יש פרטים שניתן להשלימם

בפסק דין אמיץ קבעו שופטי הרכב הערעור בעניין ע.א 01/1853 הושנג נ' חנסב, במחוזי בת"א (אב"ד הש' גרוס, הש' קובו, הש' רובינשטיין), כי הטענות להעדר פרטים במסמך תיווך (כאשר ע"פ חוק המתווכים ותקנותיו הינם בגדר פרטי חובה), כדוגמת מספר תעודת הזהות של המתווך, כתובת המתווך, מחיר העיסקה ושיעור דמי התיווך - הינם בגדר פרטים שניתן להשלימם.

פסק דין זה מהווה נדבך חשוב בזרם ההולך וגובר בפסיקה החדשה, המפנימה את מהות חוק המתווכים בדווקניות דרישת קיום הפרטים כמפורט בתקנות חוק המתווכים.

עד לשנה האחרונה, פסקי דין רבים שללו ממתווכים דמי תיווך עקב חסר באחד מחמשת הפרטים הנדרשים בתקנות. בפסק דין זה קובע ההרכב, כי אף חסרונם של רוב הפרטים במסמך, הזמנת שירותי התיווך הינו דבר שניתן להשלמה, במיוחד כאשר מיתר המסמכים ופרטי העיסקה נקל להשלים פרטים אלה.

השופט גרוס מציין, כי ההתפתחות הפסיקתית המתחילה בענף דיני תיווך בעניין זה, תעבור, לדעתו, באותו נתיב בו עברה הפסיקה בפירוש הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין (הדורשת מסמך בכתב לקיום עיסקה במקרקעין). זאת לאחר שאף שם, בתי המשפט נוכחו לדעת, כי גישה נוקשה יתר על המידה עלולה להביא עימה עוול ועיוות דין.

זאת ועוד. ככל שהלקוח מפר את חובת תום הלב בניסיון להתחמק מתשלום דמי התיווך, תינקט גישה פחות מחמירה כלפי חסר הפרטים הנדרשים לפי תקנות חוק המתווכים במסמך.

נקודה מעניינת נוספת בפסק הדין, הינו גובה דמי התיווך. בעניין זה המתווך, הושנג משיאן יעקב, סיכם עם המשיבים חנסב ומ.צ.ע, כי הוא מסמיך אותו להגיש בשמו הצעה לרכישת שתי חנויות ושני מרתפים, בשיעור כולל של 678,000 דולר, כשסכום זה יכלול גם את שכ"ט עוה"ד, הוצאות ודמי יזמות.

הנכס נרכש בסופו של דבר בסך של 603,300 דולר, והערכאה הראשונה, תוך התפלפלות בשאלה האם הושנג פעל כמתווך או יזם, קבעה, כי הוא זכאי לדמי תיווך ראויים בלבד, בסך של 2% פלוס מע"מ, שכן "פעולותיו לא חרגו מפעולותיו של מתווך, ולא היתה כאן פעילות חריגה של יזם", כלשון פסק הדין.

לעומתה, שופטי ההרכב בערעור קבעו, כי אמנם חוק המתווכים אינו מגביל את שיעור דמי התיווך, ודורש כי חוזה התיווך ינוסח באורח בהיר וברור, אולם לא היתה כאן כל חוסר בהירות שכן היה ברור, כי הסכום המוסכם (678,000 דולר) כולל את ההוצאות, שכ"ט עוה"ד ודמי היזמות, ולכן, אם הנכס נרכש בסך של 603,300 דולר, ההפרש בין שני הסכומים (74,700 דולר) הוא הוא הסכום שעל הלקוח לשלם.

קובע ביהמ"ש: "המשיב העלה משאלה המכוונת אל המערער (המתווך) לפיה ברצונו להשקיע בעיסקה בה מדובר, סכום כולל של 678,000 דולר, ועל סכום זה אינו רוצה להוסיף כל הוצאה נוספת. הסך האמור יכלול הן את מחיר הרכישה והן את שכר טרחת המתווך והוצאותיו. בסופו של דבר השיג המשיב את מבוקשו במלואו, אלא שכאשר עליו למלא אחר המוסכם וכאשר הנכס הופך כבר לרכושו, נראה לו כמיותר לשלם את שכרו של המערער שהשיג עבורו את המטרה בה חפץ והוא עושה כל מאמץ וכל תרגיל כדי להתחמק מכל תשלום. בנסיבות שכאלה לא חוסר תום לב מצד המערער מצוי כאן, אלא חוסר תום לב מצד המשיב החפץ להתחמק מהתחייבותו הברורה והמפורשת. בסופו של דבר נקבע בהסכם כי מחיר העיסקה וכל ההוצאות שיתווספו אליה, כולל שכר המתווך לא יעלו על הסכום האמור. הדברים בוררים ביותר ואין צורך בפרשנות משפטית סבוכה כדי לבארם".

פסיקה זו מצטרפת לפסיקה בענייני חוסר תום לב בדיני תיווך, מצד הלקוחות המבקשים להימנע מתשלום: ראה לדוג' ע"א 91/2144 מוסקוביץ ,פ"ד מח(3) 116, ע"א 97/7247 יצחקוב נ' אביב; ע"א 00/2314 פרנק נ' ה. מקרקעין, ת.א. , 99/1171 , טרנס גלובל נ' לשנו- יער, ועוד.