יותר זה יותר

בחודש שעבר, במקביל לחניכת בניין השגרירות ההולנדית בברלין, פרי תכנונו של רם קולהאס, נפתחה ב'נוייה נציונלגלרי', תערוכה רטרוספקטיבית מעבודותיו - 'Content' - תוכן ושביעות רצון. בפתיחת התערוכה הוא היה חסר מנוחה כמו הבניינים שתיכנן; צילם כל הזמן את הקהל ונראה אחוז תזזית. קולהאס, עוד מעט בן שישים, שייך לחוג הסילון של הארכיטקטים היום. בחוג זה חברים בין השאר הכוכבים פרנק גארי, ז'אן נובל, נורמן פוסטר, זאהה חאדיד, דניאל ליבסקינד וסנטיאגו קאלטרווה, שהתמקמו, כל אחד מסיבותיו ובמגבלות ההקשר ממנו הגיע, באחת מזויות המשולש של אדריכלי המאה העשרים: לה קורבוזיה, לודוויג מיס ון דר רוהה ופרנק לויד רייט.

קולהאס, חתן פרס פריצקר לשנת 2000 (הפרס החשוב ביותר לאדריכל, מוענק בירושלים), מצטרף לרשימה נכבדת של ארכיטקטים שבונים בברלין המאוחדת. נדמה שמאז איחוד גרמניה, כל אדריכל חייב פרוייקט בברלין. פוסטר הבריטי בנה את כיפת הזכוכית של הרייכסטאג ואת השגרירות הבריטית ליד שדרות אונטר דין לינדן, ודניאל ליבסקינד בנה המוזיאון היהודי השמאלצי. היום כבר נהוג לבקר את הארכיטקטורה של האיחוד האירופי, שניתן לראות רבים מבניניה בבריסל ובברלין המתחדשת. האדריכלות של האיחוד האירופי, בהיותה מיועדת לכמות אדירה של פקידים ושל בירוקרטיה, מזכירה במידה מסוימת, כך אומרים מבקריה, את האדריכלות הנאצית לפקידות הממשל - הנפח, היחס לרחוב והנגישות.

אין זה מקרה שקולהאס מציג את תערוכתו ב'נוייה נציונלגלרי' היפהיפה שתיכנן האדריכל מיס ואן דר רוהה. קרנו של מיס, שתיכנן את בניין 'סיגראם' בניו-יורק ב-1954, רק עולה בשנים האחרונות. עוד קודם הוא נחשב לאחד מהמשפיעים שבאדריכלי המאה העשרים, אבל אחרי שקולהאס החייה לאחרונה את הקמפוס המוזנח של המכון הטכנולוגי של אילינוי (IIT) שתיכנן מיס, הזדהרה דמותו עוד יותר והוא נחקר, נחשב ומיוחס היום לחשוב והמשפיע מבין אדריכלי המאה ה-20. המבנה של ה'נוייה נציונלגלרי' פועל כמו קסם. המפתחים הגדולים, בלי עמודים, יוצרים תחושה שהתקרה מרחפת. החלל עטוף בזכוכית ותקרת הפלדה מחוזקת מלמעלה כך שאין צורך בתומכות בתוך החלל. לתוך המופת האלגנטי הזה, קולהאס שפך את הפרוייקטים שלו.

קולהאס, אדריכל שהפך למותג בעצמו, תיכנן במסגרת המשרד שלו 'OMA' - המשרד לאדריכלות מטרופוליטנית - את חנות 'פראדה' בניו-יורק , את תוכנית העיר ליל בצרפת, את הקונסטהאלה ברוטרדם, את ווילה ד'אלווה בצרפת, בית אלגנטי על הגבעות של לוס אנג'לס לבנדיקט טאשן (Taschen), בעל הוצאת האלבומים המפורסמת, ואת השגרירות ההולנדית בברלין. בין הפרוייקטים שבבנייה כעת: בניין תחנת הטלוויזיה המרכזית של סין CCTV, וחנות 'פראדה' ברודיאו דרייב, לוס אנג'לס.

קולהאס הוא אדריכל כותב ואופנתי. בין ספריו המשפיעים- 'S, M, L, XL' עם המעצב ברוס מאו (1998) ו'ניו-יורק ההוזה - מניפסט רטרואקטיבי למנהטן' (1997), שהשפיעו על סטודנטים רבים לארכיטקטורה, על האופן בו מתייחסים לתחום ואף תרמו לסקס-אפיל של המקצוע.

בתערוכה קולהאס מציג ממחקריו, כאשר המרכזי מבוסס על הסקרנות שלו ביחס לסין הקפיטליסטית. הוא מציג תרשימים של הצפיפות, האורבניות המתפתחת והשגשוג הרעיוני בצפון מערב אירופה בימי הרנסנס המאוחר, בהשוואה לדלתא של נהר הפנינה בסין היום. רעיונות מעוררי מחשבה, אבל הקשר לבניינים פרי תכנונו, נדמה לעיתים קלוש.

כמי שמנהל שיחה ארוכה עם בנייניו של מיס ועם דמותו, קולהאס מצדד בסדר של הדברים, לא במובן שטבע מיס "Form follows function", הצורה משרתת את השימוש, אלא באופו שבו הצורה באה מהצורה - מהאופן שבו הדברים עצמם מסודרים. קולהאס לא בונה סדר נקי, מודרניסטי, אלגנטי ואנין (אפילו שניתן למצוא אצלו מקצב אלגנטי ואיכות אנינה בהחלט). מבחינתו הוא נאמן להתנהלות הדברים עצמה. לזרימה של הדברים, כפי שהמבנה עובד. הצורה לא משרתת שימוש, אלא היא השימוש עצמו. על אימרתו המינימליסטית של מיס "Less is More" ענה קולהאס במנטרה של העודפות ההיפר-קפיטליסטית "More is More".