שווה בשווה

בסעיף מסוים של הסכמי מכירת דירות בבית משותף נכתב כי שיעור השתתפותם של הדיירים באחזקת הרכוש המשותף תהיה "שווה בשווה" ובהתאם "לחלקו היחסי" של הדייר. המפקחת על בתים משותפים בת"א גרסה שיש לתת פרשנות כפשוטה למילים "שווה בשווה". כלומר, שיוויון בהוצאות, ללא כל זיקה לסעיף 58(א) לחוק המקרקעין.

בית המשפט המחוזי בת"א סבר אחרת. לשיטתו, קיימת עמימות ואי ודאות אודות ההסדר שנקבע, ולאור השוני בין המילים "שווה בשווה" לבין המילים "חלקו היחסי". לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי שיש לנהוג בהתאם לסעיף 58(א) לחוק (הקובע חלוקה בהתאם לחלק שיש לדייר ברכוש המשותף).

דעתה של נציגות בית משותף בת"א לא היתה נוחה מקביעה זו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך הגישה לבית המשפט העליון (השופט אליקים רובינשטיין) בקשת רשות לערער. הבקשה נדחתה, לנוכח גלגולה של הפרשה בשתי ערכאות קודמות.

יחד עם זאת, ציין השופט רובינשטיין שאין הוא מביע את דעתו במחלוקת המשפטית גופה. הוא הוסיף וציין את ההלכה העברית, לפיה מאמצים במקרים דומים פתרון משולב, המאזן בין השיקולים השונים.

בעניין חיובן של משפחות, שמא על פי ממונן או לפי גודל משפחתן, אומץ כאמור מבחן מעורב. אחת מהדעות גורסת ש"גובין חצי לפי ממון וחצי לפי נפשות". *

(רע"א 7295/04 נציגות הבית המשותף ברחוב רובינא נ. גרייפמן ואח', החלטה מיום 24.8.04. השופט אליקים רובינשטיין)