המזרח התיכון, נוסח ורטהיימר

* איך תסביר את הפרויקט שלך למי שלא שמע עליו?

"תוכנית מארשל מתמקדת בקבלת סיוע ממדינות המערב לחיזוק המזרח-התיכון כדי להשיג שלום ויציבות. החיזוק ייעשה על-ידי הקמת מאה גני תעשייה במזה"ת, עפ"י המודל של פארק התעשייה תפן. הפארקים, שישמשו חממה לחברות ייצור וייצוא לחמש שנים, עם סיוע, יכולים להביא לתקופה שבה במקום טרור ועוני, יהיו ייצור, ייצוא, חינוך ואיכות חיים. מודל תפן, שהפארקים יוקמו לפיו, משלב כפר חיים לצד פארק תעשייה.

"תעשייה זה ייצור ויוזמה, שלא תלויים במשאבי טבע. לכן, שר התעשייה בכל מדינה הוא השר הכי חשוב, כי הוא זה שמקים תעשייה שמייצרת. משרד האוצר זה רק מי שמחלק את הכסף, אבל כשאין לו מה לחלק, אין לזה חשיבות ממילא".

בחודש יולי 2002 הציג ורטהיימר את התוכנית לוועדה ליחסי חוץ של הקונגרס האמריקני. הסנאטור והיו"ר-לשעבר של הרוב הדמוקרטי בסנאט, ג'ורג' מיטשל, הפך לשתדלן מספר אחת שלו על גבעת הקפיטול. ליישום התוכנית חברו גם מזכיר ההגנה לשעבר, וויליאם כהן, והיו"ר-לשעבר של ועדת ההקצבות בקונגרס, רוברט ליוינגסטון, שעובדים יחד עם מנהלת קשרי-החוץ של ורטהיימר, לין הולשטיין. יחד הם פועלים, שהתוכנית תיכלל במסגרת התקציב האמריקני ל-2005.

* אתה מאמין שמימוש התוכנית יביא שלום?

"אנחנו מדברים על שלום ועל יציבות. הבעיות כאן אינן התנחלויות ויהודים שיושבים בגדה, וגם לא ישראלים-פלשתינים, אלא יצירת מקומות עבודה והכנסות. המלחמה הבאה תהיה של התעשייה שנלחמת על שווקים, ולא יהודים נגד ערבים. מלחמות רגילות עברו מהעולם, ואלה שעדיין קיימות הן רק תוצר לוואי מהעבר. פעם חשבו, שאם יש כוח גומרים עם הבעיה. היום מבינים את מגבלות הכוח".

* אתה הולך עם החזון הזה כבר כמה שנים וגם הצגת אותו לוועדת החוץ בקונגרס האמריקני. אתה מתקרב למימושו?

"לפני כחמש שנים הצעתי להקים כפר תעשייה ברפיח. הישראלים אישרו את זה, הפלשתינים אישרו, והאמריקנים היו מבסוטים. אבל אז פרצה האינתיפאדה וזה לא הלך. אז חיפשתי דרך עוקפת. הגעתי למסקנה, כי טורקיה וירדן הן מדינות חשובות לעניין הזה. הן בעלות אופי מערבי וצריכות תעשייה, וטורקיה רוצה להצטרף לאיחוד האירופי, לכן היא חייבת להעלות את התל"ג לנפש.

לא עוסק בלעשות כסף

"נסעתי לפני שנה וחצי לקונגרס באמריקה. אמרתי להם שאני לא יכול להרים את הרעיון לבד, לכן שיסייעו. אבל אז בדיוק התחיל המשבר בעיראק. בינתיים, חנכנו פארק תעשייה בטורקיה, ונחנוך שם עוד שניים. במקביל, נפגשתי עם מלך ירדן, שהמליץ לאשר פרויקט כזה בעקבה, וכבר קיבלנו אישורים להקמתו בשותפות 50%-50% עם גורם ירדני.

"אבל בשלב זה אני רוצה לטפל יותר טוב בערבים בישראל. התחלתי לתכנן פארק תעשייה בנצרת הערבית, שבו אנחנו מעבירים קורסים ליזמים ערבים וישראלים. בגלל שאי-אפשר לעשות הכל יחד, החלטתי להתמקד בינתיים בשיתופי-פעולה אלה, ובעתיד נעשה שת"פ גם עם מצרים".

* אנשיך קוראים לזה "מפת הדרכים הכלכלית".

"נכון. מפת הדרכים המדינית לא שווה הרבה בלי ליצור מקומות עבודה משני הצדדים".

עפ"י דירוג "דה-מרקר", סטף ורטהיימר הוא המיליארדר הכבד ביותר בישראל, לפחות מאז ששרי אריסון עברה למיאמי. הוא גם העשיר מקרב מי שעשו את הונם בעצמם, מאז שהחל את דרכו כחרט, בצריף בחצר בנהריה, ב-1952. לפי הדירוג, סטף ובנו איתן ורטהיימר, 52, בעלי חברות ישקר וטכנולוגיית-להבים, מחזיקים בהון של כ-2.5-3 מיליארד דולר. יותר מיתר חברי 'מועדון המיליארדרים', בהם לב לבייב, מוריס קאהן וסמי עופר.

ורטהיימר, כתעשיין העשיר ביותר בעל חברה פרטית, מתרחק מהציבור. ניסיון לשייכו למועדון כלשהו, שאינו עוסק בתעשייה, עבודה, ייצוא ויצירה, מעורר בו סלידה. ניסיונות לדבר על הונו נענים באי-שיתוף פעולה ובתגובות של ביטול, זלזול וסירוב עוין. הוא שונא, לטענתו, לדבר על כסף, שהרי הוא "נמצא באגף של החזון והעשייה. אני לא עובד בשביל הכסף, אלא בשביל היצירה. וזה מה שיוצא".

* למה אתה כל-כך פרטי וסודי. למה אינך מוכן לדבר על ההון והרווחים שעשית כהוכחה להצלחת דרכך?

"זה נכון, אבל אני בינתיים חושש לפרטיות שלי. אולי בגלל שהתחלתי כחרט והייתי גאה בזה שאני חרט. גם היום אני גאה בזה שאני תעשיין ויצואן. אבל אני גאה בחזון. לא רוצה לדבר על הכסף".

בספרו "מודל תפן, דרך גני התעשייה לחזון כלכלי", שכתב ורטהיימר בשנה האחרונה כסיכום דרכו העסקית לצד התוכנית למזה"ת, הוא מנמק את הימנעותו מדיון בהונו, בכך ש"אני לא עוסק בלעשות כסף, אני עסוק בלעשות מוצרים". ככלל, גישת החיים שלו גורסת, כי דיבורים על ההון שיוצא מהתעשייה ומהייצוא, לא יביאו אותו רחוק מדי. כך הוא מנהל את עסקיו כבר 51 שנה.

ורטהיימר כן מוכן להתראיין לקראת כנס שצפוי בארץ השבוע ביום חמישי, עם בסאם עוודאלה, שר התכנון של ירדן, המקורב למלך ובעל סמכות להחליט על השקעות של ממשלת ירדן; שר המדינה הטורקי, בבאקאן; שר התמ"ת, אהוד אולמרט, וכן אמריקנים המסייעים לו לקדם את תוכניתו לפיתוח פארקי תעשייה, ככלי להשגת יציבות באזור.

אורחיו של ורטהיימר יעלו בתחנת הרכבת 'סבידור' בת"א, על כמה קרונות שתקצה רכבת ישראל, ייסעו לחיפה ומשם לפארק התעשייה תפן. את הספר שכתב במשך יותר משנה, ייתן להם מתנה.

תעשייה זה הבסיס לדו-קיום

בתחילת הספר מופיע ציטוט מדברי יצחק רבין. "עוד 20 'תפנים' כאלה משמעותם הכפלת נפח הייצוא התעשייתי מישראל. זה ישנה לחלוטין את מצבה הכלכלי, החברתי והביטחוני". בספר מגלה ורטהיימר לראשונה פרטים על פעילותו העסקית. כולל המכירות של ישקר ב-2003.

* תצליח לרתום את כולם לחזון שלך?

"את אלה שמגיעים כבר רתמתי. אני מאמין שהמודל שלי, ארבעה גני תעשייה בארץ, שהצמיחו עד היום 162 מפעלים, ועד שנת 2010 מתוכננים להצמיח 250 מפעלים, יכול להביא שינוי לכל האזור. המודל כולל תפיסת עולם שלמה, שמשלבת חינוך, התיישבות, דו-קיום, אמנות, תרבות, תעשייה וייצוא". לשילוב הזה קורא ורטהיימר "קיבוץ קפיטליסטי", תפיסת עולם עסקית-חברתית, שמספקת שירותי חינוך ואיכות חיים, לצד ליברליזם ושיא היוזמה הפרטית.

"הרעיון להקמת פארקי תעשייה במזרח-התיכון ועל קו התפר בין ישראל לשכנותיה, הוא שהם יביאו תעשייה ויספקו עבודה, כך שיגרמו לאנשים לעסוק ביצירה במקום בטרור".

בספרו מציין ורטהיימר כמה נתונים: החברות בפארק התעשייה מוטות ייצוא בשיעור בולט מעל הממוצע בישראל. הייצוא התעשייתי תופס 88% ממכירות המפעלים בגני התעשייה, שיסתכמו ב-500 מיליון דולר ייצוא ב-2003. זאת, לעומת כ-37% שתופס הייצוא התעשייתי מכלל המכירות בישראל. המכירות לעובד בפארק תעשייה הן 155 דולר בממוצע, לעומת 147 דולר לעובד בישראל, 160 דולר בממוצע האירופי, ו-200 דולר לעובד בישקר.

* מה היתרונות בפארקי תעשייה על פעילות תעשייה אחרת?

"חברות בגני תעשייה פועלות כחלק מחממה, והן מקבלות הכוונה, ייעוץ, שירותי מזכירות, חיסכון בביורוקרטיה, שירותים מרכזיים, וגם השקעה והרבה טיפוח מצידנו. אני והאנשים שלי מעורבים בפעילות של החברות בתפן ועוזרים בהכוונה ובעזרה. ככה הן יכולות לפעול ולייצא כמו חברה בינונית, למרות שהן קטנות מאוד. החברות מקבלות שירותים מוזלים או חינם במשך חמש שנים. אחרי שהן גדלות, החברות יוצאות מהפארק לפעילות עצמאית".

* למה שירותים מוזלים, הפרויקט לא רווחי?

"לא מדובר בפרויקט כדאי כלכלי אלא בהשקעה. זה כמו לגדל ילדים, כמו להשקיע בחינוך. אתה לא מצפה שיהיה לך רווח מזה. כשהם יגדלו וייצאו ויכניסו מטבע חוץ לישראל, וישלמו מסים, אז זה יהיה כדאי".

* מהו הבסיס למודל תפן?

"על בסיס מודל תפן אפשר לראות, כי העניין המרכזי אינו נדל"ן או השקעה בבניינים, אלא מודל שמציע סינרגיה של חמישה גורמים:

"חינוך (בקורסי יזמות ויצירה לתעשייה ולניהול. בתפן פועל גם בית-ספר על-אזורי שמשלב בלימודים תכני תעשייה), אמנות (בתפן ובפארקים ישנם גני פסלים ומוזיאונים כדי "להחיות את יופי התעשייה". חדר-האוכל והלובי בישקר עטור בציורים של אורי ליפשיץ ואמנים אחרים). "אמנות זה אמצעי שיווק. אנשים שבאים לראות תערוכה של ז'אן דוד, אומרים 'זה תעשייה? חשבנו שזה גריז. לא ידענו שזה כל-כך יפה".

"הגורם השלישי הוא תעשייה לייצוא. הרביעי, דו-קיום. גן התעשייה שמקימים בנצרת הערבית הוא הוכחה טובה לדו-קיום. כשאנשים עובדים יחד אין להם זמן להתעסק בשטויות, הם עייפים מדי בערב מכדי לצאת לפיגועים. הם מרוצים, עוסקים ביצירה, הם ביחד, הם לא נגד.

"והמרכיב החמישי הוא איכות חיים. כפר ורדים תוכנן לקום כיישוב שלידו מפעל, ולא להפך. צריך לאפשר לאנשים עובדים לחיות ברמה ראויה. למה כפר התעשייה תל-חי הוקם בתל-חי? כי זה ליד כפר-גלעדי, שזה מקום ראוי לגור בו".

אגב אמנות, במוזיאונים שבגני התעשייה בתפן ובתל-חי, מוצג חלק מאוסף המכוניות העתיקות של איתן ורטהיימר. זהו אוסף נדיר, הגדול בארץ ומהגדולים בעולם, הכולל 60 דגמי מכוניות.

היעד הבא: פארק בעקבה

* כמה פארקי תעשייה אתה מפעיל היום ומה מתוכנן לעתיד הקרוב?

"אנחנו מפעילים ארבעה פארקים ושניים בהקמה, בנצרת הערבית ובדלתון על גבול לבנון. הפארק הוותיק ביותר הוא תפן, שהוקם ב-1985, לאחר שב-1981 הוקם כפר-ורדים, יישוב המגורים הסמוך. אחריו הוקמו פארק תעשיות תל-חי, פארק התעשייה עומר, ופארק התעשייה בלבון, ליד תפן (משקיף על כרמיאל).

"באחרונה חנכנו גן תעשייה בגבזה, טורקיה, שייפתח רשמית בשנה הבאה. הוא נמצא בשותפות 50%-50% שלי ושל יזמים מקומיים. היעד הבא הוא הקמת פארק תעשייה בעקבה, ירדן, על גבול אילת, שייבנה על בסיס מודל אזור תעשייה ארז. מושל עקבה הוא אחד האנשים שיגיעו לכנס השבוע".

* מה העלות להקמת פארק תעשייה?

"ההקמה עולה כ-10 מיליון דולר, חלק ניכר בהשקעה בחינוך ובהכשרה טכנולוגית".

* אם ככה, עלות התוכנית להקמת מאה גני תעשייה, היא כמיליארד דולר. זה הסכום שעליו דיברת עם האמריקנים?

"היקף הסיוע לא חשוב. בשלב הראשון, גם 10-20 מיליון דולר יהיה טוב. העיקר ומה שחשוב זה המחויבות שלהם לרעיון, לזה שלא צריך לשלוח לכאן נשק או כסף, אלא ליצור מקומות עבודה, שלטווח ארוך יאפשרו לאנשים להרוויח כסף".

ורטהיימר מצויד באלפי נתונים, שחלקם מתפרסמים בספרו, בניסיון להוכיח את נחיצות תוכניתו. ביניהם, הקשר בין תוצר לאומי גולמי לקונפליקט במדינות בעולם או המתאם הגבוה בין אבטלה לטרור. וגם, הירידה בעובדים בתעשייה מכלל המועסקים במשק בישראל, שירדו מ-21.3% ב-1994, ל-16.1% ב-2003, או התפלגות המועסקים לפי ענפים: רק 16% עוסקים בתעשייה בישראל לעומת 22.2% באירופה.

הנתונים נאספים על-ידי מחלקת המחקר של ישקר, העוסקת במידע ובפיתוח אפשרויות הגלומות בעולם. המחלקה מעסיקה כמה עשרות עובדים ומקבלת מדי שנה תקציב של כ-10% מהרווח, שנאמדים ב-2003 ב-250 מיליון דולר.

חשיפה: עסקים סובבים עולם

באמצעות הראיון עם ורטהיימר והצצה לספרו החדש, שייצא לאור השבוע, מתגלים לראשונה נתונים על פעילותה העסקית של קבוצת ישקר וטכנולוגיית להבים. חלקם פורסמו עד היום רק כהערכות וחלקם לא פורסמו כלל.

כך נחשפים כאן לראשונה נתונים על פעילותו העסקית.

קבוצת ישקר, הגלובלית, מייצרת כלי-חיתוך לעיבוד שבבי ושולטת בתחומה בשוק העולמי. בבעלותה 60 חברות-בנות ומפעלים ב-50 מדינות. הפעילות בעולם שייכת כולה לקבוצת ישקר, שנמנית עם קבוצת IMC Group. איתן ורטהיימר מכהן כנשיא ישקר, ואביו, מכהן כיו"ר. המנכ"ל הוא יעקב הרפז.

ורטהיימר מגלה בספרו, באמצעות גרף צבעוני, את מחזור המכירות של קבוצת ישקר ל-2003 - 950 מיליון דולר. לשנת 2010 חוזה החברה צמיחה אדירה, למכירות של 1.5 מיליארד דולר. רווחיותה מוערכת ב-25%, כ-240 מיליון דולר.

איתן ורטהיימר אומר בספר, כי "הקבוצה כוללת, מלבד ישקר וטכנולוגיית להבים (חברה שבה אנחנו שותפים עם 'פראת-אנד-וויטני' ו'רולס-רוייס', המייצרת 35% מלהבי המטוסים בעולם), גם מפעלים בארה"ב, בגרמניה, בדרום-קוריאה ובאיטליה. כל מפעל בקבוצה הוא מפעל מקומי המתמחה בתחומו, בעל סניפים בעולם".

עוד מהספר, "עובד תעשייה בתפן מייצר לייצוא 150 אלף דולר לשנה. יותר מ-10% מהייצוא התעשייתי של ישראל מיוצרים בתפן, עם מחזור של 1.5 מיליארד דולר לשנה". הייצוא מתפן, שבו מתגורר כ-1% מאוכלוסיית ישראל, דומה לזה של כל אזור ירושלים.

"ישקר מעסיקה 1,500 עובדים בתפן עצמה, ועוד 1,500 בשאר החברות בפארק התעשייה תפן, שבו 30 מפעלים. בכל גני התעשייה מועסקים היום 5,000 עובדים. הייצוא מתפן הוא 80%, גבוה מכל אזור אחר בארץ".

העורך הראשי: ארז נבון

עורכו הראשי של הספר "מודל תפן", הוא עו"ד ארז נבון, 29, בנו של הנשיא לשעבר יצחק נבון. זה שנתיים, עו"ד נבון הוא עוזרו האישי של סטף ורטהיימר. נבון חושש "מאלה שיחשבו ש'סטף דואג לערבים, כי לא אכפת לו מישראל'.

לדבריו, "סטף ציוני יותר מכל אחד והוא פועל כדי שאנשים במדינות ערב, בעיקר בירדן, ברשות הפלשתינית, בלבנון ובטורקיה, יתעסקו בעבודה וביצירה ולא במלחמות ובפיגועים. בטורקיה, שגם בה הקים פארק תעשייה בשותפות עם גורם מקומי, יש משטר צבאי עם 70 מיליון מוסלמים, שיכול להתהפך בן-לילה ולהעדיף את איראן על האיחוד האירופי.

"אבל אם ניתן להם תעשייה ותעסוקה, נעבוד יחד, וניצור שווקים משותפים, זה לא יקרה. וזה לטובת ישראל. ורטהיימר רואה לנגד עיניו את טובתה של ישראל, אם שם יהיה שקט - פה יהיה יותר טוב. הוא גם רואה לנגד עיניו את השלום באזורנו, שגם הוא כמובן טוב בשבילנו". *