אלי אמיר

גיל: 44

השכלה: בעל תואר שני בחשבונאות וכלכלה מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר דוקטור מאוניברסיטת ברקלי

חברים: פרופ' שמואל קנדל, פרופ' ברוך לב, יוסי בכר

השנה שלו

קשה לחשוב על דבר מרובע יותר ואפילו משעמם יותר מאשר "תקינה חשבונאית", אבל פרופ' אלי אמיר מוכיח שלא רק שהעסק הזה יכול להיות חשוב מאוד - הוא גם יכול לספק הרבה כותרות וסערות.

אמיר עמד בראש הוועדה המקצועית של המוסד לתקינה חשבונאית בשלוש השנים שהסתיימו באפריל 2003. השפעתו רחוקה מלהסתיים בגבולות הזמן שבו מילא את תפקידו ובגבולות השטח שבו פעל. אמיר עיצב השנה את דוחותיהן של חלק ניכר מהחברות הבורסאיות הגדולות ביותר בתל-אביב, וממילא - את שערי מניותיהן, את יחסיהן הפיננסיים, את יכולתן לגייס הון ועוד ועוד.

ברבעון הראשון של השנה נכנס לתוקפו תקן חשבונאות 15, אשר חייב את החברות לבצע הפרשות בגין ירידות ערך של נכסיהן שאינן נושאות אופי זמני. ההשפעה של המהלך הזה, הטכני לכאורה, היתה מדהימה. מאות-מיליוני שקלים נמחקו בעשרות חברות, שחלקן עברו להפסדים משמעותיים. ההשלכות היו קשות במיוחד על חברות עתירות נכסים קבועים, כגון חברות נדל"ן ותשתית - ואין פלא שהן אלו שניהלו את המאבק הקשה ביותר נגד התקן.

אמיר היה נושא-הדגל של תקן 15. הוא טען, וחזר וטען בתקיפות הולכת וגוברת, שלא ניתן להמשיך במצב שבו נכסים רשומים בערכים הגבוהים בעשרות ובמאות אחוזים מערכם הנוכחי. הירידות המתמשכות בבורסה וצניחת מחירי הנדל"ן, טען אמיר, חייבות לבוא לידי ביטוי ברישום החשבונאי, וממילא - בשורת הרווח הנקי.

החברות הגדולות נזעקו. רשות החברות הממשלתיות גייסה את התותחים הכבדים ביותר נגד התקן. מומחים, מטעם ושלא מטעם, הציגו ניתוחים הפוכים בתכלית של המצב הנוכחי, של התקן ושל המצב העתידי. פתאום התברר עד כמה נתון ענף החשבונאות לפרשנות ולשיקול-דעת. ומה שעוד יותר חשוב: עד כמה הפרשנות ושיקול-הדעת הללו יכולים לחרוץ גורלות.

בסופו של דבר, גם אחרי מאבק משפטי שביקש לקעקע את עצם יסודותיו של המוסד לתקינה, יצא התקן לדרך. בעקבותיו בא מבול של הערכות שווי, שנועדו להצדיק מחיקות קטנות ככל האפשר, או אפילו הימנעות מוחלטת מהן. הערכות אלו מצדן גררו ויכוחים נוספים, עד שרשות ניירות ערך נכנסה לתמונה ופרסמה כללים נוקשים לשימוש בהערכות. עולם החשבונאות והדיווח שאחרי תקן 15, שונה מאוד מזה שלפניו.

תיק אישי

אמיר לא נבהל מדברי המומחים למיניהם. מאחר שהחליט כבר מספר חודשים קודם לכן שלא יבקש קדנציה שנייה במוסד לתקינה חשבונאית, הוא אמר בצורה בוטה את כל אשר על לבו. חמתם של אנשי המקצוע גברה, והם השיבו כי לא ייתכן שאיש אקדמיה המנותק מהשטח יבוא ויקבע כללים בלתי הגיוניים.

מה הלאה

בחודש הבא ייכנס לתוקף ה"בייבי" השני של אמיר: תקן 12, למעבר לדיווח נומינלי. גם כאן היה עליו לנהל מאבק ממושך ומתיש, של יותר משנתיים, מול גורמים אינטרסנטיים. הוא לא נרתע לרגע: הוא היה מוכן לשמוע, לשקול שוב, אפילו להתחשב בדעות המנוגדות - אבל הקו שלו לא השתנה. הדיווח חייב להיות מציאותי, טען גם בהקשר זה - וניצח גם כאן.

הדוחות לשנת 2004 יהיו שונים בתכלית מאלו של 2002. ניתן להתווכח אם השינוי הוא לחיוב או לשלילה; דבר אחד ברור: אלי אמיר הטביע חותם לשנים ארוכות.

מוטו עסקי

הדברים החשובים ביותר הם שקיפות, אתיקה מקצועית והגינות בעסקים