יש להבחין בין הזכות להחזיק במשק החקלאי, המועברת רק לאחד היורשים, לבין הזכות הקניינית בערכו הכלכלי של המשק, המועברת בירושה לכל היורשים - קבעה לאחרונה השופטת צילה צפת, מבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א.
הסכסוך המשפטי הוא בגין ירושה של נחלה בכפר מל"ל, כאשר ההורים נפטרו והשאירו 3 יורשים. בורר קבע, כי אחד האחים, אריה סוקול, הוא שיקבל את הזכויות וימשיך להתגורר במשק. שני האחים האחרים, עליזה רוזנפלד ושמואל ישמח, הגישו תביעה נגד סוקול באמצעות עוה"ד ענת לוי וגיא לוטם ממשרד הירש, לוי נורדמן. הם דורשים שסוקול יפצה אותם בגין חלק בעיזבון ההורים. השמאית נחמה בוגין העריכה את שווי הנחלה ב-1.6 מיליון דולר, כך שרוזנפלד וישמח תבעו כמיליון דולר.
השופטת צפת קיבלה את התביעה. היא אמרה, כי הסכם החכירה של המשק קובע, שאת זכות החכירה יש להעביר בירושה רק לאדם אחד. אולם, אומרת השופטת, יש להבחין בין זכות החכירה לבין שווי הקניין הכלכלי של הנכס, ושווי זה שייך לכל היורשים. היא קבעה, כי מדובר בנכס נדל"ני לכל דבר, ולכן זכאים כל היורשים לקבל את חלקם בירושה.
בית המשפט קבע עוד, כי חוזה החכירה משנת 1933 קבע, שהחכירה תועבר ליורש אחד, כדי למנוע את פיצול הנחלה.
אולם, אומרת השופטת, לא יתכן שזכות הירושה החוקית של היורש תירמס בשל זכות ההורשה של האחזקה, שנבעה ממדיניות אי פיצול המשק החקלאי שהיתה בשנות ה-30. היא קבעה, כי המדיניות הקרקעית של שנות ה-30 אינה גוברת על זכות הקניין המקובלת. (תמ"ש 01/25620).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.