להמן: בנק ישראל אינו רק תיבת דואר להודעות בנוגע לעמלות

בנק הפועלים מבקש להעלות את העמלה הבסיסית ביותר בבנק: עמלת דמי רישום פעולה ב-6%

בנק הפועלים הודיע בסוף השבוע שעבר על ייקור העמלה הבסיסית ביותר הקיימת בבנקים: עמלת דמי רישום פעולה. בכוונת הבנק לייקר עמלה זו ב-6% מ-1.21 שקל לפעולה ל-1.28 שקל. ייקור העמלה, שנומק בידי הבנק בגידול בהוצאות התפעוליות של ניהול החשבונות, מתוכנן ל-15 לפברואר.

הודעת בנק הפועלים גררה אחריה הערכות, כי גם יתר הבנקים יעלו את העמלה שתעריפה כיום זהה בכל הבנקים, כלומר 1.21 שקל לפעולה. עם זאת, בנק לאומי מסר היום (א`), כי בשלב זה אין בכוונתו לייקר או לשנות את תעריפי העמלות.

עמלת שורה, הנקראת גם "עמלת דמי רישום פעולה", נגבית מהלקוח עבור כל פעולה שהוא מבצע בחשבונו, בנוסף לעלות הפעולה הספציפית אם יש כזו. כל בעל חשבון מבצע בממוצע 20 פעולות בחודש, והעלאת העמלה תוסיף להכנסות הבנקים עשרות מיליוני שקלים בשנה.

בתגובה להודעת בנק הפועלים אמר היום ל"גלובס" המפקח על הבנקים, יואב להמן, כי לפיקוח על הבנקים "יש תפקיד בנושא עמלות הבנקים והוא אינו רק תיבת דואר להודעות הבנקים בנושא התעריפים. הבנק צריך לגבש מדיניות מושכלת לגבי הטיפול בבקשות הבנקים לשינוי בתעריפים".

בנק ישראל הקים לפני מספר חודשים ועדה פנימית בראשות סגן המפקח, מוטי פיין, שתפקידה לבחון את סוגיית מדיניות הבנק בנושא העמלות.

להמן הוסיף, כי במהלך השנים יוצרים הבנקים שינויים קלים מאוד לגבי תעריפי העמלות הכוללים - הן שינויים קלים בתעריפים, הן יצירת עמלות חדשות, הן פיצולים שונים של עמלות קיימות וכו`.

"שינויים מינוריים אלה לא מצדיקים פעולה פיקוחית, מכיוון שמדובר בשינויים שוליים מאוד. אך על פני שנים הם מצטברים ויוצרים ריבוי עמלות וכן שינוי מבנה של התמחור, כמו למשל בחברות כרטיסי האשראי. לכן מדי פעם יש לעצור ולגבש מדיניות בנושא", אמר להמן.

לגבי בקשת בנק הפועלים לשינוי עמלה, אמר להמן, כי טרם החליט מה תהיה תגובתו ובימים אלה נבחן הנושא. לפני כחצי שנה ביקש בנק לאומי לבצע ייקור בשורה של עמלות, בקשה שנדחתה ע"י להמן. דחיית הבקשה עוררה תגובות חריפות במערכת הבנקאית, לפיהן נושא העמלות אינו בסמכות המפקח.

כפי שנחשף ב"גלובס", שלח להמן לאחרונה מכתב לחברות כרטיסי האשראי בו הוא אוסר גם עליהן להעלות תעריפי עמלות. גם איסור זה עורר תגובות דומות.

עד עתה היה נהוג, כי הבנקים יידעו את הפיקוח על הבנקים בכל שינוי בתעריפי העמלה, והבנק המרכזי היה מוסר את הסתייגויותיו או את הסכמתו. במקרים בהם הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה, יכול היה המפקח להעביר את העמלה לעמלה בפיקוח - עמלה לגביה נדרשים הבנקים לאישור משרד התמ"ת.

סמכות זו של הפיקוח על הבנקים הביאה את הבנקים לנסות ולהגיע לעמק השווה עם הפיקוח, במטרה למנוע העברתן של עמלות לפיקוח.

(ראו "עיתונים בארץ", עמ` 20).