"קידשנו את העבודה ושכחנו את הפרנסה"; התוכנית המלאה להחייאת המפעל הקיבוצי

"אין ברירה אלא להכניס את החולה הזה לניתוח לב פתוח. לא בטוח אם הניתוח אכן יצליח, אך ברור כי אם הניתוח לא יבוצע הסיכוי של החולה למות גדולים הרבה יותר". את האבחנה הכירורגית-דרמטית מספק יו"ר התנועה הקיבוצית, גברי ברגיל, באשר לעתידה. התנועה הקיבוצית סובלת בשנים האחרונות הן ממשבר כלכלי עמוק והן ממשבר חברתי. המשברים האלה מדללים את שורותיה, גורמים לעזיבתם של צעירים וכבר הפכו את הקיבוצים מ"פאר היצירה הציונית", כפי שכונו בעבר, למשהו שנראה לעתים כמו "תרגיל כושל באנתרופולוגיה", כפי שכינו אותה אחרים.

את התרופה למשבר לא רואה ברגיל, חלילה, בפירוק 270 הקיבוצים ובהפיכתם ליישובים קהילתיים, כמו שהציעו רבים, אלא דווקא בקליטתם של 20 אלף חברים חדשים לתנועה הקיבוצית. כדי לעשות את זה הוא מציע להם מושגים קפיטליסטיים-בורגניים, שחלקם היו גורמים להוגי רעיון הקיבוץ להתהפך בקברם. לדוגמה, בית רשום בטאבו על-שם החבר ושכר דיפרנציאלי. גם איכות חיים, סביבה ירוקה וחינוך איכותי נמצאים במצע, וגם קצת אחריות הדדית.

אין זה סוד כי קיבוצים חדלו בשנים האחרונות להיות אטרקציה, לא רק למצטרפים חדשים, אלא גם למי שגדל והתחנך בהם. גרמו לכך סיבות שונות, בהן מבנה נוקשה וכמעט בלתי מתפשר, חובות לבנקים של יותר מ-5 מיליארד שקל, תשתיות מוזנחות, העדר ביטחון סוציאלי ועוד רבות.

גם בחברה ובפוליטיקה הישראליות ירדה קרנם של הקיבוצים. לטענת המנהיגות הקיבוצית, התפיסה השלטת ברוב המפלגות אינה אוהדת את רעיון הקיבוץ, ואינה רואה בשמירת ייחודו מטרה שיש לסייע לה.

אחד משיאי השבר היה העתירה לבג"ץ שהגישה תנועת 'הקשת המזרחית' נגד החלטות מועצת מקרקעי ישראל, בנוגע לפיצויים המגיעים לחקלאים בעקבות שינוי בייעוד בקרקע. המושבים והקיבוצים טענו, כי יש להם זכויות על הקרקעות, שאותן עיבדו ושעליהן שמרו, ולכן מגיע להם פיצוי בעת שינוי הייעוד שלהן. לעומת זאת, הקשת המזרחית טענה, בשמו של "הצדק החלוקתי", כי על הקיבוצניקים להחזיר את הקרקעות למדינה.

עו"ד שרגא בירן, שייצג את אגודת גרנות, בה חברים שורה ארוכה של קיבוצים, קרא לקיבוצניקים לעלות לכנסת ולשפוך חלב ברחובות. אבל הקיבוצניקים בחרו להישאר בבתים, ורובם ספגו את פסק דינו של בג"ץ כמעט בדממה, וגם ביקורת קשה מהציבור.

המקום השוויוני בעולם

בניגוד למצופה ממנו, ברגיל אומר, כי 'בג"ץ הקרקעות', דווקא סייע לתנועה הקיבוצית למקד את הוויכוחים הפנימיים ולעבור להרהר בשאלות קיומיות הרבה יותר חשובות. בין השאר על דמותו של הקיבוץ העתידי, ומה לעשות כדי להפוך למקום אטרקטיבי יותר, לפני שיהיה מאוחר מדי.

לשאלות האלה יש גם פן פרקטי. חישובים כלכליים הוכיחו, כי כדי שקיבוץ יוכל להתקיים ברווחה מסוימת, עליו לכלול בין 450 ל-500 משפחות, שכוללות כ-1,800 איש, כמספר האנשים המומלצים למגורים ביישוב קהילתי. ההסבר לכך הוא, כי בקיבוץ גדול היקף העלויות למשפחה הופך לסביר יותר, ובאופן זה יוכלו קיבוצים לקיים מערכת כלכלית שנהנית מרווחה גדולה קצת יותר.

* את מי אתם מתכוונים להזמין להצטרף לקיבוצים?

"בראש ובראשונה את הבנים שעזבו, אבל גם חברים חדשים, כאלה שרוצים ליהנות מכל מה שמציע הקיבוץ החדש. הפנייה היא בעיקר לדור הצעיר, אך גם למבוגרים יותר".

ברגיל אינו שולל אפילו פרסומות בטלוויזיה ובעיתונות הקוראות להצטרף לקיבוץ. אחת הסוכריות המתוקות שאותה מציעה התנועה הקיבוצית למצטרפים החדשים, היא שיוך הדירות לחברים. זאת, מתוך אמונה כי כל חבר, סוציאליסט אדוק ככל שיהיה, מבין כי אין כמו נכסי מקרקעין ונדל"ן אחרים, להקניית ביטחון כלכלי, וכי בלעדיו אף אחד מהבנים לא יחזור הביתה.

על-פי עיקרון זה, שיוך הדירות יקנה לחבר קיבוץ זכות חכירה מהוונת (תשלום מראש על כל תקופת השכירות) לדורות על דירתו. החכירה תבוצע בהסכם דו-צדדי עם מינהל מקרקעי ישראל, בדיוק בדומה לזכותו של חוכר עירוני על ביתו.

שיעור ההיוון טרם נקבע, שכן נגד החלטת המינהל בנושא זה הוגש בג"ץ על-ידי 15 ערים עצמאיות, ועדיין לא ניתנה פסיקה בנושא. החלטת המינהל הייתה היוון בגובה של 3.75%, על-פי הערכת שמאי למגרש שעליו ניתן לבנות בית בשטח 160 מ"ר.

על הפתרון של שיוך הדירות לחברים חשבה גם הוועדה הציבורית להגדרת הקיבוץ, שהקימה הממשלה בחודש מאי 2002. הוועדה אמנם פרסמה את המלצותיה בחודש אוגוסט 2003, אך אלה טרם אושרו".

* איך ייראו חיי הקיבוצניק מ'הזן החדש'?

"החיים יהיו מורכבים מהרבה יותר אחריות אישית-אינדיבידואלית מאשר בקיבוץ של פעם. אך במקביל, יהיה בחיי הקיבוץ החדש מרכיבים חזקים של שיתופיות ושל סולידריות. הבעלות המשותפת על אמצעי הייצור תימשך גם בעתיד, וכך גם הערבות ההדדית בין כלל החברים. יימשכו גם המחויבויות הכלליות לבריאות, לחינוך ולתרבות.

"כבן קיבוץ אני יודע, שבתנועה הקיבוצית מעולם לא היה שוויון מלא. הפעם אני מאמין, כי נוכל להבטיח שוויון בסיסי שיכלול אמנם הפרשים בתקציב אישי, אך ייתן אפשרויות שוות בנושאי חינוך, בריאות, השכלה וסיעוד. נוכל להבטיח חיי קהילה מפותחים ומנגנון חזק של ערבות הדדית, שיבטיח שאף חבר לא ייפול בעת מצוקה כלכלית.

"גם כיום התעשייה הקיבוצית משגשגת. זו עובדה, כי 2% מהאוכלוסייה עדיין מחזיקים ב-11% מהייצור במשק. מבחינה זו הקיבוץ יהיה המקום השוויוני והסולידרי ביותר בעולם".

לאמץ את השכונה

ברגיל, חבר קיבוץ רמות מנשה של תנועת השומר הצעיר, מכהן בתפקידי יו"ר התנועה הקיבוצית, מזכיר הקיבוץ הארצי ויו"ר מטה המאבק של הקרקעות החקלאיות. בימים אלה הוא עוסק הרבה מאוד בשיחות עם חברי קיבוצים מבולבלים ומודאגים בנוגע לעתידם.

* הקיבוץ החדש לא יהיה דומה יותר ליישוב קהילתי מאשר לקיבוץ של פעם?

"הקיבוץ העתידי יהיה מקום סולידרי ושוויוני יותר מכל יישוב קהילתי".

* שאלת השאלות, לאן יילכו המשכורות?

"המשכורת תיכנס לאגודה, שתנכה ממנה את מסי הקהילה ואת מסי הערבות ההדדית. השאר יגיע לתקציבו האישי של החבר. המסים ייבנו וייגבו בצורה פרוגרסיבית במטרה לשמור על שוויון בין החברים. יחד עם זאת, כל קיבוץ יקבע לעצמו את עומק השותפות".

* אם בן קיבוץ ירצה למכור את ביתו, הוא יוכל?

"זכות קנייה ראשונה תהיה לקיבוץ. אם הקיבוץ יציע פתרון, תישקל אפשרות למכור את הבית. לכל קיבוץ תהיה זכות לקבוע את מהלכיו בשאלה זו".

* איך משקללים מחיר?

"כמו לכל דבר, גם לבית בקיבוץ יהיה מחיר שוק".

* אפשר כבר לשרטט את הפרופיל של המועמדים?

"הפרופיל מתאים להרבה אנשים בחברה הישראלית. אנשים עם השכלה, עם רצון לאיכות חיים, ומי שמחפשים חיים שלמים יותר וסולידריים יותר בתוך קהילה. במפגשים שאני מקיים עם החברה הישראלית, אני פוגש הרבה אנשים שאורח החיים הזה קוסם להם. הם לא באו לקיבוץ עד היום בגלל חוסר הביטחון, בגלל העתיד המעורפל של הקיבוצים. אני משוכנע, כי ברגע שזה ישתנה, הקיבוץ החדש ימשוך הרבה משפחות צעירות".

* מה יעלה עתה בגורל ההרחבות הקהילתיות, אותן שכונות שקמות לצד מושבים וקיבוצים?

"החלטת מועצת מקרקעי ישראל 737, שאיפשרה הקמת הרחבות, בוטלה. החלטה 959 שבאה בעקבותיה (שאינה מתירה לקיבוץ לגבות עוד 'דמי המלצה' למינהל, ד.ט) היא חסרת כדאיות לקיבוץ, בשל העובדה שהוא אינו נהנה ממנה כלל. עקב כך, על הקיבוצים לשקול לאמץ את השכונה כחלק מהקיבוץ, ולקלוט לתוכו את בני השכונה כחברים.

"שילוב השכונה כחלק מהקיבוץ יגביר את האפשרות לצמוח מבחינה דמוגרפית, ולעמוד נגד הלחצים המופעלים על-ידי רשויות התכנון ומינהל מקרקעי ישראל, שמנסים להגביל את גידול היישובים החקלאיים. אני מאמין גם, כי החלטה 979 (על היוון חלקת המגורים) תיתן לקיבוץ ולחברים פתרון טוב יותר".

יש כאלה שלא ישרדו

* מה דעתך על הבג"ץ שהגישו ראשי הערים העצמאיות נגד ההחלטה, בטענה שתגרום לנדידת אוכלוסייה מהעיר אל הכפר, ותגזול ארנונה מאזורי תעשייה עירוניים?

"אני די מתפלא על כך שפורום הערים הגדולות מצא לנכון לצאת דווקא נגד החלטה שבאה להיטיב עם יישובי הפריפריה. יש לי הרגשה, כי כאשר הם יבינו מה עשו, הם ירגישו מבוכה גדולה".

* אתם עלולים לעלות שוב על מסלול התקלות עם עיירות הפיתוח, שגם הן כמהות לאוכלוסייה חדשה.

"בשנתיים האחרונות אנחנו משקיעים המון אנרגיה וזמן ביצירת אמון וביצירת הנהגה משותפת עם עיירות הפיתוח, מתוך מטרה לבנות תוכנית משותפת לבניית הפריפריה. במשך פרק זמן ארוך מדי, המדינה הייתה עסוקה בשיסוי המגזרים זה בזה. כיום הגיע הזמן לפעול ביחד. אני מאמין שרק סדר יום משותף יסייע לשיקום שני המגזרים".

* האם להערכתך כל הקיבוצים ישרדו את המהלך?

"אי אפשר להוציא מכלל ספק את העובדה, כי יהיו כמה קיבוצים שלא יצליחו לשרוד את הניתוח הזה. כבר כיום ישנם כמה קיבוצים, בהם האון ויד-חנה (הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בארץ), שיבקשו להפוך למושבים או ליישובים קהילתיים. אך להערכתי, הרוב המכריע יישאר קיבוץ בצורה זו או אחרת".

* בשנים האחרונות דבקה בקיבוצניקים תווית של מי שלא אוהבים לעבוד. אולי יש בכך משהו ולכן לקיבוץ אין סיכוי כלכלי לשרוד גם בעתיד?

"על-פי כל פרמטר, התנועה הקיבוצית מוערכת כמי שיש בה מוסר עבודה גבוה. הבעיה היא, שלאורך השנים קידשנו את ערך העבודה, אך שכחנו את ערך הפרנסה. במשך שנים האמינו בתנועה הקיבוצית, כי מי שמסתובב עם בגדים מלוכלכים עובד קשה, ומי שבגדיו נקיים תרומתו נמוכה יותר. עם השנים התברר, כי התיזה הזו שגויה לחלוטין. ההוכחה לכך היא, כי במקומות שבהם יש קשר בין עבודה לפרנסה, ישנו שיפור ביכולת ההתפרנסות".

* לא הגיע הזמן להיפטר מהאגודה השיתופית שהיא אבן-ריחיים על צווארם של רבים?

"לאגודה השיתופית יש ערך בסיסי, ששומר על הרעיון הקיבוצי. אין ספק כי צריך לרענן את התקנות, בדיוק כפי שעשינו בשנתיים האחרונות. בחלק מהקיבוצים יש מקום להפריד בין האגודה לבין הוועד המוניציפלי, כפי שהתרחש במושבים".

* אתה מאמין ששני הוועדים יחיו בשלום?

"אין סיבה שלא".

* מה תהיה האטרקציה של החיים בקיבוץ ומה אתם אומרים למתנגדים למהלך בתנועה הקיבוצית?

"אנחנו אומרים במפורש, כי מי שינסה לשמור על הקיבוץ של פעם, יקום בוקר אחד ויגלה כי אין יותר קיבוץ. הבעיה היא, שאין שום אלטרנטיבה אחרת חוץ מאשר לבצע שינוי. אני יודע שלחברים, ובמיוחד לוותיקים שבהם, קשה מאוד לחיות את השינוי הכולל הפרטה וקבלת אחריות.

"בעיני רבים מהקיבוצניקים המהלך הזה נתפס כפירוק הקיבוץ, ואכן בקיבוצים רבים אנחנו רואים רגרסיה חברתית קשה. התפקיד שלי כמנהל הוא לעבור מקיבוץ לקיבוץ ולהסביר שוב ושוב את המהלך הזה".

* מתי תדעו אם המהלך הצליח?

"רק בעוד חמש או עשר שנים".

* יהיו גם קיבוצים שיתפרקו?

"בשוליים, יהיו קיבוצים שלא יצליחו לשרוד את המהלך הזה. אך גם להם צריך לתת פתרונות".