לטוב ולרע - זה כחול-לבן

היכל העצמאות, בו הוכרזה המדינה (המסונף למוזיאון ארץ ישראל), שוכן באחד הבתים הראשונים שנבנו בתל-אביב, על החלקה שבה נערכה הגרלת המגרשים לאחוזת בית (אפריל 1909). חלקה זו עלתה בגורלו של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף. הבית הוקם בסגנון הבנייה שהובא מיפו, בקומה אחת עשויה מכורכר. אחרי מלחמת העולם הראשונה נוספה לבית קומה שנייה. בשנת 1930 נפטרה צינה דיזנגוף, ולזכרה ייסד מאיר דיזנגוף מוזיאון לאמנות בביתו זה, שבשדרות רוטשילד 16, והעמידו לרשות הציבור. בשנות ה-30 צופה הבית לפי הסגנון הבינלאומי (באוהאוס).

הבית שימש אכסניה ראשונה למוזיאון תל-אביב, מ-1936, שנת מותו של מאיר דיזנגוף, ועד 1971. בדיוק לפני 56 שנה, ב-ה' באייר תש"ח, 14.5.1948, היום שבסופו עמד לפקוע תוקפו של המנדט הבריטי, נתכנסו בבית זה חברי מועצת העם, והכריזו על הקמת מדינת ישראל.

בשל חשיבות המאורע הוחלט לשחזר את האולם בו הוכרז על הקמת המדינה, ולשמרו כפי שהיה בעת ההכרזה. סביב אולם זה קיימת תצוגת קבע, הסוקרת את הרקע ההיסטורי להקמת המדינה. התצוגה כוללת תצלומים, מפות, עיתונים ואמצעים אור קוליים, המשחזרים את המאבק על הקמת המדינה: הקונגרס הציוני הראשון בבאזל ב-1897, הגרלת המגרשים של אחוזת בית (היא ראשית תל-אביב), החלטת האו"ם לחלוקת הארץ (29.11.1947), ההכנות לקראת שלטון עצמי, יחסה של ארצות הברית להכרזת המדינה, יום ההכרזה ומלחמת העצמאות.

המוזיאון נפתח למבקרים במאי 1981. הביקור כולל סרט תיעודי המגולל את אירועי התקופה; 'סיפורים מאחורי הקלעים' המתארים את האירועים שהתרחשו סביב מעמד ההכרזה; האזנה באולם ההכרזה להקלטה של נאום דוד בן-גוריון, והאזנה לשירת 'התקווה' כפי שהושמעה במעמד ההכרזה.

כלפי חוץ, מצבו של הבניין איננו אידיאלי, והוא אינו מתוחזק כראוי. הבניין בבעלות המדינה. עמותת בני מייסדי ת"א יוזמת תוכנית להוסיף תוספות לבניין, שעלולות לשנות את פניו המקוריים.

צריף בן-גוריון בשדה בוקר

צריף המגורים של פולה ודוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, נשאר כפי שהותיר אותו בן-גוריון במותו בשנת 1973. זו היתה צוואתו. סביבת הצריף נשתנתה: השטח הירוק הורחב וטופח, נסללו שבילי גישה לנוחות המבקרים, נבנו רחבות הסבר, ושולבו אמרות ממשנתו של בן-גוריון ותמונות הממחישות את החיים בקיבוץ שדה בוקר בראשיתו. בצריף הסמוך לביתו של בן-גוריון, שבעבר שימש את שומרי הראש שלו, נבנתה תצוגה המתארת את הקשר המיוחד ורב הפנים של בן-גוריון לנגב.

צריף המגורים של בן-גוריון מבטא יותר מכול את האיש שהפך את המופת האישי לסגולת מנהיגות. בן-גוריון ורעייתו פולה גרו בצריף מאז התקבלו כחברים לשדה בוקר בשנת 1953. במרוצת השנים הורחב הצריף כדי להתאימו לתנאי העבודה של בן-גוריון ולצרכי האירוח של הזוג. מתכונתו הנוכחית של הצריף קיימת מאמצע שנות ה-60.

הצריף נשמר במתכונתו המקורית, למעט שינויים ותוספות קלות, כמו מסלולי הליכה שנועדו לאפשר למבקרים בצריף נגישות לחדריו. הצריף, ממדיו והריהוט שבו מקרינים צניעות רבה, פשטות הליכות והסתפקות במועט מבחינה חומרית.

בלב הצריף נמצא חדר העבודה של בן-גוריון ובו חלק מספרייתו. 5,000 הספרים שכאן משקפים את תחומי התעניינותו של האיש: יהדות ותנ"ך, פילוסופיה, היסטוריה וגיאוגרפיה, צבא וביטחון; בחדר זה כתב את ספריו ומאמריו הרבים, שליוו את פעילותו המדינית. כאן העלה על הכתב את זכרונותיו, שאותם ייעד בעיקר לדור הצעיר של ישראל. מעניינים במיוחד פריטים - תמונות ופסלים - שבן-גוריון קבע להם נוכחות בביתו: משה רבנו, מנהיג האומה העברית שהוליכה מעבדות לחירות; אברהם לינקולן, הנשיא האמריקני משחרר העבדים; מהטמה גנדי, שהנהיג את הודו לשחרור לאומי והטיף לאי אלימות; אפלטון, הפילוסוף היווני; ברל כצנלסון, ידיד נפש ושותפו בהנהגת תנועת העבודה בארץ ישראל. אלה מבטאים את השקפת עולמו, הממזגת ערכים לאומיים וכלל אנושיים.

הכנסת הישנה, ירושלים

מילים רבות כבר נכתבו על אבסורד שאין רבים כדוגמתו בעולם: מדינה הכה מתגאה בעצמאותה, לא רוחשת די כבוד לסמל ריבונותה הראשון במעלה: בניין הפרלמנט. "בית פרומין" ברח' קינג ג'ורג' בבירה שימש את כנסת ישראל בין השנים 1966-1950, עד העברת הכנסת למשכנה הנוכחי. ראשי הממשלה דוד בן-גוריון, משה שרת ולוי אשכול נשאו בו את נאומיהם החשובים, ובאחד האירועים הדרמטיים אף הושלך רימון יד לאולם המליאה.

הבניין נמכר ב-2002 ליזם הפרטי אילן רג'ואן, שקידם תוכנית להריסת הבניין הישן ולהקמת בניין בן 16 קומות, למטרות מגוונות. התוכנית עוררה כצפוי התנגדות של גופי השימור, אך נראה היה שגורל הבניין נחרץ. רק לאחר שנרתמו פוליטיקאים לטובת הנושא, באמצעות הצעת חוק לשימור הבניין והפיכתו למוזיאון הכנסת, השתנה המצב. הכנסת הגישה התנגדות לתוכנית המתאר של היזם, והצליחה לעכב את ביצועה.

בחודש שעבר הודיע שר האוצר, בנימין נתניהו, על הסכמתו לממן את רכישת הבניין מהיזם, והציע להעמיד לשם כך 10 מיליון שקל. בעיריית ירושלים הגיבו בביטול להודעת נתניהו, ואמרו שבלי מו"מ רציני בין היזם למדינה לא יינצל הבניין, ולא די בהצהרות. נמתין ונראה האם הכנסת הישנה עוד תזכה לארח סיורים לתולדות הפרלמנטריזם והדמוקרטיה הישראלית, כמובטח.

חפצי-בה: ראשית החקלאות

על קרקע חולית ליד זכרון יעקב הוקמה חווה חקלאית, שהתפרסמה בראשית המאה ה-20 כסמל להצלחה בהפרחת השממה. זוהי חוות חפצי-בה, שיושבת בלב גבעות חול בין שרידי יער אלוני התבור, חרובים עתיקים, פרדסים וחורשות אקליפטוס. היישוב נעצר בראשית התהוותו - אך נותר שלם, כאילו התאבן למשך 80 שנה על שעריו, חומותיו, בתי הפועלים ומכון השאיבה הגדול בו.

ב-1890 החל יהושע חנקין במו"מ לרכישת 30 אלף דונם קרקע בחדרה (חצירה), ובחורף 1891 חתם על העיסקה. ביוני 1906 רכש אהרון אייזנברג, ממייסדי רחובות, 500 דונם מחנקין, עבור "אגודת נטעים" שבבעלותו. שטחים אלו נקראו עד מהרה "חפצי-בה", ונטעו בהם פרדסים.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) כבר נטעו בחפצי-בה כרמי שקדים, זיתים ואקליפטוסים. האדמה המניבה עודדה את אייזנברג לבנות מספר סוגי משאבות המדגימות את מערכת השאיבה לדורותיה. הצורך בשאיבת המים מנחל חדרה למטעים ולפרדסים הוליד את מתקן השאיבה המיוחד בחפצי-בה. בתחילה הוכנסה מכונת שאיבה בעלת העוצמה הגדולה ביותר בא"י, משאבה שהופעלה בעזרת קיטור, והוקם עבורה מבנה מיוחד.

עד 1908 נהגו הפועלים להגיע לחפצי-בה מחדרה, ומדי יום עברו מרחק של 25 ק"מ. באותה תקופה החלו לבנות במקום מבני משק, בריכת מים ומבנה מוארך שישמש מחסן לכלי עבודה, אורווה ורפת. משסיימו להקים את אלה, החלו בבניית בית לפועלים.

חלומו של אייזנברג היה להקים בשלב הראשון מושבת פועלים, שתהיה מנותקת מחדרה ובלתי תלויה בה. בית הפועלים נבנה מאבני כורכר, והיו בו 4 חדרים. גדר הקיפה את הבית, ובסמוך לשער הכניסה לחצר, מוקמה בריכה בקוטר של כשני מטר. ב-1912 עמדו על תילם שמונה בתים שנועדו לקליטת המשפחות, ובינתיים שימשו את הפועלים ואת משפחותיהם. היתה זאת ראשיתה של מושבה מיושבת ומאורגנת. לאחר חנוכת הבתים היו בחפצי-בה כ-30 פועלים קבועים, וכעבור שנתיים הוכפל מספרם.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ניחתו אסונות על אגודת נטעים ועל רכושה: 183 חברים שרכשו את חברותם בקניית מניות לא הצליחו להשלים את חובותיהם לאגודה. בנוסף סבלה חפצי-בה מפגעי טבע ומלחמה: פשיטת הארבה על הארץ בשנת 1915 כילתה מטעים רבים, ירידת ערכו של המטבע הטורקי, גיוס פועלים לצבא הטורקי, מיסים גבוהים והחרמה של בהמות עבודה וכלי עבודה לצורכי המלחמה.

אהרון אייזנברג לא ויתר, לווה כספים וקיווה שהחווה תתאושש בגמר המלחמה. אבל לא כך אירע. בשנת 1919 נמצאה חפצי-בה במצב כה קשה, ממנו לא הצליחה להתאושש עד לפירוקה בשנת 1929. בנק אפ"ק החליט סופית לכסות את החובות בעזרת מכירת נכסי חפצי-בה. בין הקונים היתה חברת הכשרת היישוב.

מאז ראשית שנות ה-30 ניטשו בתיה של חפצי-בה. מדי פעם איכלסו את הבתים תנועות נוער, גיחות לאימוני ה"הגנה" והפלמ"ח ומחנאות. בשנת 1947 נעשה ניסיון להקים בבית מנהל החווה תחנת נסיונות לגידול דבורים, אבל הניסיון לא האריך ימים ושוב נותרו המבנים בשיממונם.

מכון המים היה היחיד שהוסיף לפעול כל אותן שנים, ואף בוצע קידוח נוסף ונבנה חדר שלישי, ובו מערכת שאיבה ספירלית שחוברה למנוע דיזל. מנוע זה הוסיף לפעול כל עוד נותרו מטעים להשקות, וכאשר נעלמו המטעים נדם גם המנוע.

העצים נעלמו, ומן המבנים החלו לנשור חלקים, ובעיקר נעלמו החומרים המתכלים. בית הפועלים הבנוי אבני כורכר, שמונת הבתים ושערי הברזל, נותרו לספר את סיפורה של חפצי-בה.

כך עמד המקום בשממונו עשרות שנים, עד שבשנת 1998 ביצעו המועצה לשימור, בשיתוף עם חברת החשמל, פעולות הצלה שעיקרן שיקום חיצוני במבנים הקיימים, הנחת גגות רעפים למען עצירת הרס המבנים, ושימור מתקדם של בתי המשאבות, על שלושה מתקני השאיבה, המיכון ומערכת השאיבה, ששוחזרו במלואם על-ידי הסדנה לשימור החצר הישנה, עין שמר.

חברת החשמל, ששטחי חוות חפצי-בה הם בבעלותה, נרתמה למבצע השימור וההצלה, הן משום רגישותה הרבה לנושא השימור ואיכות הסביבה, והן כתרומה לנושאים קהילתיים, תרבותיים וחינוכיים. כיום מתקיימים באתר המשוקם סיורים מרתקים על ראשית ההתיישבות החקלאית בארץ.

"יריד המזרח", ת"א

עיריית ת"א אישרה לאחרונה תוכנית פיתוח חדשה למתחם 'חצי האי הירקוני' בשפך הירקון. בלב אותו מתחם מצויים שרידי אחד המפעלים הלאומיים החשובים ביותר שיזם היישוב העברי בארץ טרם קום המדינה: "יריד המזרח". היריד, שנחשב אז ליריד השישי בחשיבותו בעולם, היה למפגן בינלאומי לחוסנו הכלכלי, התרבותי והחברתי של היישוב העברי. סמל היריד, "הגמל המעופף", שיקף את הרצון לקדמה באיזור ולאחווה, אשר עשויה להתממש על בסיס כלכלי. המקום היה לאחד מסמליה החשובים של ת"א, ובו נחוגו חגיגות 25 שנה לייסודה (1934).

פרנסי העיר בחרו למחוק פרק היסטורי זה, לטובת שיקולי נדל"ן.

תחושת העוצמה, הנחישות והמעוף, שאפיינה את ההחלטה על הקמת יריד קבע בראשית שנות ה-30, באה לידי ביטוי גם בגישה האדריכלית. התכנון הכולל הופקד בידי האדריכל ריכרד קאופמן, שתכנן במקום מערך אורבני תוך כיבוד ערכי הטבע הסובב - הנחל והים, וכן תכנן את המבנה המרכזי והמפורסם מכולם: ביתן "תוצרת הארץ". ביריד ביקרו למעלה מ-600 אלף מבקרים, בשעה שהיישוב בארץ מנה בסה"כ כ-200 אלף נפשות.

במתחם התרחשו אירועים נוספים בעלי חשיבות ייחודית ליישוב העברי:

* ייסוד מפעל "המכביה" (האולימפיאדה היהודית) בשנת 1932, והקמת האצטדיון הלאומי הראשון.

* ייסוד התזמורת הפילהרמונית הישראלית, וקיום הקונצרט המפורסם בניצוחו של המאסטרו ארטורו טוסקאניני, ערב מלחמת העולם השנייה.

* הקמת הנמל העברי הראשון, נמל תל-אביב, בשנת 1936.

* תערוכת ימי ביאליק בשנת 1935 - מפגן הישגי התרבות העברית בארץ.

* אימון כ"ג יורדי הסירה, ופעולות בטחוניות נוספות במסגרת תנועת המרי.

תוכנית הבינוי אותה מקדמת במרץ העירייה כוללת פיתוח המתחם לאיזור של מלונות, מתקני נופש ובידור, לצד מבני מגורים גבוהים ומבני מסחר. התוכנית משמרת למעשה רק את הכבישים, הורסת את הבניינים, ובמקום שבו עמד בניין "תוצרת הארץ" מתוכננת להיבנות כיכר וכביש כניסה מרכזי לעיר. העירייה גם נמנעה מהכללת מבני היריד בתוכנית השימור העירונית, וכן בחרה שלא להכלילם בשטח ההכרזה של אונסק"ו ,למרות שמבני היריד נבנו בסגנון הבינלאומי ונמנים עם החשובים והמעניינים ביותר שנבנו בסגנון זה בארץ.

במועצה לשימור אתרים נערכים להרחבת המאבק הציבורי: הוקם צוות פעולה ובו נציגי המועצה, החברה להגנת הטבע, הפורום הירוק של ת"א אדריכלים, אנשי אקדמיה ועוד. צוות הפעולה החל לקדם תוכנית חלופית, שתבטיח שימור ראוי של שרידי העבר ופיתוח מינימלי נדרש. אין הכוונה להפוך את המקום למוזיאון, אלא להחיותו ולהפכו למרכז תרבות, בילוי ואף מגורים. המבנים ההיסטוריים יכולים לשמש כל פונקציה חדשה לה יידרשו. כן פועל הפורום מול רשויות התכנון והשלטון. הנושא עלה לאחרונה במסגרת יום השימור בכנסת, וידון בהרחבה בוועדות.

ביהמ"ש המחוזי בחיפה

נבנה בשנת 1931 ע"י האדריכל של מחלקת העבודות הציבוריות בממשלת המנדט, אוסטן סט. ברב הריסון. בעל צביון רשמי, הכולל פתח מקומר מרשים ואולמות רחבי ידיים. יחד עם היכל העירייה, חיזקו שני המבנים הללו את מעמדה של שכונת הדר הכרמל כמרכז העיר חיפה, והוסיפו לאווירה של כבוד ע"י המונמונטליות השמרנית שלהם.

בשנת 2003 התרוקן המבנה עם העברתן של לשכות בית המשפט אל משכנן החדש שבקרית הממשלה בחיפה. לאחר התלבטויות רבות, החליטה העירייה, בראשות יונה יהב, לייעד את המבנה לספריה ציבורית ולשמרו.

בין התאריכים 18-4 במאי מזמינה המועצה לשימור מבנים את הציבור הרחב לקחת חלק במגוון אירועי שבוע שימור אתרים: סיורים מודרכים ללא תשלום, ביקורים חינם באתרי השונים, חנוכת אתר הפרדסנות ברחובות, פתיחת תערוכת צילום מבנים לשימור, אירוע 80 שנה לטכניון הישן, "אתר סיפור ושיר" ומופעים מוסיקליים נוספים ועוד. פרטים מלאים בטל: 5030489-03, או באתר www.shimur.co.il