מקווה ישראל: ערכים מול נדל"ן

מאבק על קרקעות מקווה ישראל שוב עולה לכותרות, הפעם במסגרת "פארק איילון". הפארק עצמו, האמור להשתרע על-פני יותר מ-8,000 דונם ועתיד להיות הפארק הגדול בארץ, הוא יוזמה חשובה, הזוכה לתמיכה ומקובלת מאוד על כל גופי התכנון של המועצה לשימור מבנים, "אולם לצערנו, תחת הכותרת של תוכנית הפארק נעשה ניסיון להפקיע שטחים מאדמות מקווה ישראל למטרות בנייה למגורים, כבישים ומטרות נוספות", אומר יוסי פלדמן, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים.

בשבוע שעבר (ג') הופיעו שלושה גורמים בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה, והגישו התנגדויות לתוכנית פארק איילון. חברת הזרע, בעלי 1,000 דונם בשטח הפארק, המפתחת שאיפות בנייה במקום; עיריית ת"א, המעוניינת לבנות "דופן פארק" עם בנייה למגורים בשולי הפארק; ומקווה ישראל - המעוניינת להפריד עצמה מתוכנית הפארק מחד, ומאידך להפשיר חלק קטן מהקרקע לבנייה כדי לממן את פעילות ביה"ס החקלאי, בו לומדים 1,400 תלמידים.

דיון נוסף בהתנגדויות צפוי להתקיים השבוע; עמדת המועצה הארצית נכון לעכשיו היא לאסור, כפי הנראה, בנייה נדל"ניסטית בפארק. חששם של הארגונים הירוקים הוא ממאזן הכוחות במאבק זה: אנשי הנדל"ן גייסו מומחים וכספים רבים במטרה להגשים שאיפותיהם, ואנשי הסביבה, כרגיל, משתמשים רק בנשק הערכים.

מקווה ישראל מסמלת את ראשיתה של תקופה, ראשיתה של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. מקווה ישראל, שהוקמה בשנת 1870, כעשור לפני העלייה הראשונה, מסמלת יותר מכל מקום אחר את ראשיתה של החקלאות המתחדשת בארץ ישראל. עמדת המועצה לשימור היא, כי חובה על המדינה לשמור בכל מחיר על צביונה ועל משבצת הקרקע של מקווה, גם למען דורות הבאים.

גם המדינה חשבה כך, וחוקקה באמצע שנות ה-60 חוק מיוחד, "חוק מקווה ישראל", ביוזמתם של חה"כ קדיש לוז ואברהם יופה, בעקבות התארגנות ציבורית רחבת היקף. החוק מונע כל אפשרות של פגיעה באדמות מקווה ישראל, אשר מעצם מיקומם במרכז הארץ לוטשים אליהן עיניים גורמים שונים, מכל עבר.

המועצה לשימור מבנים, בשיתוף בוגרי מקווה ישראל, נאמני הנוף, הטבע והסביבה, חברו יחד למאבק לשמירה על הקרקע ועל תולדות ההתיישבות בארץ. בד בבד עם המאבק לשמירת הקרקעות, הוכנה תוכנית להפיכת מקווה ישראל למרכז לחקלאות מתקדמת, אשר תייצג את הישגי החקלאות בישראל.

לאורך השנים, פנתה המועצה לשימור לראשי הממשלה ולשרים שלהם נגיעה לחוק מקווה ישראל (שרי החינוך, הפנים והחקלאות) לפעול בכל כובד משקלם למניעת פגיעה בחוק והפקעת השטחים לבנייה. המועצה אף נערכה להגשת תביעה משפטית נגד פגיעה בחוק.

פעולה נוספת שנעשתה היא הקמת מטה פעולה מיוחד המשותף למועצה לשימור ולבוגרי מקווה ישראל, שמטרתו לתאם ולנווט את המאבק לשמירה על שטחי "מקווה".

רקע היסטורי: בית הספר החקלאי מקווה ישראל הוקם בשנת 1870 על-ידי קארל נטר, שליח חברת כי"ח (כל ישראל חברים, אליאנס) בפריז, במטרה ללמד את ילדי היהודים את עבודת האדמה, ולשפר בכך את מצבם של יהודי היישוב הישן. בדרך זו קיווה מייסד בית הספר להביא ל"פרודוקטיביזציה של היישוב היהודי, לפיתוח אוצרותיה הטבעיים של הארץ ולהחזרת עטרת החקלאות ליושנה".

השטח שהקצה השלטון התורכי לבית הספר, כ-3,000 דונמים משני עברי כביש יפו-ירושלים, נועד לשמש בסיס למשק חקלאי מעורב ומגוון, שהתלמידים יוכלו להתמחות בו באופן מעשי בענפי השתלמותם. השטח נותר בשלמותו בידי מקווה עד היום. המשק שימש במרוצת השנים גם למטרות מחקר: מורי בית הספר ביצעו בו ניסויים שונים, והוא שימש מרכז הדגמה, הדרכה והוראה. במרוצת שנות קיומו למדו בו אלפי תלמידים, רבים מהם ילדי עולים שנעקרו מסביבתם וממשפחותיהם בתקופת הפרעות והמלחמה, ומצאו במקווה ישראל בית חם ואוהד. הצוות החינוכי של בית הספר התמחה בקליטת ילדים עולים. בוגרי בית הספר פילסו דרכם לתפקידי מפתח בהתיישבות לצורותיה השונות, והם פזורים כיום במאות יישובים חקלאיים, במוסדות מחקר ובמפעלים חקלאיים.

בתקופה שקדמה להקמת המדינה, שימש בית הספר גם כמרכז אימונים והדרכה לארגון ה'הגנה'. בתי המלאכה של המוסד עסקו בייצור כלי נשק, ובהם פותחה ה'דוידקה'. יותר ממאתיים בוגרי מקווה ישראל וצוות עובדיו נפלו במערכה על עצמאות ישראל.

האתר: המבנים במקווה ישראל שייכים לסגנונות בנייה של סוף המאה ה-19, ולטכניקות בנייה שנשאבו מן הבונים הערבים, תושבי הארץ. בית הספר מהווה אתר טיולים וסיורים: מרכז המבקרים מספק מידע ומקיים הדרכות, ימי עיון והשתלמויות מורים בנושאי תולדות בית הספר, שימור אתרים, טבע ועוד. למבקרים במקום מוצע מסלול סיור, הכולל את בית הכנסת, מהראשונים שנבנו בארץ בסוף המאה ה-19 (ראו תמונה); בית נטר - המבנה הראשון במקום; מרתפי היקב - החצובים בסלע הכורכר; בית המורים - המשמש כמודל לשחזור מבנים היסטוריים; 'מכניקה' - המסגרייה בה תוקנו ושופצו כלי העבודה, ובה יוצרו כלי נשק; הפיקוס הבנגלי - עץ נדיר בארץ ישראל; הגן הבוטני וקברו של קרל נטר.