מבוטחים בעל כורחם

דא עקא, שבשלב זה מדובר בפסק זמן בלבד, ואף הוא מתייחס אך ורק לסוגים מסוימים של הכנסות פסיביות.

בהקשר הצר, נבקש להפנות את תשומת לב הקוראים לכך שתשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי, בשל הכנסות פסיביות, מהווה (בפועל) מס לכל דבר, וזאת בהעדר כל "הטבה ביטוחית" בשל תשלומי המבוטחים.

נוסיף ונציין, כי הלכת "אינטרבילדינג" (עליון, ע"א 1527/97 מיום 16.3.1999) קבעה, שיש לבחון את הוראות החוק (לרבות חוקי המס) על פי תכלית החקיקה, וסוד גלוי הוא שחברי ועדת רבינוביץ' לא התכוונו מעולם להביא לידי הטלת דמי ביטוח, למוסד לביטוח לאומי, בשל הכנסות פסיביות.

בהקשר הרחב, מכל מקום, הנושא סבוך ומורכב לעין שיעור, ובדיון העקרוני שהתקיים ביום 27.1.2004 בוועדת המשנה (לנושאי מסים) של ועדת הכספים, בראשותו של ח"כ אהוד רצאבי, חלה התפתחות מעניינת, כאשר נציגי המוסד לביטוח לאומי (בתמיכת נציגי משרד האוצר ובתמיכת נציגי כל המשלחות המקצועיות) המליצו על כינונה בהקדם של ועדה מקצועית, שתבחן באופן יסודי את מכלול הנושאים הקשורים לתשלומי המבוטחים למוסד ולזכויותיהם.

נפרט להלן מספר תופעות תמוהות (שברובן אינן חדשות), שראוי כי הוועדה המקצועית שתוקם תדון בהן, אשר ככל הנראה טואטאו עד כה "מתחת לשטיח".

1. מבוטח שהכנסתו הפסיבית (ריבית, דיבידנד וכיוצ"ב) עולה בסכומה על הכנסתו האקטיבית - נידון לתשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי בשל מלוא ההכנסה (בכפוף לתקרה השנתית). לאמור: גידול של שקלים בודדים בהכנסה הפסיבית, עלול לגרור בעקבותיו תשלום נוסף של דמי ביטוח, בסכום של עשרות אלפי שקלים. מדובר בתמריץ שלילי מובהק לדיווח על ההכנסה.

2. עולים חדשים עלולים להידרש לשלם דמי ביטוח, בשל הכנסות שמקורן בנכסים מחוץ לישראל שהיו בבעלותם לפני שהפכו לתושבי ישראל, וזאת למרות שהינם זכאים לפטור מיוחד ממס, במשך 5 שנים, בשל הכנסותיהם אלו. תשומת הלב מופנית להיעדר אמנות למניעת תשלומי כפל, בשל ביטוח סוציאלי, עם מרבית מדינות תבל.

3. הכנסות מסוימות (כגון הכנסות מהשכרת דירות מגורים בישראל וכן הכנסות מהשכרת מקרקעין בחו"ל, בנסיבות מסוימות) פטורות ממס הכנסה בישראל, או חייבות במס בשיעור נמוך, ללא ניכוי הוצאות. הכנסות אלו עלולות להתחייב בתשלום דמי ביטוח, ללא ניכוי הוצאות, וייצא שכרם של הנישומים בהפסדם.

4. פקודת מס הכנסה איננה מאפשרת (ובמקרים מסוימים - איננה מחייבת) קיזוזם של הפסדים ממקור א' כנגד הכנסות ממקור ב'.

כתוצאה מכך, הנישום אמור לדווח בשנת המס - לצרכי מס הכנסה - על הכנסות ממקור ב', ושמורה לו הזכות לקיזוז הפסדים בעתיד, ממקור א'.

במקרים שכאלו, עלול הנישום להיתבע לשלם דמי ביטוח, בשל הכנסותיו ממקור ב', אף אם סכום הפסדיו - ממקור א' - עולה בהרבה על סכום כל הכנסותיו באותה שנה.

5. יצוין, כי המנגנונים הקיימים בפקודת מס הכנסה, לצרכי פרישת הכנסות (כגון אלו שנכללו בהוראות סעיף 8(ג) לפקודה), אינם קיימים בחוק הביטוח הלאומי. כפועל יוצא מכך, החיוב בדמי הביטוח עלול להיות (בפועל) שרירותי ואף בעל גוון רטרואקטיבי מובהק.

6. במקרים רבים, יהפכו תושבי ישראל לעבריינים בעל-כורחם בהעדר חובת דיווח כללית, לא כל שכן כאשר האדם הסביר איננו מסוגל למצוא את ידיו ואת רגליו במבוך זה, וגם המוסד לביטוח לאומי עצמו, כפי שהדבר נראה בימים אלו, איננו מסוגל להשתלט על האנדרלמוסיה הצפויה.

7. אין התיישנות בכל הקשור להתחייבויותיו של המבוטח, כלפי המוסד לביטוח לאומי (אף אם לא היה המבוטח מודע לאותן התחייבויות), אך קיימת התיישנות - בצורה כזו או אחרת - באשר לזכויותיו של המבוטח.

מהדברים הללו עולה כי חסד עשה עמנו שר הרווחה, שהביא (בעקיפין) לכך שהנושא בכללותו יועמד לבחינה מקצועית יסודית, ולא נותר לנו אלא לקוות כי מעז יצא מתוק.

*** הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'