גזברי המפלגות בלחץ

הקדמת הבחירות חונקת את גזברי המפלגות. את השקל הראשון על חשבון מימון הבחירות המגיע להן לפי חוק מימון מפלגות, הם לא יראו לפני יום העצמאות, ורק לאחר שוועדת הבחירות המרכזית תאשר את רשימות המועמדים. דחייה זו משאירה להן פחות מחודש עד ליום הקלפי, כשמסע התעמולה ומימונו המוקדם נעשה בלית ברירה באשראי יקר מהבנקים. בשביל מפלגות נקיות מחובות, אם יש בכלל כאלה, אין זו מעמסה. אבל לעבודה ולליכוד, שגוררות חובות בין 25 מיליון (ליכוד) ל-90 מיליון שקל (עבודה) ממערכות בחירות קודמות - זו מועקה כבדה.

בשבוע שעבר אישרה ועדת הכספים הקצבה של 83 מיליון שקל למפלגות למימון הבחירות. לא ברור לפי איזה מודד הקציב האוצר סכום זה, כשהמינימום הדרוש למיקדמות שמגיעות למפלגות אשר מרכיבות את הסיעות בכנסת היוצאת, הוא כ-94 מיליון שקל. לסכום זה יש להוסיף את המיקדמות המיוחדות שרשאיות לבקש 10 הסיעות הקטנות הקיימות, ו-17 הרשימות החדשות שהגישו את מועמדותן עד ערב פסח (ראה להלן). הסכום הכולל המדוייק ייוודע רק לאחר אישור הרשימות. בינתיים, הקצבת החסר הנ"ל היא הוכחה נוספת גם למצוקת האוצר.

כל הוצאות הבחירות - לפחות כ-420 מיליון שקל - לא תוקצבו מראש בתקציב 99'. אגף התקציבים נאלץ לממן אותן מהרזרבה שכבר התרוקנה, גם לאחר הקיצוץ בסעיפים שונים בתקציב שהכניסו לו חצי מיליארד שקל. רובם הלכו למימון התחייבויות הממשלה לסיעות הקואליציה. תקציב ועדת הבחירות המרכזית יסתכם בכ-240 מיליון שקל, בהנחה שיהיו 2 סיבובים לראשות הממשלה.

מימון הבחירות למפלגות יסתכם בכ-180 מיליון שקל, אף זאת ל-2 הסיבובים. יחידת הבסיס היא 1.34 מיליון שקל לכל ח"כ (כ-160 מיליון שקל), בתוספת כ-10 מיליון שקל לכל אחד משני המועמדים שיתחרו על ראשות הממשלה בסיבוב השני.

כספי המימון מתחלקים כך, לפי החוק: לאחר אישור רשימות המועמדים, זכאית כל סיעה בכנסת היוצאת למיקדמה בשיעור %60 מהמימון המגיע לה לפי מספר חבריה. סיעות קטנות (עד 5 ח"כים) ורשימות שאינן מיוצגות בכנסת היוצאת, זכאיות לתוספת או למיקדמה של עד 5 יחידות מימון (6.7 מיליון שקל). המיקדמה לרשימות החדשות ניתנת כנגד הצגת ערבות בנקאית.

האוצר צריך להביא בחשבון סכום גג של 167.5 מיליון שקל, שיענה על כל הביקוש לתוספת זו מצד 27 גופים (10 סיעות קטנות ו-17 רשימות חדשות) - אפילו כמימון ביניים. לפיכך, עד הפירסום הרשמי של תוצאות הבחירות ביוני, ייאלץ האוצר לגייס מקורות לתשלום של עד כ-230 מיליון שקל נוספים לכל הרשימות, גם אם חלק מהסכום לא ינוצל או יחזור אליו במהלך שנת 2000, אחרי ההתחשבנות הסופית.

ההתחשבנות הראשונה על יתרת המימון מתחילה לאחר אישור התוצאות. בשלב זה נעשה החישוב לפי מספר המנדטים שקיבלה כל רשימה. מפלגות ששמרו או הגדילו את כוחן, מקבלות השלמה למיקדמה עד %85 מהמגיע להן. מפלגות שאיבדו מכוחן או שלא עברו את אחוז החסימה, ייאלצו להסתפק במיקדמה, או חלילה להתחיל להחזיר את עודפי המיקדמות. החשבון עם המפלגות שאיבדו מכוחן נעשה על פי הממוצע של מספר המנדטים שהיו להן בכנסת היוצאת, לעומת המספר שזכו בו אחרי הבחירות. ההתחשבנות הסופית נעשית לאחר שמבקר המדינה מאשר את חשבון ההוצאות של כל סיעה-מפלגה.

חשבון ההוצאות יכול להסתכם בהרבה מעבר למימון הרשמי. החוק מאפשר למפלגות לאסוף תרומות מיחידים (לא תאגידים) בסכום של עד כ-1,000 שקל לאדם. תקרת ההוצאה המוכרת תלויה בגודל הסיעה. לסיעות מעל 11 ח"כים התקרה היא בערך כפליים מהמימון המגיע. לקטנות התקרה היא עד 10 יחידות מימון או פעם וחצי מהמימון המגיע.

חוק המימון מעניק למפלגות המיוצגות בכנסת יתרון ניכר, בהתאם לגודל הסיעה, לעומת סכום סמלי בהשוואה שמקבלות המתחרות החדשות. עיוות זה חולל השנה טירוף מערכות במבנה הכנסת היוצאת. רעידת האדמה, אשר משנה את פני המפה הפוליטית, נתנה את אותותיה בסידרה חסרת תקדים של התפלגויות מהסיעות הקיימות והקמת סיעות חדשות. תוך חודש ימים הוכפל מספר הסיעות מ-11 ל-22.

גידול ענק זה התאפשר הודות לתיקון בחוק, שאיפשר ל-2 ח"כים לפחות להתפלג מסיעתם ולהקים סיעה עצמאית, ב-90 הימים האחרונים שלפני הבחירות. לפני כן התנאים היו חמורים יותר. התיקון ראה את הנולד. המתפלגים ביקשו לשמור את זכויות המימון (וזמן שידורי התעמולה). מאחר שהמימון מגיע למפלגה ולא לסיעה סתם, הסיעות החדשות מיהרו להתקשר עם המפלגות החדשות, להוכיח את זיקתן ולזכות בינתיים במימון המפלגות לקיום השוטף, שגם הוא סכום לא קטן נוסף: 67 אלף שקל לחודש לח"כ, בתוספת 67 אלף שקל לסיעה כסיעה. עצם הכפלת מספר הסיעות, הגדיל את תקציב המימון השוטף ל-11 הסיעות החדשות ב-737 אלף שקל לחודש - כ-1.5 מיליון שקל נוספים עד לבחירות. מחיר הדמוקרטיה.

המימון המגיע לח"כים שמתפלגים נגרע מהמימון המגיע לסיעות האם. ח"כים יחידים שפרשו ולא יכלו להקים סיעה עצמאית, הם וסיעתם איבדו את זכות המימון. כך נקם ח"כ דדי צוקר במרצ, כשפרש והלך להנהיג את מפלגת הירוקים החדשה. ח"כ עמנואל זיסמן, שפרש מהדרך השלישית וביקש להעביר את המימון שלו לעבודה או לוותר עליו לטובת סיעתו - נחסם בוועדת הכנסת. לפיכך ישולמו המיקדמות לסיעות לפי 118 ח"כים. המדינה מרוויחה בינתיים 1.6 מיליון שקל, אבל אין בכך כדי לכסות על הפער של 8 מיליון שקל בין הקצבת האוצר למיקדמות לבין התשלום המגיע בפועל.

ההתפלגויות יחמירו את המשבר הכספי הפוקד בעיקר את המפלגות הגדולות.

* סיעת העבודה הצטמקה מ-34 ח"כים ל-29 עקב התפלגויות למרכז ולסיעת עמיר פרץ. הצירוף של 3 ח"כי גשר שהתפלגו מהליכוד, במסגרת ישראל אחת (ראה טבלה), מצמצם את הנזק לאובדן של 2 יחידות מימון (2.68 מיליון שקל בלבד), וזאת בהנחה שתשמור על כוחה.

* סיעת הליכוד ספגה את המכה הקשה ביותר, כשהצטמקה מ-32 ח"כים ל-19. זאת לאחר ההתפלגויות של גשר וצומת - שלהן מעמד עצמאי של מפלגה בחישובי המימון - אך לא מעט גם מההתפלגויות שהקימו את סיעות 'ישראל במרכז' (בראשות יצחק מרדכי) ו'חרות' (בראשות בני בגין).

* סיעת המפד"ל הצטמקה מ-9 ח"כים ל-7, כשהמתפלגים (חנן פורת וצבי הנדל) הקימו את 'תקומה'. בשבוע שעבר חברו חרות ותקומה לסיעת מולדת הוותיקה (שגדלה מ-2 ל-3 ח"כים עקב הצטרפות משה פלד שהתפלג מהליכוד וצומת).

* סיעת ישראל בעליה הצטמקה מ-7 ל-5 ח"כים בהתפלגות הח"כים יורי שטרן ומיכאל נודלמן, שסיעתם העצמאית היא בסיס המימון של רשימת 'ישראל ביתנו' בראשות אביגדור ליברמן, ואולי בעצם הנדוניה שקבעה אותם בצמרת הרשימה החדשה.

* המרוויחות הגדולות משרשרת ההתפלגויות הן רשימות האיחוד הלאומי ומפלגת המרכז. שתי רשימות חדשות שנהנות מהיתרון של בסיס מימון רחב יחסי, הודות לח"כים שעברו אליהן ולקחו את מיכסת המימון שלהם מסיעות האם.

האיחוד הלאומי מבוססת למעשה על סיעה בת 8 ח"כים שמיזגה את סיעות מולדת הוותיקה (3 הכוללים את משה פלד שהתפלג מצומת), חרות (3 מתפלגי הליכוד וגשר בראשות בני בגין), ותקומה (2 מתפלגי המפד"ל, חנן פורת וצבי הנדל).

סיעת המרכז מונה רק 5 ח"כים (2 מתפלגי העבודה ו-3 מהליכוד וגשר). ברגע האחרון היא איבדה את הח"כ הששי, מודי זנדברג, שהתפלג למענה מצומת, אבל נואש מהמקום הלא ריאלי שנקבע לו ברשימה והתפלג שנית לסיעת יחיד יתומה - ישראל הצעירה. תוך פחות משבוע התמזג זנדברג בסיעת שינוי של אברהם פורז, הכפיל את כוחו ובעיקר את בסיס המימון היקר של הרשימה