שבעה פרויקטים להשבת קולחים, שאושרו על-ידי ועדת ההשקעות של נציבות המים, לא יוקמו ב-2004 בשל מגבלות תקציב. כך עולה מדו"ח פעילות מפעלי השבת קולחים של נציבות המים. הפרויקטים תוקצבו ב-110 מיליון שקל, מתוכם 62 מיליון שקל מענק של המדינה.
על-פי הערכת הנציבות, התקציב הנדרש להשלמת הפרויקטים להשבת קולחים שבביצוע או שבזמינות לביצוע, הוא 210 מיליון שקל, זאת בשעה שתקציב 2004 הוא 40 מיליון שקל בלבד.
ב-2003 ניתנו כתבי התחייבות ל-14 פרויקטים, בעלות כוללת של 540 מיליון שקל. הפרויקטים היו אמורים לספק 47 מיליון מ"ק קולחים להשקיה חקלאית בכל שנה, ויאפשרו להמיר מים שפירים במים מושבים.
משמעות אי הקמת הפרויקטים, היא המשך הזרמת הקולחים המטוהרים לנחלים ולים, וחמור מכך - לא יוכלו להשתמש ולחסוך במים שפירים. בנוסף, אי השימוש במים מושבים לחקלאות יחייב הקמת מתקני התפלה נוספים.
עלות טיהור והשבה של מ"ק קולחים הוא 2.5 שקל. עלות מ"ק מים שפירים - 2 שקל (לאחר תחילת ההתפלה יעלה המחיר ל-3 שקל), ועלות מ"ק מים מותפלים כ-3 שקל. המרה של כל מ"ק מים שפירים במי קולחים יוצרת חיסכון כספי של 0.5 שקל למ"ק.
עוד עולה מהדו"ח, שעד לדצמבר 2003 ניפקה נציבות המים כתבי התחייבות ל-36 מתקנים להשבת קולחים בכל רחבי הארץ, בעלות כוללת של 1.2 מיליארד שקל, מתוכם כ-659 מיליון שקל מענקים.
לדברי עורך הדו"ח, מנהל אגף סיוע, אריה ברקול, פרויקטים רבים שכבר תוקצבו סובלים מחסמים רבים נוספים, ביניהם אי העברת עודפי תקציב להשלמת פרויקטים - למרות שלחלקם ניתנה התחייבות.
לטענת ברקול, העיכוב בהעברת התקציב הוא גורם מרכזי בעיכוב המשך קידומם של פרויקטים שנבנים.
חסם נוסף הוא הירידה בתקציב הקק"ל, שעד כה השתתפה בהקמת מאגרי מים - נדבך מרכזי במפעל השבה. אי הקמת המאגרים גורמת לעיכוב משמעותי בהקמת מפעל ההשבה, שכן במאגר נאספים המים המטוהרים בימי החורף לקראת השימוש בהם בקיץ.
חסם מרכזי נוסף נובע מאי הסכמת האוצר לשדרג את איכות הקולחים. מהדו"ח עולה, שרוב מכוני טיהור השפכים מטהרים את הביוב עד לרמה שניונית (30/20) או לרמה פחותה מזו. רמת הטיהור הנמוכה מונעת את השימוש במים להשקיית מגוון רחב של גידולים, ובראשם ירקות. היא יוצרת גם מגבלות הידרולוגיות ופוגעת בקרקע, ובשל כך חלק ניכר מהקולחים המטוהרים לרמה נמוכה מוזרמים בסופו של דבר לים.
ברקול מדגיש, שאי נכונותו של האוצר לסייע במימון שדרוג איכות הקולחים מרמה שניונית לרמה שלישונית, בהתאם להמלצת ועדת ענבר, מונעת קידמום של פרויקטים רבים, בעיקר באיזור השרון.
לטענת האוצר, אין כל הגיון בהעלאת רמת כל הקולחים, גם באיזורים שבהם אינם משמשמים להשבה, בשל העלות הגבוהה של הטיהור. לדעת האוצר, יש לשדרג את הקולחים רק באיזורים בהם המים באמת מושבים, ולהשאיר את רמת הטיהור הנמוכה במקומות שבהם לא מוקמים מפעלי השבה.
בנציבות המים דוחים רעיונות אלה בטענה, כי משמעות ההשבה היא ניוד הקולחים ממקום למקום, ולכן אין כל משמעות לשדרוג החלקי.
רבים במשק המים ובראשם נציב המים לשעבר, דן זסלבסקי, טוענים שהשדרוג על-פי ועדת ענבר אינו מספיק, וכי יש לטהר את הקולחים לרמה גבוהה יותר.
לטענתם, בקרוב לא יהיה מנוס מהתפלת הקולחים לפני השימוש בהם להשקייה, שכן המליחות הגבוהה של המים גורמת להרס הקרקע, להרס האקוויפרים, ולפגיעה ביבולים החקלאיים. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מוכיחים שכבר כיום ניכרת ירידה ביבולים בשדות המושקים בקולחים, בעיקר בשל מליחותם הרבה של המים.
חסמים נוספים לפרויקטים נובעים מאי הסכמת האוצר לפדות השקעות עבר למרות שהכללים מחייבים הכרה בהשקעות אלה. מגבלה זו קיימת במיוחד במקומות שבהם יש להסב מפעל קיים של מים שפירים למפעל להשבת קולחים, כמו למשל בפרויקט עמק חרוד.
חסם נוסף נובע מהקושי של יזמי מפעלי ההשבה (רשויות מקומיות ומועצות איזוריות) לממן את מרכיב ההשתתפות העצמית - 40%-25% מעלות הפרויקט.
גם נושא ניוד הקולחים ניתקל לא פעם בקשיים, ולכן סוגיה זו מעכבת מספר פרויקטים, ביניהם את פרויקט קו ירקון בנימינה, לב השרון הדרומי, לכיש, פרויקט מי הר יהודה ועוד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
