בג"ץ חייב את המדינה להקציב 120 מיליון ש' לשילוב ילדים חריגים במסגרת החינוך הכללי

בכך קיבלו השופטים דליה דורנר, אליעזר ריבלין ואיילה פרוקצ'יה עתירה שהגישו קבוצת הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים וחברי הכנסת גלעד ארדן (הליכוד) ויצחק הרצוג (העבודה).

בנובמבר 2002 תוקן חוק חינוך מיוחד, והוא חייב את המדינה לממן את הסיוע לילדים בעלי צרכים מיוחדים המשולבים במסגרת החינוכית הכללית. התיקון התקבל למרות שהכנסת צפתה, כי יישומו יהיה כרוך בעלויות רבות. החוק גם הצביע על מקור המימון מרזרבת התקציב.

שרת החינוך, לימור ליבנת, כתבה במאי 2003 לשר האוצר, בנימין נתניהו, כי התוספת הנדרשת ליישום התיקון לחוק היא ללא עלויות פיתוח, התאמות מבנים והסעות - 2.9 מיליארד שקל. ואולם, היא הציעה להסתפק בתוכנית מינימלית של 600 מיליון שקל לחמש שנים.

העותרים פועלים בקבוצת "שילוב מיד", הדואגת ל-50 אלף ילדים בעלי צרכים מיוחדים, הזקוקים לשילוב במסגרות החינוך הכלליות. הם טענו, כי למרות פסיקה קודמת של בג"ץ ולמרות החוק, אין בכוונת המדינה להעביר את התוספת התקציבית הנדרשת, ואף לא לביצוע התוכנית המינימלית של ליבנת.

בתשובת המדינה, שנמסרה באיחור, נאמר, כי בכוונת המדינה לתקצב את החוק בסכום כולל של 250 מיליון שקל בפריסה של שבע שנים - 35 מיליון שקל בלבד לשנה.

מטיעוני הצדדים התברר, כי המדינה איננה מתכוונת לתת תוספת תקציבית כלשהי לשנת 2003 לסיוע לתלמידים אלו, וגם בשנים הקרובות אין בדעתה לתת תוספת שתענה על הדרישות.

השאלה שעמדה בפני בג"ץ היתה, האם החוק מאפשר למדינה - בשל אילוצים תקציביים - שלא להעניק חינוך מיוחד לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, הנזקקים לשילוב במסגרת החינוך הרגילות.

המדינה פירשה את החוק, כך שלשר האוצר נתונה הסמכות להחליט שקבוצה אחת מבין הילדים בעלי הצרכים המיוחדים (אלה הנזקקים לחינוך במסגרות הרגילות) לא תקבל את הסיוע הדרוש לה, וממילא לא תזכה בחינוך.

דורנר קובעת, כי מטרת החקיקה בחוק חינוך חובה היתה להקנות לכל ילד בישראל חינוך ברמה בסיסית. חוק זה חל על הילדים כולם, לרבות ילדים בעלי צרכים מיוחדים הנזקקים לשילוב במסגרות החינוך הרגילות, ואיננו מעניק כל שיקול דעת לשר האוצר.

עוד קובע פסק הדין, כי לרשויות אין שיקול דעת לתחום את היקף החינוך המיוחד תוך התחשבות באילוצים תקציביים, כך שלמדינה אין אפשרות להשתחרר כליל מחובתה על-פי חוק לימוד חובה.

את העותרים ייצג עו"ד גידי פרישטיק, ואת הרשויות - עו"ד יובל רויטמן. (בג"ץ 6973/03).