים וכאלבומים, מקפלת בתוכה סוגיות כמו עקיפת המתווך (חנויות התקליטים), הפשטת המוצר מאריזתו וממוחשיותו הפיזית, והוצאת שירים מהקונטקסט המקורי בו נוצרו: האלבום. ובקיצור: האם זהו סופו של עידן האלבום כמו שאנחנו מכירים אותו.

בודד בצמרת

בחו"ל היה זה האתר itunes, של חברת "אפל", שחולל את המפנה ביחס של תעשיית המוזיקה לקבצי ה-mp3. האתר העמיד לראשונה בתשלום קטלוג של חמשת חברות התקליטים הגדולות בארה"ב והיה להצלחה מפתיעה, כשהוא רושם 13 מיליון הורדות בחמשת החודשים הראשונים להפעלתו, ומראה שיש היתכנות כלכלית להורדת קבצי מוזיקה בתשלום. בעקבות ההצלחה השיקה אפל באוקטובר גירסה של האתר המותאמת למערכת ההפעלה "חלונות" וכן קמו לו מתחרים כמו buymusic ו e-music, אשר זנח את פורמט המנוי החודשי ועבר גם כן למכור פר קבצים. כאשר הוקם itunes , סירבו אמנים כמו לד זפלין, רדיוהד ומטאליקה לקחת בו חלק בגלל העובדה שהוא מציע למכירה שירים (ב-99 סנט האחד) כיחידה בודדת ומנותקת מהאלבום.

ערן צור מבין לליבם: "מצד אחד האמנים עדיין מכירים בחשיבותו של האלבום כיצירה שלמה, ומצד שני ישנה מגמה מצד הצרכנים לכיוונו של השיר הבודד. אני, כאמן, לא יכול לשנות את הדרך שבה הקהל שלי צורך את המוזיקה, זה לא בשליטתי. אני רק יכול להמשיך ליצור במחשבה על האלבום כיצירה שלמה, שכל אחד מהפרטים בה מושלם בפני עצמו. לא הייתי קורא לכך 'סוף עידן', אבל אנחנו בהחלט נמצאים בתהליך שאף אחד לא יכול לצפות את סופו ואני שמח שהחברה שאני חתום בה מנסה לתפוס את הרכבת ולהיות דינמית בתוך התהליך".

שרון (אליוט) בן עזר, חצי מפוליאנה פרנק, נחרצת יותר: "סוף העידן הגיע מזמן. אן.אם.סי רק הכירו בבלתי נמנע ועושים דבר נהדר בך שמצאו דרך להשתמש בפורמט הזה ולא להלחם נגדו".

ההרכב "נייט-נארס" בו ניגנה בן עזר בלונדון בשנות התשעים, היה לדבריה הראשון אי פעם אשר הוציא סינגל בפורמט mp3. עניין בידוד השירים ממכלול של יצירה שלמה לא מטריד אותה משום שהוא לדבריה פיצוי נאות על תרבות סינגלים שמעולם לא הייתה קיימת בארץ: "אף פעם לא היה בארץ כוח קנייה לסינגלים, ודווקא דרך אתרים בתשלום קיים איזשהו תיקון".

משתפי פעולה

למרות התקדים החיובי שמציגה itunes , והסיפתח המוצלח של האתר, קשה לחזות את התנהגותו של צרכן המוזיקה הישראלי לאורך זמן. בן עזר אומרת שבהינתן העובדה שעד היום לא הייתה קיימת עבורו האופציה להוריד באופן חוקי אין מה להאשים אותו שבחר כל העת להוריד באופן לא חוקי. "אני בכל זאת חושבת שרוב האנשים מאמינים ששווה וכדאי להם לשלם כי כך הם עוזרים לתעשייה להתקיים. אם זה יהיה מחיר הוגן, הם יעשו את זה בשמחה".

באופן די מפתיע מצטרף לדעתה של בן עזר גורם בכיר בחברה לשיתוף קבצים: "הקהל שמוקיר את המוזיקה ורוצה להביע הערכה ולשלם לאמנים הוא לא סוג הקהל שלנו, ועל כן אנחנו לא מתחרים על אותו פלח שוק. באופן כללי צריך לשכנע משתמשים לשלם בעבור תוכן וטוב שסוף סוף התחילה חברת תוכן, גם אם באיחור מסוים, למכור את מרכולתה על הרשת. יותר מזה אני יכול לומר שמכיוון שלנו ישנה תפוצה גדולה אנחנו יכולים לעזור לכל ספק תוכן באשר הוא להפיץ את התוכן שלו, גם בתשלום, באמצעות התוכנה שלנו".

חיים שמש לא מתלהב: "אנחנו לא נהיה בקשר עם חברות שמפנות את גבן לכל הנושא של זכויות יוצרים". מי שכן הולך לשתף עימו פעולה הם לייבלים קטנים כמו "לב העולם" ו"הצוללת הצהובה". שמש אומר ש"לא עשינו את האתר כדי להישאר בו לבד, ונשמח אם יצטרפו עוד חברות למיזם".

אמירה שמפנה אוטומטית את הזרקור לקולגה רוני בראון, מנכ"ל הליקון: "אני מברך את אן.אם.סי על המהלך, זהו מעשה אמיץ וחכם. השאלה היא האם חברה צריכה לפתוח חנות מפעל בה היא מוכרת את כל המוצרים שלה בלבד, וכאן אני לא עושה שום הבחנה בין חנות וירטואלית לחנות פיזית, שתיהן זהות לצורך העניין.

לדעתי התשובה היא לא וזה ההסבר לעובדה ש-itunes שאיגד את כל חברות הצליחה ומיזמים אחרים כמו פרספליי (סוני ו-וורנר) לא הצליחו. בכל מקרה אם יש פה עניין של סוף עידן הוא של סוף עידן הפורמט, כי החברות עצמן מאז ומעולם התחייבו לתוכן ולא לפורמט מסויים, שמשתנה כל כמה שנים. אישית אני חושב שלעולם לא תהיה סיטואציה שבה לא יהיה אפשר לקנות את הפלטפורמה הפיזית. יכול להיות שתהיה חלוקה אחרת, אבל מכיוון שבגיל מסויים אצל כל אדם יצר האספנות מתגבר, תמיד תהיה הצדקה למוצר פיזי שאפשר להניח אותו על מדף". *