כשנגיע לגשר, נעבור אותו?

השלג שירד בירושלים בסוף השבוע שעבר הלם להפליא את תמונות גשר הרכבת הקלה, שנתלו על עמודי החשמל בכניסה לעיר, סמוך למקום בו אמור הגשר להיבנות. הכרזות בישרו על תערוכה חגיגית בבית העירייה, בה יוצג לציבור הגשר התלוי המונומנטאלי פרי תכנונו של האדריכל הספרדי הנודע סנטיאגו קלאטרווה.

קלאטרווה, אחד האדריכלים המצליחים בעולם, הוא בעל מוניטין בינלאומיים בכל הנוגע לתכנון והנדסת פתרונות תחבורה יצירתיים. שמו נקשר במיוחד בתכנון גשרים, בפרט כאלה פיסוליים, אותם מייצג נאמנה זה המתוכנן להיבנות בירושלים. על העבודות הבולטות שלו נמנים פרויקטים כמו נמל התעופה סונדיקה בבילבאו, ספרד (2000), גשר אירופה באורלאן, צרפת (2000), קומפלקס התחבורה העתידי במרכז הסחר העולמי המתחדש בניו יורק ומתחם הספורט למשחקים האולימפיים באתונה, יוון (2004).

הגשר המתוכנן, אורכו 300 מטרים וגובה הקורה התומכת אותו 118 מטרים, יורכב מירכות בטון, קורה מרכזית מבטון מזוין וסיפון פלדה מפותל שיתלה מהקורה במיתרי פלדה. החומרים שישמשו לחיפוי הם אבן ירושלמית לירכות ואבן גרניט וזכוכית לנתיב הולכי הרגל, אך החומר הדומיננטי מכל הבחינות יהיה, כמובן, הפלדה.

משך הקמת הגשר מוערך ע"י מהנדס העיר ירושלים, האדריכל אורי שטרית, ב-20 חודשים בקירוב, ומחירו 15 מליון דולר. הגשר עתיד להיבנות בכניסה לעיר ולחבר בין רחוב יפו לשדרות הרצל, כשהוא נושא את מסילות הרכבת הקלה לשני הכיוונים וכולל נתיב נפרד להולכי רגל. תכניות הגשר הופקדו לאחרונה בידי הועדה המחוזית, בליווי סקר סביבתי מקיף של ההשלכות הנלוות להקמתו, והן ממתינות לאישורה בטווח זמן משוער של חודשיים. עצם הגשת התוכניות האדריכליות לאישור הועדה, לאחר שהתב"ע הרלוונטית נכתבה ואושרה זה מכבר, הן צעד חריג ביותר שנכפה על העירייה בעקבות התנגדויות שונות לפרויקט שנידונו בכמה ערכאות משפטיות.

יפה, אבל לא בבית ספרנו

ההתנגדויות הציבוריות לתוכנית הגשר קיבלו תאוצה לקראת סוף 2003, בעקבות דו"ח מבקרת העירייה בו נמתחה ביקורת חריפה על התנהלות פרויקט הרכבת הקלה, ובפרט על התוכנית לבניית הגשר התלוי. אותה ביקורת העלתה את הנושא על סדר היום הציבורי, ובעקבותיה החלו להישמע טענות מכמה כיוונים כלפי המונומנט העתיד לפאר את הכניסה לעיר. העובדה שתוכניות הגשר נחשפו לציבור באופן מלא רק לאחרונה, לאחר שתכנונו כבר הושלם ואושר בידי הנהלת הפרויקט, דיה להשאיר טעם מר בפיהם של אלה שחזות העיר קרובה לליבם.

אחת הטענות החוזרות ונשמעות, הן בקרב קהיליית האדריכלים והן מפיהם של חלק מן התושבים, היא כי הגשר אינו "מתחבר" לעיר. הוא אכן נראה כמו עבודה טיפוסית של קלאטרווה, הוא מתוכנן לעילא ויפה להפליא (על כך מסכימים כמעט כולם), אך פשוט אינו מתאים לירושלים. מבנה הבטון והפלדה שלו אינו מתקשר עם נופי העיר העתיקה, הוא קורא תיגר על הנוף ההררי המיוער של העליות לירושלים והחומריות הקרה שהוא מביא לעיר אינה הולמת את אופייה.

מהנדס העיר מספר בהקשר זה על מכתב שקיבל לאחרונה מנערה בת 16 תושבת העיר, בו היא מפצירה בו להפנות את הכספים המיועדים לבניית הגשר לנטיעת עצי זית וברושים, שיאדירו את יופייה התנ"כי של העיר. טענות מסוג זה, אומר שטרית, כמו גם תוכניות לגשרים בעלי מוטיבים מזרחיים של קשתות ובניה באבן מקומית, אינן עולות בקנה אחד עם הקו שהתוותה הנהלת פרויקט הרכבת הקלה.

אופי התחבורה בעיר מתוכנן להשתנות מן הקצה עם הפעלת הרכבת, כאשר התחבורה הפרטית תועתק לאזור המכונה "הטבעת השחורה", שיותווה במעגל רחב הנחצה ע"י רחוב יפו, החל משוק מחנה יהודה ועד לכיכר ספרא. אל לב העיר יוליכו את המכוניות הפרטיות צירי תנועה מוגבלים, שיובילו לחניונים מרכזיים, והתחבורה הציבורית תוסט מהרחובות בהן תעבור הרכבת הקלה, שייוחדו אך ורק לה ולהולכי הרגל.

"על מנת להוביל את המהלך הזה", אומר שטרית, "בחרנו בגשר שיבשר על רוח חדשה, סמל לקדמה טכנולוגית והתחדשות העיר, ויסייע להחדיר לציבור את תודעת השימוש ברכבת. הגשר ממוקם בכניסה לעיר, אזור המשופע בבנייה מודרנית, ולפיכך אינו פוגע במרקם הייחודי של העיר העתיקה ואינו מתחרה בה".

פורצה קלאטרווה

שטרית רואה בפנייה לקלאטרווה מהלך שמעיד על חשיבות העיר וגדולתה, בבחינת האדריכל הטוב ביותר לעיר החשובה ביותר. הוא מציג את הבחירה באדריכל הספרדי כבחירה הנשענת על שיקולים ענייניים, היינו פתרון נקודתי לבעיית תחבורה מוגדרת, ובו בזמן ככזו הנשענת על מתווה אידיאולוגי של תנועה קדימה ומצוינות. באצטלה של החלטה מקצועית הוא דוחה גם את הטענות הנשמעות מפי בכירים בעמותת האדריכלים, לפיהן מוטב היה לפעול בהליך פומבי של תחרות או מכרז פתוח. ראוי היה שפרויקט מקומי בסדר הגודל הזה יתנהל במעט יותר שקיפות ודמוקרטיות, מה גם שקהילת האדריכלים המקומית צמאה להשקעות גדולות בתקופה הזו ומשוועת לאירועים שיפיחו בה רוח חיים וימשכו תשומת לב ציבורית.

ההאשמות הללו מתחדדות לנוכח העובדה כי בעתיד הקרוב יוקם במרכז העיר "מוזיאון הסובלנות", קומפלקס רחב ידיים בתכנונו של אדריכל בינלאומי אחר, פרנק גרי. לפני כשבוע הועלתה מעל דפים אלה טענה כי קברניטי העיר ירושלים מפגינים הלך רוח פרובינציאלי כשהם מזמינים עבודות מאדריכלים בינלאומיים, כביכול על מנת לפאר את העיר בפנינים ארכיטקטוניות תוצרת חוץ. שטרית דוחה את הביקורת וטוען כי הרוח המפעמת במסדרונות העירייה היא רוח של חדשנות ומצוינות, וככזו אינה חוששת לפרגן לעצמה את בכירי האדריכלים, ולהתהדר בנוצות המגיעות לה בזכות.

קצב התנהלותו של פרויקט הרכבת הקלה בירושלים, גם אם אינו אידיאלי, מקבל את הציון הגבוה ביותר בסקלה המקומית (ע"ע חיפה, באר שבע, וכמובן תל אביב). ההחלטה בנוגע לנחיצותה של רכבת קלה בעיר התקבלה לפני 9 שנים, עבודות התשתית להנחת המסילה אמורות להסתיים עד פסח השנה, והרכבת עתידה להתחיל ולפעול לקראת סוף 2006.

את תרומתו של הגשר בכניסה לעיר ומידת התאמתו למציאות הקיימת ולזו המשתנה, נוכל, כנראה, לבחון בפועל בעתיד הנראה לעין. בינתיים מוזמן הציבור להתרשם, במהלך שלושת השבועות הקרובים, מן התצוגה באולם הכניסה לבניין עיריית ירושלים. ניתן לראות מודל מוחשי של הגשר, הדמיות ממוחשבות של השתלבותו במרקם העירוני, אוגדן סקיצות ראשוניות של סנטיאגו קלאטרווה לפרויקט ושפע של תמונות מעבודותיו הקודמות. מוצג בה גם צילום טורסו מהורהר של האדריכל, חוברת הסברה בכרומו משובח (10 שקלים) ופוסטר מהודר הנושא את הכיתוב "הגשר" ומציג אותו מזווית מחמיאה במיוחד (5 שקלים).

התנהלותה של מועצת העיר בכלל ומהנדס העיר בפרט בנושא הרכבת, שהגשר הוא מקרה פרטי טיפוסי לה, מצביעה יותר מכל על הטמעה עמוקה של ערכי השוק החופשי הבינלאומי. מערכת יחסי הציבור לפרויקט, צורת הבחירה בקלאטרווה והמיתוג המהוקצע של הגשר, מעידים על הכרת ערך שאינה חוששת להיות אגרסיבית על מנת לנוע קדימה. אולי זה בדיוק מה שהעיר הזו צריכה.