הקיבוץ החדש דו"ח הוועדה הציבורית בנושא הקיבוצים: התאמות לשנות האלפיים

הוועדה, בראשות פרופ' אליעזר בן-רפאל, הוקמה בהחלטת ממשלה ביום 19.5.02, לפי הצעת שר המשפטים דאז, מאיר שיטרית, וחבריה היו: פרופ' בן ציון ברלב, פרופ' נעמי כרמון, פרופ' אהרון נמדר, ד"ר אריאל הלפרין, מר נתן טל, מר גברי בר גיל, מר נחום ברוכי, מר יורם קרין, מר דובי הלמן, מר יעקב גדיש ומר גדליה גל.

הוועדה הוקמה לאור תהליכי השינוי בקיבוצים רבים, אשר אף הגיעו לדיונים בבתי המשפט. השינויים מבטאים, בין היתר, את הצורך של חברי קיבוצים מסוימים לביטחון כלכלי מסוים, כמו גם את הצורך לשכר עצמאי, בנוסף או במקום המסגרת של הקיבוץ כיחידה כלכלית, וזאת תוך שמירה על מסגרת חיים משותפים במגוון נושאים אחרים.

כתוצאה משינויים אלה, הגדרת הקיבוץ בתקנות האגודות השיתופיות לא התאימה עוד לצורות החיים החדשות שהתהוו בקיבוץ. כך לדוגמא, הרצון לשייך דירות לחברי הקיבוץ, או להנהיג שכר דיפרנציאלי, לא התיישב עם העקרונות של "בעלות הכלל בקניין" או שוויון, המופיעים כיסודות הכרחיים בהגדרת הקיבוץ בדין הקיים.

במצב דברים זה התעוררה השאלה המשפטית והחברתית, כיצד להתמודד עם השינויים השונים במסגרת הגדרת הקיבוץ. בסוגיה זו נסובה מחלוקת משמעותית - אידאולוגית בתוך התנועה הקיבוצית, בין התומכים בשינויים השונים המתבצעים בקיבוצים, שסברו כי הם חלק מהתפתחותו הטבעית של הקיבוץ, לבין אלה המבקשים לשמור על הקיבוץ במתכונתו המקורית.

כלומר, ביסוד הקמת הוועדה עמדה מחלוקת חברתית אידאולוגית, העטופה בלבוש משפטי, ומתמקדת בשאלת הגדרת המונח קיבוץ בדיני האגודות השיתופיות. או במילים אחרות, האם ייתכנו סוגים שונים של קיבוצים?

סברנו, כי מאחר והבעיה העיקרית הינה חברתית-אידאולוגית, הרי הדרך הנכונה לטיפול בה הינה באמצעות הקמת ועדה ציבורית, שאפיונה המרכזי לא יהיה דווקא משפטי, אלא חברתי. פרופ' אליעזר בן-רפאל מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת ת"א הסכים לקבל על עצמו את הובלת דיוני הוועדה ומציאת הפתרון המיוחל למחלוקות. בנוסף, בניסיון לגשר על-פני הפערים ולמצוא פתרון שיהיה מוסכם על חברי הקיבוצים, ניתן ייצוג בהרכב הוועדה לדעות השונות בתנועה הקיבוצית, וכן נכללו בין חברי הועדה אנשי ציבור.

מסיבה זו, הרכב הוועדה מלכתחילה לא כלל נציגי משרדי הממשלה, ובמקום זאת ליווה את עבודת הוועדה צוות בין משרדי שכלל נציגים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים - העבודה, המסחר והתעסוקה, האוצר, מינהל מקרקעי ישראל, המוסד לביטוח לאומי ונציבות מס הכנסה. הצוות הציג בפני הוועדה את ההשלכות של השינויים המתבצעים בקיבוצים, והעמדות השונות מופיעות בנספח לדו"ח הוועדה. בכתב המינוי צוין, כי המלצות הוועדה בנושאים בעלי השלכות תקציביות טעונים אישור של כל אחד מחברי הצוות הבין משרדי, ובפועל, המלצות הוועדה מתייחסות אך ורק למערכת היחסים הפנימית בין הקיבוץ ובין חבריו, ואין להם השלכה על תקציב המדינה.

לאחר כשנה של עבודה מאומצת, הגיעה הוועדה אחרי דיונים סוערים להסכמה רחבה בסוגיות שעמדו על הפרק, והוגש דו"ח הוועדה לממשלה.

מטבע הדברים, המלצות הוועדה העיקריות מתייחסות לסיווג הקיבוץ בתקנות האגודות השיתופיות, שלגביו כאמור נסובה המחלוקת המשמעותית ביותר בין חברי הוועדה. לעניין זה, הוועדה המליצה, על דעת כל חבריה, לקבוע שני סיווגים לקיבוץ (במקום הסיווג "קיבוץ"): הסיווג הראשון: "קיבוץ שיתופי", מתאים לקיבוץ המסורתי, ללא אפשרות לרכוש פרטי לחברי הקיבוץ.

הסיווג השני: "קיבוץ מתחדש", המאפשר לבצע שיוך דירות, להנהיג שכר דיפרנציאלי ואף לשייך מניות בתאגידי הקיבוץ לחברים, כל עוד נשמרת ערבות הדדית בין חברי הקיבוץ. הוועדה נדרשה גם למערכת היחסים שבין הקיבוץ וחבריו, במסגרת הקיבוץ המתחדש, וקבעה מגבלות שנועדו להבטיח שמירה על המאפיינים הייחודיים של הקיבוץ המתחדש לעומת צורות התיישבות אחרות. לדוגמא, קביעה כי בכל עת רוב בעלי הדירות ביישוב יהיו חברי קיבוץ, אף לאחר שיוך הדירות לחברים.

יודגש, כי בעוד שהוועדה איפשרה, בהקשר של הגדרת הקיבוץ, ביצוע שיוך דירות בקיבוץ המתחדש (בתנאים מסוימים שנקבעו בהמלצות הוועדה), היא לא קבעה מה יהיו התנאים מבחינת המדינה לשיוך הדירות, לרבות התמורה שידרשו הקיבוץ או חבריו לשלם למדינה בגין שיוך הדירות, ואלו יקבעו על-ידי מינהל מקרקעי ישראל. עוד חשוב להדגיש, כי אין בהמלצות הוועדה כדי למנוע את ההתייחסות השונה של מערכות המדינה השונות, כגון מס הכנסה, לקיבוצים השונים.

נקודה נוספת שחשוב להתעכב עליה בהקשר של יסודות הגדרת הקיבוץ המתחדש - נוגעת לערבות ההדדית. כאמור, הוועדה קבעה כי קיבוץ מתחדש נדרש לשמור על ערבות הדדית עבור חבריו. בקיבוץ השיתופי, ששומר על יסודות של שוויון ובעלות הכלל בקניין, הערבות ההדדית היא דבר מובן מאליו, ולפיכך היא לא הוזכרה במפורש בדין.

בקיבוץ המתחדש, לעומת זאת, יש לוודא ולהבטיח כי למרות השינויים בקיבוץ, ההפרטות של שירותים הניתנים על-ידי הקיבוץ, שיוך הנכסים והדירות והנהגת שכר דיפרנציאלי, הקיבוץ מקיים את אחריותו לדאוג לצרכיהם הבסיסיים ולקיום הוגן של חבריו, ובפרט של החברים הוותיקים. הפועל היוצא של אחריות זו היא זכותו של חבר הקיבוץ מול הקיבוץ, כי הקיבוץ יקיים את אחריותו כלפיו. אחריות זו, שהוועדה קראה לה "הערבות ההדדית", חייבת לבוא לידי ביטוי מעשי בכל קיבוץ וקיבוץ. הוועדה אף קבעה, כי בהתאם ליכולת הכלכלית של הקיבוץ, קיומה של הערבות ההדדית מבחינתו היא בעדיפות גבוהה על-פני נושאים אחרים.

לפיכך, עתה יש מקום לגבש כללים מתאימים כדי לצקת תוכן אמיתי לעקרון הכללי, שניתן יהיה ליישום בידי כל קיבוץ וקיבוץ. זאת ועוד, מן הראוי להבטיח מראש כי בתהליכי השינוי יקבעו הסדרים לרבות על בסיס מודלים כלכליים, שיבטיחו את עיקרון הערבות ההדדית החשוב, שמהווה, לגישת הוועדה, "מרכיב הכרחי בקיומו של הקיבוץ המתחדש".

כך למשל, ניתן לקבוע כי הכנסות ממכירת נכסי הקיבוץ או הפרטות של שירותים יוקדשו בראש ובראשונה ליצירת קרן של ערבות הדדית.

היבט הכרחי ומשלים של המלצות הוועדה, בהקשר של הערבות ההדדית, נוגע למנגנון יישוב סכסוכים בין החבר לבין הקיבוץ, וזאת, בין היתר, לצורך אכיפת זכותו של החבר לערבות ההדדית (אך גם בכל נושא אחר שלגביו קיימת מחלוקת בין החבר לקיבוץ). הוועדה ממליצה, כי יקבע מנגנון יישוב סכסוכים הוגן, שיאפשר לחבר הקיבוץ להתדיין מול הקיבוץ במעמד שווה: כך לדוגמא, אם הקיבוץ מסרב לפנות לבוררות - על הקיבוץ להשתתף בהוצאות הייצוג המשפטי של החבר בבית המשפט, בהתאם לנסיבות העניין וליכולת החבר; אם בבוררות בוחר הקיבוץ להיות מיוצג על-ידי עורך דין, עליו לממן, בגובה סביר, גם ייצוג משפטי מתאים לחבר.

דו"ח הוועדה מהווה נקודת מפנה חשובה בהתפתחות הקיבוץ במדינת ישראל. הוא פותח בפני הקיבוצים אפשרות להתנסות בדרך חדשה, אך לשמור על עקרונות שביסודו של הקיבוץ - השיתוף.

לחמן-מסר היא משנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט כלכלי פיסקלי), וגרוס הוא ממשרד המשפטים.