המדד ירד, ומה עם הארנונה?

הפרשי ההצמדה שהחוק מדבר עליהם מתייחסים לשינוי במדד המחירים בין מדד חודש אוקטובר של שנת הכספים הקודמת, לעומת המדד שקדם למדד הידוע ביום התשלום. אם ניישם, למשל, את העיקרון שנקבע בחוק על שובר הארנונה הדו-חודשי של חודש נובמבר שנה זו, הרי שהוא היה אמור לקטון ב-2.08% לעומת שובר הארנונה שנשלח בחודש ינואר. החישוב אמנם נראה מעט מסובך, אבל הדברים פשוטים בתכלית ליישום. למרות זאת, יש רשויות מקומיות שלא הפנימו את הוראות החוק, ומבחינתן המשק הישראלי מתנהל בערכים מוחלטים, שאינם מאפשרים התייחסות למדדים שליליים.

זו אינה הפעם הראשונה שמדדים שליליים אמורים להפחית את הארנונה. בפעם הקודמת הוגשה תובענה ייצוגית, במסגרתה צורפו כל הרשויות המקומיות כנתבעות. מטעמים שבסדרי הדין התביעה נכשלה, אולם בשנת 2000 החוק שונה באופן המבהיר, כי הפרשי הצמדה יתייחסו לכל שינוי במדד המחירים לצרכן ולא רק לעלייה במדד זה. בעקבות התיקון לחוק המליץ מרכז השלטון המקומי, לראות בתיבה "תוספת הפרשי הצמדה" כביטוי המעגן בתוכו גם "תוספת שלילית" של הצמדה. להמלצתו צירף מרכז השלטון המקומי הסתייגות בכל הקשור להפחתת תעריפים מתחת לתעריף המזערי. לדעת מרכז השלטון המקומי, התעריף המזערי לסוגי הנכסים השונים הוא הוראה ספציפית הנקבעת מידי שנה בחקיקת ההסדרים, וככזה הוא גובר על ההוראה הכללית המתייחסת להפרשי הצמדה וריבית.

ההמלצה של מרכז השלטון המקומי, להפחית את התעריף במקרה של אינפלציה שלילית, על אף שאינה מיושמת במלואה, היא המלצה ראויה. אולם ההמלצה שלא להפחית את התעריף מתחת לתעריף המזערי נראית כשגויה. עמדה זו אינה מתיישבת עם תכלית החוק, להטיל ארנונה בשיעורים ריאליים.

אין כל הגיון כלכלי שלא לראות את התעריפים המזעריים כחלק בלתי נפרד מעיקרון החיוב הריאלי, זה העובר כחוט השני בדיני הארנונה. כפי שנאמר, הארנונה היא שנתית ומוטלת אחת לשנה. עידכון החיוב במסגרת התשלומים הדו-חודשיים אינו אלא יישום טכני של הוראות החוק בדבר הצמדת התשלומים הנגזרים מהחיוב השנתי. עמדה זו של מרכז השלטון המקומי היא גם חרב פיפיות, שכן נגזר ממנה, שאין לחרוג מהתעריפים המרביים במקרה של אינפלציה חיובית הנפוצה הרבה יותר במקומותינו.

לאינפלציה השלילית השפעות נוספות על חיובי הארנונה - ההצמדה למדד היא חלק בלתי נפרד מריבית הפיגורים הגבוה המשולמת לרשויות המקומיות. שיעור הריבית עומד כיום על ריבית צמודה בשיעור של 0.75% לחודש, היינו ריבית אפקטיבית צמודה בגובה של 9.38% לשנה.

ריבית זו, "ריבית נשך", נקבעה כאשר האינפלציה הרימה ראש והריבית על משיכת היתר היתה נמוכה באופן משמעותי מזו שגבו הרשויות המקומיות. כיום, כשהאינפלציה שלילית והריבית שגובים הבנקים על האוברדרפט נמוכה בהרבה מזו שגובות הרשויות המקומיות, אין חשש שמה הפחתת הריבית תהווה תמריץ להימנע מתשלומי ארנונה. נחמה ניתן למצוא בכך, שריבית הפיגורים לרשויות המקומיות היא צמודה למדד, ובשעה של מדדים שליליים היא מקטינה משהו מעוצמתם של "תשלומי הפיגורים" בכללותם.

אינפלציה שלילית טומנת בחובה גם השפעות אחרות על תשלומי חובה אחרים המשולמים לרשויות המקומיות, שאינם ארנונה כללית. מדדים שליליים אמורים להפחית את אגרת השמירה, אגרות והיטלי פיתוח, אגרות שילוט ושאר תשלומי חובה, הצמודים כולם למדד המחירים לצרכן. בדיקה מדגמית תגלה, שגם בעניין זה המחשבים של חלק מהרשויות המקומיות עובדים בערכים מוחלטים.

על-פי הנוהג, שיעורי העידכון השנתי של הארנונה נגזר מגובה האינפלציה בשנה הקודמת (מספטמבר עד ספטמבר). לפי נוהג זה, הארנונה בשנת 2004 צריכה להיות נמוכה מזו של 2003. בשנה שעברה עלה בידי שר הפנים לשחוק ריאלית את ההכנסות מארנונה, עת שנקבע ששיעור העידכון יהיה נמוך מהאינפלציה. נראה שהשנה משימתו תהיה קשה יותר.