ישיבה בחיבוק ידיים עלולה לשלול הפטור

סהר ביקש פטור מארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. הבקשה נדחתה וכך גם השגתו של סהר בפני מנהל הארנונה. על החלטה זו הוגש ערר לוועדת הערר של ארנונה. התברר, כי באחת הכניסות שמו דלת מברזל, והיא הייתה בדרך כלל פתוחה.

פסיקת ועדת הערר: ועדת הערר קבעה, כי הכניסה לחנות נחסמה ועצם קיומה של דלת צדדית כלשהי אינה פתח ראוי לחנות. סהר פנה לעיריית חיפה כדי שתנקוט צעדים נגד חוסמי הגישה אל החנות, אולם צעדים כאלה לא ננקטו, וועדת הערר ראתה בכך מחדל חמור של עירית חיפה. התוצאה היא, כי הנכס "ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו", ועל כן פטור סהר מארנונה.

מנהל הארנונה ערערה על פסק הדין.

פסיקת בית המשפט: התנאי הראשון הוא, כי הנכס נהרס או ניזק. החנות עצמה לא נהרסה אולם זהו אינו המבחן היחיד: "השימוש (המעבר והגישה) ברכוש המשותף, הוא תנאי הכרחי המאפשר את השימוש בחנות. על כן, אין צורך שהנזק שקיומו נדרש לפי סעיף 330 ייגרם דווקא לחנות. די, לצורך הוכחת התנאי הראשון, שנגרם נזק לרכוש המשותף או לבניין ככלל. עצם זה שהחנות עצמה לא ניזוקה, אינו מונע את תחולת סעיף 330.

"המונחים "נהרס" או "ניזק" מחייבים הריסה או גרימת נזק למבנה. אך ההרס או הנזק יכולים להיגרם על-ידי בנייה או עשייה כלשהי בבניין, המונעים את השימוש בו, מפריעים לניצולו, גורמים לחוסר יכולת לנצלו, וכד', מבלי שחלק מן הבניין עצמו ייהרס".

תנאי נוסף למתן הפטור מארנונה הוא, כי עקב הנזק שנגרם לבנין לא ניתן להשתמש בנכס: "בענייננו מדובר בחנות שהגישה אליה נחסמה חלקית. ההפרעה אמנם ממשית, אך איננה מוחלטת. יכול אדם המעונין בכך להגיע אל החנות ולהיכנס לתוכה... בנתונים העובדתיים של המקרה דנן, לא ניתן לצפות שבעל החנות או כל אדם אחר ישתמש בה, במצב הנוכחי של החסימה הכמעט מלאה של הגישה אליה. אין לו ברירה אלא לנעול את עסקו, עד שהמניעה תוסר".

אולם, ניתן לתקן בנין שניזוק: "לנזק תוצאה שניתן לכמתה כלכלית. נזק ישיר - בעלות התיקון, וכן נזק עקיף - במניעת הפעילות הכלכלית והשימוש בנכס שניזוק. ליחס בין שני גורמים אלה יש חשיבות בבדיקת הקשר הסיבתי בין הנזק לבניין לבין אי השימוש בו לצורך קבלת הפטור מארנונה מחמת הנזק לבניין... אם ניתן לתקן את המעוות בהוצאה כספית קטנה, בעוד שהנזק הכלכלי לבעל הנכס הוא גדול, מוצדק לשלול מאת הבעלים את הפטור מארנונה. הנזק לא ייחשב, במקרה כזה, כגורם למניעת השימוש בבניין, כל עוד ניתן לצפות מאדם סביר כי יתקן את הנזק, ויוכל לשוב ולנצל את הנכס, למטרתו. ניתן להחיל על כך גם את חובת תום הלב".

נפסק, כי בהשקעה סבירה של ניהול הליך משפטי כנגד מסיג הגבול, ניתן היה להביא את החנות למצב בו היא תהיה ראויה לשימוש. סהר לא עשה כן, וההימנעות מהפעלת החנות נגרמה עקב כך ולאו דווקא עקב הקיר החוסם.

מחדלה של העירייה בהסרת הקיר עלול להיחשב להפרת חובה חקוקה, ויתכן שניתן יהיה לחייבה בפיצויים על מחדליה, אולם, מחדל זה אינו מזכה את סהר בפטור מארנונה.

הערעור מתקבל.

ישיבה בחיבוק ידים: בפסק דין מפורט ומנומק ניתן השופט ברלינר את מערכת העובדות המיוחדת שעלתה במקרה הנידון.

סהר הצליח לשכנע את ועדת הערר ואת בית המשפט, כי לחנותו נגרם נזק שאינו מאפשר את השימוש בה. כישלונו בבית המשפט נבע מכך, שהוא לא פעל לתיקון הנזק - דבר שהיה מאפשר לו לחזור ולהפעיל את החנות. לביסוס מסקנתו של בית המשפט הוא ציטט מתוך הספר: "ארנונה עירונית", מהדורה חמישית, את הפסקה הבאה:

"ייתכן מקרה, שבו מבנה מסוים אינו ראוי במצבו לשימוש, אך בהשקעה סבירה ומתקבלת על הדעת, ניתן להביאו למצב שבו יהיה ראוי לשימוש. במקרה כזה, סירובו של בעל המבנה או מחזיקו לבצע את ההשקעה הדרושה לא יוכל לשמש לו כסות, שמאחוריה יוכל להפעיל את הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות. לעומת זאת, ייתכן שניתן להביא את המבנה למצב ראוי לשימוש, אך ההשקעה הנדרשת לשם כך הינה כה גדולה, עד כי לא יהיה סביר לצפות שבעלי המבנה או מחזיקו יבצעה. אין כל אפשרות לקבוע כלל, שיתאים לכל המקרים, ובכל מקרה יש צורך לקבוע את מצב המבנה ולהכריע לגופו של עניין".

צא ולמד, כי המבקש ליהנות מפטור מארנונה אל לו לשבת בחיבוק ידיים.

עמ"נ 04/420 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נגד עובדיה סהר, בית המשפט לענינים מינהליים בחיפה, השופט ש. ברלינר, ניתן ביום 9.6.2004.