שברירי, אבל שלום

עיקרי הסכם "יום שישי הטוב" הם השגת ייצוג פוליטי שווה והוגן יותר של הקתולים והפרוטסטנטים באלסטר, והגדרת צעדים בוני אמון בין הצדדים - ביניהם סיום מוחלט של האלימות באלסטר והתפרקות המחתרות משני הצדדים מנשקן, במקביל לשחרור טרוריסטים חברי המחתרות הללו. במקביל, הסכימה ממשלת אירלנד לוותר על סעיפי החוקה שלה שקראו לאיחוד האי, וממשלת בריטניה הסכימה לשלטון עצמי מחודש, בנוסח הפרלמנט הסקוטי או האסיפה הוולשית.

כדי שלא לפגוע בגאווה של ה-IRA הקתולי, הוכנס להסכם המונח "Arms Decommissioning", שפירושו התפרקות מכלי נשק, אבל לא בנוסח המשפיל של הסגרתם לרשויות, אלא הוצאתם מכלל פעולה, בפיקוח ועדה בינלאומית. זה היה עוד פטנט שהמציא הסנאטור האמריקני ג'ורג' מיטשל, שתיווך בין הצדדים להשגת ההסכם. ההתפרקות הזו מכלי נשק הפכה לסיסמת הקרב של היוניוניסטים, ולסיוט של הרפובליקנים הקתולים.

כשהוגש למשאל-עם, הסכם בלפסט זיכה את טרימבל בתמיכה גורפת מבית: 71% מתושבי צפון-אירלנד תמכו בו. תושבי הרפובליקה האירית, שהיו שותפים להסכם ושינו את חוקתם לטובתו, בחרו בו ברוב אדיר של 94%, וגם הממשלים בבריטניה ובארצות-הברית הביעו תמיכה נמרצת בטרימבל. אישורו של המשאל וחתימתו ב-10 באפריל 1998 הובילו לזכייתו של טרימבל בפרס נובל, יחד עם מנהיג מפלגת ה-SDLP הקתולית, ג'ון יום.

בחירות ראשונות לאסיפה החדשה נערכו ביוני, והיא התכנסה במעמד היסטורי ב-1 ביולי. טרימבל נבחר ל"שר הראשון", סגנו של ג'ון יום נבחר לסגנו. בסוף יולי אישר הפרלמנט הבריטי את "חוק צפון-אירלנד", שאיפשר שחרור מוקדם מואץ של אסירים משני המחנות. אבל כעבור שבועיים התפוצץ בעיר אומה (Omagh) מטען שהטמין "ה-IRA האמיתי", קבוצה שהתנגדה להסכם, הרג 29 בני-אדם ופצע עוד 200.

הפוליטיקאים, בהם ראשי הממשלות של בריטניה והרפובליקה האירית, טוני בלייר וברטי אהרן (Ahern), עדיין לא אמרו נואש. מועצות השרים המשותפות להם ולצפון-אירלנד התכנסו, ועדת ההתפרקות מנשק החלה את עבודתה, וביוני 1999 נקבע שכל הארגונים הצבאיים-למחצה יתפרקו מנשקם עד מאי 2000, בנוהלי פיקוח שייקבעו בהמשך. ביולי, תחת לחץ כבד, החליטו המפלגות היוניוניסטיות שלא למנות חברים מטעמן למועצת השרים, כדי ללחוץ על IRA להחיש את התפרקותו מנשקו. בשנת 2000 כבר החליטה ועדת הפיקוח הבינלאומית שתהליך ההתפרקות מנשק נכשל.

טרימבל, אגב, אינו נרתע מהקשיים, ואינו פורש מהחיים הפוליטיים: הוא עדיין מכהן כחבר הפרלמנט הבריטי מטעם מחוז הבחירה שלו באלסטר, ובימים אלו נערכת מפלגתו לבחירות לפרלמנט האירופי שיהיו השנה. ההתמודדות הפוליטית מול פייזלי, על הנהגת היוניוניסטים, נמשכת גם כאן: שתי המפלגות מעוניינות לשגר את נציגיהן לפרלמנט האירופי, ושתיהן עושות כל שביכולתן כדי שנציגן יהיה הנבחר המאושר.