סכסוך השכר של השנה

הרבה אמוציות ואגו מניעים את הסכסוך שנתגלע בין הצדדים. על צד אחד של המאזנים מונח כסף קטן: כמה מיליוני שקלים בודדים. אך בצידו השני מונחים טינה, נקמנות ועלבון, שהתפרצו באחת לאחר החיוכים העצורים שליוו את הפרידה בין הצדדים באוגוסט אשתקד.

בתחילה היה נדמה, כי הכסף עליו מדברים הוא שכרו של יונס עד אפריל 2005, אשר מגיע לכמיליון שקל. יונס התחיל את תפקידו כמנכ"ל בנק הפועלים באפריל 2002, וחתם עם הבנק על חוזה לשלוש שנים, במהלכן הוא זכאי לשכר גם אם יפרוש מהבנק, כפי שקרה.

עם ההודעה על מינויו של יונס למנכ"ל בנק המזרחי, שפורסמה לפני חודש, היו שטענו בבנק, כי יונס הפר הסכמה עם הבנק, וכי תשלום שכרו הותנה תוך הבנה עימו שלא יכהן כמנכ"ל של בנק אחר.

בדו"חות בנק הפועלים לשנת 2003 שפורסמו בשבוע שעבר, מופיעה הערה, לפיה עלות שכרו של יונס לשנת 2003, אשר עמדה על מעט יותר מ-3 מיליון שקל, לא כוללת תשלומים שמגיעים לו עד תום תקופה החוזה. אלה נאמדים בקצת יותר ממיליון שקל. ממשפט זה ניתן להבין, כי הבנק מתכוון לשלם ליונס את המגיע לו.

דו"חות הבנק מגלים, כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת כעת בתשלום אחר - 8 מיליון שקל, שהם ככל הנראה היקף ההטבה באופציות שקיבל יונס, כמו יתר הבכירים בבנק בתקופת כהונתו כמנכ"ל, וקודם לכן כחבר הנהלה.

כאשר נשאל יו"ר בנק הפועלים, שלמה נחמה, בעת פרסום הדו"חות השנתיים, מדוע מתעמת הבנק עם יונס על סכומים חסרי משמעות כאלה - לפחות לגבי הבנק - ענה, כי הוא אינו מדבר על עובדים של בנקים אחרים. משפט זה מגלם את העלבון שספג בנק הפועלים - ונחמה אולי יותר מכולם - לאחר שאיבד, בשל מלחמות אגו, מנכ"ל מוכשר וחזק. העלבון צרב עוד יותר כאשר יונס החליט לעבור לבנק מתחרה, שם הוא זוכה לתנאי שכר מפליגים, המאפשרים לו לצאת כמנצח מכל הפרשה העגומה הזו.

בינתיים שוקלים הצדדים את צעדיהם, המשפטיים בעיקר, עוסקים בהפגנת נחישות ומצהירים, כל אחד בנפרד, כי אין בכוונתם לוותר. ההערכה היא, שאותו "עובד של בנקים אחרים" יקבל את מלוא הכספים שמגיעים לו מבנק הפועלים.