הולכת עם הזמן

כל עוד תיכנן דיסקונט להשתמש בבניין המשרדים בר"ג לצורך ההנהלה המרכזית שלו, היה מותר לו להחזיק בבעלות המלאה עליו. ברגע שהבנק החליט, אשתקד, לוותר על התוכנית, ולבנות את הבניין להנהלה בתל אביב, הפך הבניין ההולך ומוקם ברמת גן מנכס לנטל: הבנק חייב למכור את הבניין בכל ההקדם לאחר השלמתו.

המפקח על הבנקים, יואב להמן, היה מוכן לתת לבנק ארכה של שנתיים, אבל מהניסיון במקרים קודמים (ראה פרשת דנקנר בבנק הפועלים), ברור שלמפקח יש שיינים חדות, והוא לא היה מרפה, ואפילו מנדנד, לבנק, עד שימכור.

ההנהלה החליטה להקדים רפואה למכה ולמכור את הבניין כבר עתה, למרות המצב הגרוע, מבחינת היזמים, בשוק המשרדים.

העיסקה עם איילון עדיפה מבחינת הבנק, אך העיסקה טובה גם מבחינת איילון, מכמה סיבות. ראשית, ההגבלות על חוק האחזקות הבנקאיות אינן חלות על חברת ביטוח, ולהיפך, המדינה אפילו מעודדת אותן לרכוש נכסים מניבים ככיסוי לתיק הפוליסות המשתתפות ברווחים בביטוח חיים.

המדינה הפעילה לא מכבר תקנות השקעה חדשות, המקלות על חברות הביטוח לרכוש נכסים מניבים.

שנית, איילון יכולה להעביר לבניין את ההנהלה שלה, היושבת כיום די בצפיפות בתל אביב. פעילות החברה מתרחבת לתחום הפנסיה ותחומים אחרים, והיא תהיה זקוקה לשטחים נוספים. זאת בניגוד לקונה-בכח הקודם, אדגר, שלא מכבר שכר בניין משרדים חדש בפתח תקווה.

שלישית, איילון תוכל לגייס את הכסף בקלות מכספי פוליסות משתתפות. היא לא זקוקה להנפקה. היא גם יכולה להשכיר את הבניין בדמי שכירות נמוכים יחסית וגם אם תשיג תשואה של 7% ולא 10% כפי שהיא מקווה, עדיין תהיה זו השקעה עדיפה מבחינת כספי הפוליסות.

רביעית, ואולי חשוב מכל, העיסקה הצפויה תעמיק את חדירת איילון בתחום הנכסים המניבים, נושא שבו היא מפגרת כיום בהרבה אחרי מגדל, כלל-ביטוח והראל.

בבעלות איילון חניון בירושלים ששוויו כ-5 מיליון דולר, וכן שותפות ב-50% בהשקעות של חברת יעקב אנגל בקנדה, חלקה של איילון כ-20 מיליון דולר, כולל הליווי הפיננסי. העיסקה ברמת גן תכפיל ויותר בבת אחת את תיק הנכסים של איילון, המבקשת ללכת עם הזמן.