מתחת לאף של גליה מאור

קחו למשל את צדיק בינו וגליה מאור. כאשר כל הבנקאים המכובדים הכבדים שסיגר לא מש מבין שפתותיהם צחקו על העולם בוויסות מניות הבנקים, בימים ההם של תחילת שנות ה-80, היו אלה הבעלים של הבנק הבינלאומי דאז שאיימו על המנכ"ל, צדיק בינו, שאם לא יצטרף מיד לוויסות ויעשה כמו כולם, הוא יעוף מיד מהתפקיד. קראו להם אז "12 המופלאים". היו אלה אנשי עסקים ישראלים וזרים מהשורה הראשונה דאז. הם רצו להיות כמו לאומי, הפועלים, המזרחי ודיסקונט, השתוקקו לראות מיד את הכסף הגדול מפוצץ את הדו"חות הכספיים, למרות שגם הם, כמו כולם, ידעו, או היו צריכים לדעת, שמדובר במרמה והונאה.

אבל צדיק התנגד. הוויסות רע לבנק, אמר להם, ועשה עליהם תרגיל. הוא אמר שיווסת רק אם יקבל אישור מוסמך ושלח אותם לבקש אותו מגליה מאור, שהייתה המפקחת על הבנקים, באותם ימי וויסות אפלים.

הוא לא רק ידע בוודאות שהיא לעולם לא תוכל לתת להם אישור רשמי ממלכתי, אלא שכדי להיות בטוח, הוא גם הבהיר לה את התנגדותו, וגם מסר לה חוות דעת של פרופ' אמיר ברנע, שקבע שהוויסות רע לבנק, למרות שנראה כאילו הוא טוב לבעלי המניות שלו.

שנים ספורות אחרי כן, אחרי שהבנקאות כולה התמוטטה, אחרי שנגיד בנק ישראל דאז, מיכאל ברונו, הורה לפטר את דירקטוריון היה כאן רק בנקאי בכיר אחד שידו לא נגעה בכסף המזוהם של הוויסות: צדיק בינו. אז מינו אותו למנכ"ל בנק לאומי.

אגב, כמנכ"ל הבינלאומי הוא הצליח להגיע לשיאי בנקאות שמאז ועד אז לא נראו כאן, לא בבינלאומי ולא בבנקים אחרים. התשואה על ההון דמתה לאמריקה יותר מאשר לישראל, והגיעה ל-14% ו-16%.

מתחבר לליברמן

בתוך להט הביצוע והבראת הבנק, הוא נתקל באחד, ג'ק ליברמן, יהודי אוסטרלי שהגיע לישראל כדי להתמודד על אחת המציאות הכי גדולות, אז ועכשיו, שמדינת ישראל הפריטה: חברת הדלק הגדולה פז. ליברמן הגיע לבנק לאומי כדי לממן את הרכישה, ואת העסקה הוא עשה מול המנכ"ל, מיודענו צדיק בינו.

ליברמן היה איש שעסקיו הגדולים דרשו ממנו להיות רחוק מכאן. בינו הבין את זה. יחסי החיבה והאמון בין השניים התגבשו. לא עבר זמן, ובינו נפרד מלאומי והתחבר לעסקי ליברמן בישראל. לימים רכש וצבר מניות בעלות, ניהל את כל העסקים הישראליים של משפחת ליברמן שעברה מאז כמה תהפוכות גורל, בהגינות ובהצלחה, והוא שומר עליהם ומרחיב אותם, עבורו ועבורם, עד עצם היום הזה.

לימים, התיישבה על כיסאו הרם בלאומי גליה מאור. אותה מאור מהפיקוח בזמן הוויסות, אותה מאור שהייתה בטוחה שהנה-הנה היא הולכת לגדול עם אינווסטק. מה עם הממונה על ההגבלים, דרור שטרום, שהספיק להביע עמדה מקדמית השוללת את מיזוג לאומי עם אינווסטק? איתו נסתדר. כי אנחנו, הבנקאים, הרי תמיד מסתדרים עם הרגולטורים, ברע או בטוב, אנחנו תמיד מוצאים את הסולם הנכון ממנו יירד, יצנח או יופל הרגולטור הזה או האחר.

ניצול חכם וחד של פירצה שנפערה היה גם באירוע רכישת השליטה על הבנק הבינלאומי. משפחת ספרא, שמחזיקה בתאגיד בנקאי בינלאומי, חששה מהשפעת השמועות והכותרות שליוו את פרשת גד זאבי, מיכאיל צ'רנוי ומימון חבילת מניות בזק. הבינלאומי היה, כזכור, שקוע עד צוואר בפרשה, בגלל מעורבותם הצמודה במיוחד של היו"ר דאז, יגאל ארנון, והמנכ"ל, שלמה פיוטרקובסקי. חקירות המשטרה וכותרות העיתונים דיברו אז, כזכור, גם על הון רוסי בעייתי, על חשדות לכאורה להלבנת הון וכל מיני רעות חולות ומזיקות שכאלה.

משפחת ספרא החליטה לחתוך הפסדים, ובמהירות. הצעה שהועברה אליהם לקנות את העסק, מניות פי.בי אחזקות, לפי 130 מיליון דולר על ידי בעלי חברת הביטוח מנורה, עם בדיקת נאותות, הייתה מעכבת את היציאה בכמה חודשים. לפתח הזה נכנס בגדול צדיק בינו. הוא נתן מחיר לבנק - 90 מיליון דולר ולא יותר, שזה חצי מההון העצמי דאז, אבל מיד על השולחן, אחרי אישורי מפקחים, בלי בדיקות נאותות ובלי סחבת. הבנק היה שלו תוך שבוע. הם ספרו את הכסף הקטן שנשאר להם ונסעו שמחים ומרוצים. ככה זה כשיודע צדיק נפש בהמתו, ככה זה כשכל הזמן עירניים, ככה זה כשחותכים עניינים בזמן סביר. ככה זה בינו.

מתברג לאינווסטק

כך גם בעסקה הנוכחית. ניצול מצבים. גליה מאור מלאומי ואלי יונס, עכשיו במזרחי, שעדיין מלקק את הפצעים ואולי מתגעגע לימים שהיה מנכ"ל הבנק הגדול במדינה, הפועלים, רדפו אחרי אנשי אינווסטק. את החברה ייצגו בארץ יונתן עירוני, מנכ"ל הבנק, ואלן טפנק, דירקטור בבנק ונציג הבעלים. הם נסעו ללונדון, נפגשו בתל אביב, שוחחו, דיברו, תכננו. ובינו לקח הכול.

מבחינת לאומי, האינווסטקים לא מבינים את החוכמות הישראליות. הם ראו שיש התנגדות של הממונה על ההגבלים, שהמפקח על הבנקים עלול להתנדנד באי נוחות, שמדובר בבעיה מתמשכת, שדורשת לחצים, לוביסטים ומאכערים. הם לא רצו להמתין, לא רצו לרדוף ולא ללחוץ.

מבחינת יונס, היום מנכ"ל המזרחי, זה סיפור קצת אחר. הרי יש להם עבר משותף. אינווסטק היה פעם בנק כללי, בשליטה של משפחת הברון רוטשילד. מנכ"ל הבנק היה אברהם ביגר. כן, בדיוק אותו אברהם ביגר המשמש היום דירקטור, בין היתר, גם בבנק הבינלאומי, יו"ר חברת קניאל שבשליטת ליברמן-בינו ונחשב לאחד ממקורביו הצמודים של צדיק. אחרי שאלי יונס פרש מתפקיד החשב הכללי באוצר, הוא קיבל הצעה להחליף את חברו משכבר ביגר. הוא ניהל את הבנק כמה שנים, רוטשילד ביקש לצאת, אינווסטק נכנסו, הם נשארו ביחד כשנה, ויונס עזב עם מצנח פרישה נאה ביותר שהיווה את הבסיס שלו להמשיך הלאה.

וכך הגענו לאתמול בלילה. אלה רוצים ללכת, אלא לא יכולים להחליט מהר וחד. אמש, בתל אביב, ישבו הצדדים, לא, לא במסעדה, עד אחרי חצות, סיכמו וסגרו. סביר להניח שהרגולטורים יאשרו את הרכישה, ובינו, כדורגלן חובב מושבע, יישאר עם עיניים פקוחות ורגליים מזומנות להבקעת הגול הבא.