המשפחה הלוחמת

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד חשין, נתן בשבוע שעבר החלטה בסכסוך הממושך והמורכב בין האחים למשפחת לוי. האחים לוי הם בעלי מלונות שלום, אולמי בית וגן ואולמי נוף בירושלים, רדיו ירושלים, וכן בעלי נכסים בארה"ב. הסכסוך מלווה על ידי בכירי עורכי הדין, וכלל גישורים ובוררויות בארה"ב, ותשלומי עתק למשרדי עו"ד מובילים בארה"ב. במהלך התיק גם ניתנה חוות דעת של הכלכלן אלון כהן, שהעריך את נכסי האחים. כהן העריך באחרונה את שווי ידיעות אחרונות, במסגרת סכסוך בין נוני מוזס, מו"ל ידיעות ובעל מניות בכיר בה, לבין גרושתו, מיכל.

בהחלטתו האחרונה, איפשר חשין לדודם של חמשת האחים, ששון לוי, להתנגד להסכם הפשרה שגובש ביניהם באשר לחלוקת הנכסים. אלה גיבורי הפרשה: ששון, המיוצג בידי עורכי הדין שמוליק קסוטו וגיא נוף, הוא אחיו של עובדיה ז"ל, אביהם של חמשת האחים. ששון ועובדיה הקימו בזמנו את האימפריה המשפחתית. טובה, המיוצגת יחד עם שניים מבניה, בידי עו"ד אייל רוזובסקי ממשרד צדוק, היא אלמנתו של עובדיה ואחת היורשות.

האחים הם מיכאל (מיכה) ויצחק (איציק), המיוצגים בידי עו"ד רוזובסקי; שמעון (מימון), המיוצג בידי עו"ד רון ברקמן, ממשרד ברקמן, וקסלר, סהר, בלום. שמוליק, המיוצג בידי עו"ד יוסי בנק, ממשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל. אח חמישי הוא רוני, שלא לוקח חלק במאבקי הרכוש.

הדמויות המרכזיות הן מימון ומיכה. מימון הוא אסיר לשעבר - הורשע בזמנו בסיוע למבצעי הרצח הכפול, במסגרת פרשת הרצח הכפול שהסעירה את המדינה בשנות ה-80', ובה הורשעו בצלאל מזרחי וטוביה גומדי.

לפני כ-20 שנה היגר לארה"ב, שם ניהל משרד נסיעות המסונף למלונות שלום בניו-יורק, ובהמשך העתיק את המשרד למיאמי, פלורידה.

מיכה מחזיק בשליטה ברדיו ירושלים. במרץ 2002, הגיש מימון בקשת פירוק לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובה העלה טענות חמורות כנגד מיכה, המשמש מנהל יחיד של החברות. בין היתר האשימו בהסתרת מידע, ניצול לרעה של ייפוי הכוח שהפקיד בידיו, חלוקת דיבידנדים שלא כדין רק לחלק מבעלי המניות, וכן במימון עסקיו על ידי משיכת הלוואות ממלונות שלום בתנאים מפליגים, ובהשתלטות על החברות.

מימון טען, כי מיכה מידר אותו מכל מידע בקשר לחברות במהלך 20 השנים האחרונות, כששהה בארה"ב. זאת כדי שיוכל לעשות בהן כבתוך שלו. לדבריו, בשנת 98' חילקה מלונות שלום דיבידנד של למעלה מ-4 מיליון שקל לבעלי המניות אך למרות היותו בעל 20% מהמניות, לא קיבל כל דיבידנד ולא קיבל דיווח בדבר חלוקת הדיבידנד.

כן טען, כי מיכה מימן באמצעות מלונות שלום, פעילות עסקית פרטית שלו, ולצורך כך משך ממלונות שלום 5 מיליון שקל שניתנו כהלוואה בתנאים משופרים במיוחד - ללא ריבית וללא מועד פירעון - לרדיו ירושלים, שהוא בעל השליטה בה. כמו כן, לטענתו, מיכה הבריח כספים מהחברות באמצעות ביצוע תשלומים לקבלנים "פיקטיביים".

קבוצת רוזובסקי, כך מכנה השופט חשין את קבוצתו של מיכה, דחתה את ההאשמות וטענה כי מדובר בשקרים. לטענתה, מימון כשל בניהול מלון שלום בירושלים, ואז ויתר על השליטה במלון לטובת ששון. לטענתה, האחים מחזיקים עבור מימון את המניות ברדיו ירושלים בנאמנות, בשל היותו אסיר לשעבר. על רקע זה, לא יכלו לציין את שמו כאחד מבעלי המניות בתחנה, במסגרת המכרז ולו היו עושים כן, ספק אם היו זוכים במכרז.

מימון בתגובה, טען כי הסיבה היחידה לעזיבתו לארה"ב, היא שמיכה איים להתאבד אם לא תכונס כל המשפחה, ומימון יכריז קבל עם ועדה כי מיכה הוא "האח הכי חכם ומוכשר", ויוחזר לו מעמדו בניהול המלון.

לפני כשנה, יצאו רוזובסקי וברקמן למיאמי, ארה"ב, לניסיון גישור בין האחים, במסגרת הליכים שנקטו האחים נגד מימון, בעניין הנכסים הרשומים על שמו בארה"ב. האחים טענו, כי הנכסים שייכים לכולם, ולא רק למימון. בד בבד, הגיש האח שמוליק, בקשה להסרת קיפוח וכן תביעה לבית הדין לעבודה. ששון הדוד הצטרף לבקשתו של מימון לפירוק, ואולם בהמשך הגיעו האחים לפשרה עם מימון, שלה מתנגד ששון.

על פי הסכם הפשרה בין מימון לבין אמו, מיכה ואיציק, הם יקנו אותו החוצה, תמורת 2.7 מיליון דולר. זאת בכפוף להסכמת שמוליק. במסגרת הפשרה, ביקש מימון למחוק את בקשות הפירוק כנגד אחיו.

שמוליק התנגד בתחילה, אך לאחר מכן הסיר התנגדותו, וכאן נכנס לתמונה ששון, שהתנגד להסדר ולמחיקת בקשות הפירוק הנובעות ממנו. ששון הודיע על התנגדותו לבקשה לחלוקה ולהסדר הפשרה ומתנגד גם למחיקת בקשות הפירוק.

הסיפור של אימפריית לוי, הולך שנים רבות אחורה. השותפות בין עובדיה ז"ל לאחיו ששון, עסקה בקבלנות ובנייה. ששון החזיק ב-30% ממניותיה. בשלב מסוים התפתחו מחלוקות בין ששון ליורשים. בשנת 87' נחתם הסכם לפירוק השותפות , והשלמת ההסכם הופקדה בידי עו"ד יוסי שפט. שפט החל עבודתו אך לא סיים אותה, בשל מחלוקות בין הצדדים.

בעקבות המחלוקות גובשו הסכמות, ובין היתר נקבע כי ימונה בורר חדש. בפועל, לא מונה בורר. ששון טען, כי ניסה להביא למינוי בורר, אך ללא הצלחה, וחדל בניסיונותיו בשל חוסר יכולת לממן את שכר טירחת עורכי דינו.

לפני כשנתיים הגיש בקשה למינוי מחודש של בורר שיוציא את החלטת השותפים להתפרק, מן הכוח אל הפועל. ששון טוען, כי הסכם הפשרה בין מימון לאחיו, מהווה נדבך נוסף בניסיונם של האחים להבריח נכסים החוצה, תוך פגיעה בזכויותיו.

הוא דרש למצות את הליך הבוררות המתנהל בפני השופט בדימוס, עזרא קמא. באותו הליך טען להברחת מיליוני דולרים מכספי המלון לארה"ב. כן טען, כי מיכה ואיציק מקללים אותו כל הזמן והוא חושש מפניהם. לכן סירב להצעה כי הגישור יתקיים ללא עורכי דין.

מימון וקבוצת רוזובסקי, טענו מנגד, כי לששון אין מעמד להתנגד לבקשת החלוקה. חשין דווקא קיבל את טענתו של ששון. הוא קבע כי יש להקפיא את בקשת החלוקה שהגישו האחים, על פי ההסדר שהתגבש ביניהם, עד שתינתן החלטה בבקשתו של ששון למנות בורר, או עד להכרעת הבורר בכל הסוגיות שנותרו פתוחות במסגרת פירוק השותפות.