צו הריסה: להכריע בסמכות

אחת התביעות הנפוצות ביותר במקרקעין הינה התביעה לסילוק יד ממקרקעין. התביעה מוגשת על-פי רוב כשהמבנה נבנה לדוגמא ללא היתר ו/או ללא הסכמת שכנים. מקור הסמכות לדון בתביעות מסוג זה הינו בסעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984 אשר קובע: "תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה".

לפי סעיף 40 (1) לחוק האמור, סמכותו של בית משפט המחוזי בתחום האזרחי הינה "כל עניין אזרחי שאיננו בסמכות בית משפט השלום". כלומר, סעד אשר אינו מתיישב עם האמור בסעיף 51 לעיל, בענייני מקרקעין, בית משפט מחוזי מוסמך לדון בו.

מכוח סעיף 51 הנ"ל, כל סוג של תביעה לסילוק יד במקרקעין נידונה בבית משפט השלום כסמכות ייחודית, ובבתים משותפים כסמכות מקבילה לזו של המפקח על רישום מקרקעין.

לא כך בעניין תביעות להריסת בנייה שנבנתה. כאן, בפסיקה נשמעו ונשמעות דעות שונות, ונדמה כי העניין מחכה להכרעה בבית משפט העליון. הסיבה היא, כי יש המטילים ספק אם הריסת המבנה הינה בגדר "שימוש" כאמור בסעיף 51 הנ"ל.

לאחרונה נדרש בית משפט המחוזי לסוגיה זו וקבע, כי אכן "צו הריסה" הינו בתחום סמכות עניינית של בית משפט השלום, ולא בית המשפט המחוזי.

העניין היה בת.א 01/3036, נציגות הבית המשותף נ' חגי ריבלין בפני השופט משה דרורי. בעניין ריבלין, התובעת דרשה את הריסת בנייה שבוצעה במבנה שהחזיק הנתבע. התובעת טענה,כי הבנייה נעשתה בבית המשותף וללא הסכמת השכנים ועל כן יש להרוס אותה. התביעה הוגשה לבית משפט המחוזי בירושלים. כאמור לעיל, בעניין זה גם למפקח על רישום מקרקעין יש סמכות עניינית מקבילה וזאת מכוח סעיף 72 (7) לחוק המקרקעין הקובע: "סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף בדבר הסגת גבול מצד בעל דירה לגבי דירה אחרת או לגבי הרכוש המשותף, רשאי התובע להביאו, לפי בחירתו, לפני בית משפט מוסמך או לפני המפקח".

אך מסיבות השמורות עם התובעת, היא בחרה שלא להגיש את התביעה למפקח על רישום מקרקעין אלא לבית משפט המחוזי, בסוברה כי זה בית המשפט עם סמכות מקבילה בעניין זה לסמכות של המפקח על רישום מקרקעין.

השופט דרורי, לאחר ניתוח ממצה של הפסיקה בעניין זה קובע, כי בתביעה אשר הסעד המבוקש בה הינו "הריסה", הסכמות העניינית הינה בבית משפט השלום ולא במחוזי.

השופט דרורי התייחס לפרשת "שמש" הידועה משנות ה-60, בה נקבע כי שימוש במקרקעין משמע תביעה המתייחסת לשימוש תוך "שמירה על גוף הנכס". באותה פרשת שמש נקבע, כי תביעה להספקת מים אינה בגדר שימוש.

הלכת שמש שמשה במשך שנים מקור להתייחסות של שופטים בערכאות שונות, והיו כאלו שהרחיבו את תחולתו (ראה ע.א. 63/524 גולדמן) והיו כאלה שצמצמו את תחולתו (ראה: א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי - מהדורה שביעית ע' 16). כמו כן, לאחרונה השופט עמית בבית המשפט המחוזי קבע, כי הסמכות למתן צווי הריסה בין השכנים היא בבית משפט השלום.

השופט דרורי מאמץ את הגישה שהובעה כאמור בבית משפט המחוזי בחיפה, תוך שהוא מנתח גם את ההיסטוריה של סעיף 51 לחוק בתי המשפט. השופט דרורי קובע, כי עת שנקבע סעיף האמור, הסמכות השיורית הייתה בידי בית המשפט המחוזי, אשר שימש כבית משפט המרכזי. כיום, בית משפט השלום, יותר ויותר, קונה סמכויות בעניינים רבים, ועל כן הנטייה היא להעביר סמכויות, שבעבר לא היו בידי בית משפט השלום, לבית משפט זה.

חיזוק נוסף לעמדתו מוצא השופט דרורי בפסק דין "רוקר" הידוע (ע.א. 97/6339), אשר סב על שאלת הריסת בנייה ללא היתר בבית משותף. בכל הערכאות, החל משלום, דרך מחוזי ועד לבית משפט העליון, לא הועלתה שאלת סמכות עניינית של בית משפט השלום לדון בתביעת ההריסה, והתביעה נידונה כאילו, סמכות בית משפט השלום בעניין הריסה, הינה מובנת מאליה.

ובעניין המחלוקת שטרם הוכרעה, השופט דרורי קובע: "כאשר קיימת מחלוקת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, נותר, ממילא, לבית משפט מחוזי, בהרכב אחר, שיקול דעת באיזו דרך לבחור. כאמור, בחירתי היא הסמכות לדון בתביעות לצו הריסה ושימוש בנכס היא לבית משפט השלום".

אין ספק כי מחלוקת זו צריכה אחת ולתמיד להתברר לגופה בבית משפט העליון. הסיבה היא, כי אמנם בעניין ריבלין דובר על הריסה בבית משותף, אך נשאלת השאלה מה הדין כשההריסה המבוקשת הינה בגין מבנה בודד במגרש? האם גם שם הריסת מבנה כזה נוגעת לשימוש במקרקעין?

הקושיה מתעוררת במיוחד לאור פסק דין של השופטת דורנר (בעניין רע"א 02/7166 אלגריה), אשר אימצה את מבחן של שמירה על גוף הנכס, קרי פרשנות שנוטה לכך, שהסמכות תהיה לבית משפט המחוזי. אך פסק דינה של השופטת דורנר בעניין אלגריה הינו "קצר ותמציתי", כלשון השופט משה דרורי, ולא נגע בכל ההיבטים של הסוגיה הקשורה לצווי הריסה.

ככל הנראה, עד שלא נקבל הכרעה בעניין זה, נהיה עדים לפסיקות שונות וסותרות בבתי משפט שונים.