קומבינה מיסויית כושלת

עיריית אילת הקימה את המערערת, החברה הכלכלית לפיתוח אילת בע"מ, כחברה עירונית (סעיף 249א' לפקודת העיריות) שבמועצת המנהלים שלה 11 חברים, המתמנים ע"י מועצת העיר, כאשר שבעה מתוכם נמנים על חברי המועצה ובראשם ראש העיר.

החברה עוסקת בשני תחומים - בעבודות התשתית והפיתוח עבור העירייה, ובמתן שירותי כוח אדם לעירייה ולגופים שונים הקשורים בה. מנהל מע"מ סיווג את החברה כמלכ"ר, ולא כ"עוסק". החברה מעוניינת להיות מסווגת כ"עוסק", וזאת במטרה לזכות בהקלות הניתנות על פי חוק סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים).

השגתה של המערערת נדחתה, והיא ערערה על כך. הערעור נדון בפני השופט יוסף אלון, מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שדחה את טענות המערערת. ממצאי השופט מרמזים על "קומבינה" מיסויית שרקחה עיריית אילת בהקמתה של החברה המערערת.

חייב מע"מ מסווג ע"י המנהל לפי סוג החייבים "שמהותו קרובה לו יותר" (סעיף 58 לחוק). עיריית אילת, בהיותה רשות מקומית, מסווגת כמלכ"ר, כקבוע בחלופה הראשונה להגדרת מלכ"ר (סעיף 1 לחוק). האם קיימת הצדקה בנסיבות הקונקרטיות לשינוי סיווג המערערת? התשובה שלילית.

המערערת היא תאגיד "דו פני" - מצד אחד, תאגיד שאוגד במטרה לבצע פעילות עיסקית ומסחרית; מצד שני, החברה היא "האני האחר" של עיריית אילת - מנהליה ממונים או נמנים על מועצת העיר, תזכירה מחייב לקבל את אישור הממשלה ושר הפנים לכל החלטה המשנה מהותית את אופיה.

ועדיין, גם עבודות התשתית שמבצעת החברה, וגם שירותי כוח האדם שהיא נותנת לעירייה, כולם באים מחמת היותה "זרועה הארוכה" של העירייה. אין המדובר בעיסוקה של החברה בפרויקטים מסחריים שנקלעו לידיה במסגרת תחרות מסחרית, או מאיץ מסחרי אחר מהסוג המוכר בעולם העסקים והמסחר.

"בדרך בה הלכו העירייה, העמותות והמערערת", כתב השופט אלון, "שימשה המערערת כ'כסות' או כ'מסך' של 'עוסק', ולפיו אף שהעירייה והעמותות אינן זכאיות להטבת מס ולהקטנת עלויות השכר, יצרו הם בצורה מלאכותית את אותה הטבת מס בהגדירן באופן מלאכותי את עובדיהן כאילו היו עובדי המערערת בפעילותה כחברת כח אדם".

(ע"ש מחוזי באר שבע 1530/02 החברה הכלכלית לאילת נ. מנהל מע"מ, פס"ד מיום 12.8.04. השופט יוסף אלון)