שחקן השנה

"21 גרם" במאי: אלחנדרו גונזלס אינייריטו. ארה"ב 2003

שנת 2003 הייתה השנה של שון פן; הוא זכה בפסטיבל ונציה בפרס על השחקן הטוב ביותר בעקבות תפקידו ב"21 גרם", ובגלובוס הזהב ובאוסקר על עבודתו ב"מיסטיק ריבר". שתי הדרמות המצוינות האלה הצליחו להגיע לעוצמות הנדירות שלהן לא מעט בזכות השחקן הווירטואוזי הזה. מי שלא ראה את שון פן קורע את המסכים בשני הסרטים האלה, יוכל לקבל אותו בדי.וי.די. בשתי היצירות פן מלווה בשחקנים מוכשרים כמוהו, ובשתיהן עמדו מאחורי המצלמה במאים בעלי כשרון דרמטי יוצא דופן.

"21 גרם" הוא סרטו השני של אלחנדרו גונזלס אינייריטו, שלאחר ההצלחה של "אהבה נושכת" עבר לארצות הברית והצליח, בינתיים, לא למכור את נשמתו. מי שיצפה ב-"21 גרם" בפעם הראשונה עלול לצאת קצת מבולבל; מדובר בסרט שלא מסופר ברצף כרונולוגי אלא בשברירי סצנות שמתמזגות בעריכה מדויקת. כמו בהרכבת פאזל, הסרט משלים את התמונה לפי צבעים דומים שמתחברים יחד ומגלים פיסות נוף במקומות שונים, שבסופו של דבר מתאחדות לתמונה אחת גדולה.

במרכז הסיפור תאונת דרכים שמשפיעה באופן רדיקלי על חייהן של שלוש הדמויות הראשיות. התאונה הורסת את החיים לאחד ומצילה את החיים לשני, אך כל אחד לומד דבר מה על כאב, אשמה, רחמים ומשמעות הקיום האנושי. מומלץ לראות את "21 גרם" פעמיים. צפייה חוזרת בסרט משחררת את הצופה מעבודת הפענוח וחושפת בפניו את היכולת הדרמטית של אינייריטו. כל סצנה מרגשת, מהפנטת וסוחפת אפילו יותר מאשר בצפייה הראשונה. הדי.וי.די. מאפשר לצופה לצלול אל תוך הסרט ולהבין איך התסריטאי פירק את הסיפור והרכיב אותו מחדש ומה מוליך מסצנה אחת לסצנה הבאה. רק חבל, מאוד חבל, שהדי.וי.די לא מלווה בתוספות מיוחדות.

"מיסטיק ריבר", סרטו עטור הפרסים של קלינט איסטווד הוא הפנינה הקולנועית השנייה שפן עזר ללטש: שלושה חברי ילדות נפגשים אחרי שלושים שנה, כאשר בתו של אחד מהם נרצחת. אחד הוא הקורבן, השני הוא החשוד, השלישי הוא השוטר שחוקר את הרצח. אבל מהר מאוד התפקידים מתחילים להתערבב ואירוע טראומטי מהילדות המשותפת מסבך עוד יותר את העניינים. במקרה של "מיסטיק ריבר" הסיפור מסופר בסדר כרונולוגי, כשרק הרצח מוסתר מעיני הצופה. איסטווד עושה סרט שהוא בית ספר לקולנוע. מדובר בדרמה קלאסית מורכבת עם צוות שחקנים מופלא; את פן מלווים טים רובינס, שגם הוא זכה באוסקר על תפקידו בסרט, קווין בייקון, ועוד רבים אחרים.

גם כאן, הדי.וי.די דל מדי, וכולל תוספת אחת וגם היא מיותרת לגמרי: סרטון בן 12 דקות בו מתראיינים השחקנים והיוצרים מבלי שיגידו שום דבר מעניין. אלה שממש חייבים לקנות את סרטו של איסטווד, יכולים לשמוח לפחות על המחיר, 80 שקלים במקום 99.

ושוב, חבל מאוד שדווקא שתי הדרמות האמריקניות החזקות ביותר לשנת 2003 יצאו במארזי די.וי.די דלים כל כך.