סוף החודש, עוזבת שרה פריש, את מכללת "שערי משפט" בהוד השרון, בראשה עמדה מיום הקמת המכללה, לפני 10 שנים. בקהילה המשפטית, פריש מזוהה כל-כך עם מכללת "שערי משפט", עד שכמעט שוכחים את העבר שלה: היא שימשה שופטת שלום בפתח-תקווה, במשך כ-14 שנים, ולפני כן כפרקליטה בפרקליטות מחוז מרכז, שהגיעה עד לדרגה השנייה אחרי פרקליטת המחוז.
פריש, 56, דתית, היא בעלת קשרים מרשימים באגף הדתי של מערכת המשפט. גורמים בקהילה זקפו לזכותה את המינוי מעורר המחלוקת של השופטת נגה אהד, לבית המשפט המחוזי בת"א. אהד, שופטת שלום בפתח תקווה, נבחרה בישיבת הוועדה לבחירת שופטים הלפני אחרונה, בהפתעה, אפשר לומר. זאת כתוצאה מלחץ בלתי צפוי שהפעילו גורמים בוועדה, ובראשם שופט בית המשפט העליון, יעקב טירקל, וחה"כ דליה איציק.
פריש, כך פורסם, השפיעה על האגף הדתי ללחוץ למינוי אהד, שבנה עבד במשרדה לפני מספר שנים. בוועדה, אגב, חבר גם שר התיירות, בני אלון, בנו של השופט בדימוס אלון, ידידה של פריש.
פריש מצידה, מכחישה כל מעורבות בהליך המינוי של אהד. "איני יודעת את הנסיבות שהובילו לבחירתה", היא אומרת. "נגה אהד נבחרה על ידי ועדת המינויים כדת וכדין. יושבים שם אנשים עצמאיים בעלי דעות עצמאיות וברגע שנבחר שופט על ידי ועדת המינויים, אנחנו כאזרחים חייבים לקבל את ההחלטה. אסור לאפשר מצב של פגיעה בנבחר, כי זו לא איזה פגיעה בפקיד".
את הרי מכירה אותה היטב. לא קיבלת פניות בעניינה?
"נגה אהד מוכרת לי מפתח תקווה מהעיר. עבדנו יחד כמה שנים. היא שופטת ותיקה. לא היתה לי שום מעורבות בהליך המינוי שלה, כמו שלא באף מינוי אחר. אין לי שום בעיה, גם לא תהיה לי, להמליץ על כל מועמד אם תתבקש המלצתי. לגביה, אני לא זוכרת אם קיבלתי פנייה. צביעות לחשוב שחברי ועדת המינויים אינם מקבלים המלצות".
יש הבדל בין להמליץ לבין לדחוף.
"אני לא מכירה את המושג לדחוף. להמליץ זה לגיטימי. אם אדע על מועמד מסוים שלטעמי אינו ראוי, זו לא רק זכותי, גם חובתי לומר שהאיש אינו ראוי. כל העניין הוא בנפשנו. אנחנו חייבים לדאוג לכך שהשופטים יהיו הטובים בחבורה".
הנשיא ברק, התנגד למינוי של אהד.
"אין לי מושג מזה".
סתם נכרך השם שלך במינוי?
"אין פה כלום. אין פה שום דבר".
מכללת "שערי משפט" היתה המכללה הראשונה שהוקמה, לצד המרכז הבינתחומי בהרצליה. פריש נלחמה את מלחמתה של המכללה, וגם של אלה שהוקמו בדרך, מול המועצה להשכלה גבוהה, להעניק לה הכרה אקדמית, כך שמסיימי הלימודים במסגרתה, יוכרו כבעלי תואר ראשון במשפטים, ולא רק עורכי דין. היום נראה מובן מאליו, כי למכללות יש הכרה אקדמית, אך בתחילת דרכן, זה היה מאבק רב עוצמה. רב עוצמה, אולי גם לאור הרווחים הכרוכים בהפעלת מכללה.
המכללה הראשונה
"שערי משפט" הוקמה על ידי עמותה הקשורה לאוניברסיטת בר-אילן. הקשר הזה הוא כיום מקור למחלוקות אדירות בין פריש לבין מעסיקתה, העמותה, בשנה האחרונה (ראה מסגרת). פריש עצמה, לא מוכנה לומר דבר בעניין, כל עוד היא נחשבת עובדת של המכללה, עד סוף החודש.
עם זאת, היא לא מכחישה, כי המאבק הזה היה אחד הטריגרים לעזיבתה המלווה בטעם רע אחרי 10 שנים. פריש: "החלטתי אחרי 10 שנים לפרוש. זו תקופה בהחלט ממצה ויש לפני דברים לעשות. במכללה הזו הגעתי לשיא. ניהלתי את כל המאבק מול המועצה להשכלה גבוהה, קידמתי את המכללה, ואני חושבת שמבחינתי כרגע זו נקודת שיא. מהנקודה הזו צריך להתקדם. אדם צריך לדעת בתפקידים כאלה לפרוש בשיא".
בדיעבד, את חושבת שהיה מקום להקמת המכללות?
"הקמת המכללות היתה בהחלט רלבנטית ויש מקום למכללות. אני חושבת שהשכלה משפטית היא תשתית מצוינת להשתלבות במיגזר העיסקי והציבורי. הראיה היא שהביקוש לא פוחת. מצליחים למלא כיתות באנשים, בהחלט ברמה סבירה. זה נכון שישנם הרבה בוגרי מכללה שנתקלים בבעיה של השתלבות במיגזרים פרטיים, אם כי הטובים משתלבים ואני נוכחתי בזה לגבי הבוגרים שלנו. לא נתקלתי בבוגר מכללה שלנו שלא השתלב בעבודה או בסטאז'".
לפי תוצאות בחינות הלשכה בשנים האחרונות, בוגרי האוניברסיטאות מובילים בצורה משמעותית לעומת בוגרי המכללות, למעט אולי המכללה למינהל והמרכז הבינתחומי.
"אני תולה את זה בכמה גורמים. המכללות קולטות חלק מאותם תלמידים שאולי לא מתקבלים באוניברסיטאות. גורמים נוספים: הסטודנטים במיכללות הם אנשים עובדים בחלקם, שלא יכולים להתפנות לצורך בחינה. אם אני בוחנת מי לא עבר את בחינות הלשכה, אני לא מוצאת דווקא את אלה שהם תלמידים גרועים. אך כשזה מגיע ללימודים לקראת בחינה, שמחייבים התמסרות מלאה חודשיים ימים, כאן נתקלנו בבעיה.
גידול משמעותי
כשפריש נכנסה לתחום לימוד המשפטים, במסגרת המכללה, תמונת המצב של עורכי הדין היתה שונה בתכלית השינוי: מספרם של עורכי הדין עמד אז על פחות מ-20 אלף. המכללות ייצרו גידול משמעותי בעורכי דין, שמספרם היום מגיע לכ-30 אלף.
פריש אומרת, שלעובדה הזו יש השלכה לכיוון ריבוי התדיינויות. זה משליך, היא אומרת, גם על מערכת המשפט וגם על התנהלות עו"ד מול הלקוח. יחד עם זאת, היא מאמינה שבסופו של יום השוק ינתב את עצמו ומי שלא ימצא עצמו כעורך דין רציני, יסיק מסקנות".
השבוע יצא דו"ח נציבת תלונות הציבור על שופטים, שמצא כי 30 אחוז מהתלונות שהתבררו נגדו שופטים - מוצדקות. איך זה נשמע לך - הרבה, מעט?
"זה נשמע לי המון. אנו צריכים לבחון את עצמנו ממה זה נובע. היום האזרח מעז הרבה יותר. הוא פחות מכבד כל מערכת ובכלל זה מערכת המשפט. זה בא לביטוי באותו אחוז של תלונות, שהנציבה דחתה, אותן תלונות סרק.
"מצד שני אני מניחה שיש גם בעיה בתוך המערכת שעליה צריכים לתת את הדעת, גם בתהליך המינויים וגם בתהליך הבקרה. לגבי ועדת המינויים, היא בהחלט צריכה להיות ועדה שתהליך הניפוי בה יהיה אמיתי, מעמיק ובוחן היטב ולא רק פן משפטי אלא גם ובעיקר פן אישיותי".
עזבת את המערכת בתסכול?
"לא אכחד על התיסכול המסוים שליווה אותי מכך שלא קודמתי למחוזי למרות שהובטח לי מינוי במחוזי וגם התבקשתי לא לעזוב. אין לי ספק שזה היה מקוים, אך החלטתי לעשות שינוי.
"התרומה שלי היא בחינוך של דור המשפטנים הבא. אני בהחלט שמחה על משרד עוה"ד הגדול שהקמתי, על אגף הבוררויות וגישורים שפיתחתי. בצד זה אני מבצעת הרבה מאוד שליחויות ציבוריות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
