מספר המזל

מיד לאחר שגדעון עזרא מונה לממלא-מקום השר לביטחון פנים, סיפר לי אחד מוותיקי השב"כ בדיחה: המזל והשכל הלכו לטייל. הלכו לפה, הלכו לשם, ראו עולם. הגיע ערב, התעייפו, רצו לישון. התיישב המזל באמצע הכביש, פשט רגליו ונרדם. אמר השכל, מטומטם, הרי בעוד כמה דקות תבוא מכונית ותדרוס אותו. הלך השכל וישן בשדה הסמוך. אז באה מכונית, ראתה את המזל על הכביש, סטתה לשוליים ודרסה את השכל.

המסקנה ברורה.

הרקע לסיפור הזה מתחיל באירועים שהתרחשו בשב"כ לפני כעשר שנים: ראש השירות אז, יעקב פרי, עמד לעזוב את תפקידו. פרי, בעידודו של ראש הממשלה יצחק רבין, קידם כיורשו את ראש המחלקה היהודית, כרמי גילון.

ותיקי השירות השתאו לנוכח הקידום המהיר. סגנו של פרי, גדעון עזרא, ניסה להילחם על מעמדו, אך הפסיד. פרי הודה לעזרא על 33 שנים של עבודה סיזיפית, ואמר לו בנימוס: זמנך תם. הירושה דילגה דור וחצי, ונפלה בחיקו של גילון, שהיה צעיר בכ-15 שנים מעזרא.

זה היה הרגע שבו פגשתי את גדעון עזרא לראשונה. ישבנו בסטיקייה נידחת, בקצה העולם. עזרא כמו הגיח מהצללים, שחוח ורזה, ועננה קודרת עטפה אותו. האיש דמה לאסקימואי זקן, שנבעט מהאיגלו החם אל שדות הקרח. זו היתה, אני מרשה לעצמי לספר כאן, אחת הפגישות המדכדכות שידעתי מעולם.

רק חודשים אחדים חלפו מאז, והכול התהפך. ראש הממשלה רבין נרצח. השב"כ זועזע. כרמי גילון עזב את השירות. עמי איילון הגיע כדי להציל את המצב. וגורלו של גדעון עזרא התהפך. הפנסיונר הנוגה היה לאיש עסקים מצליח ולפוליטיקאי נחשב.

קולומבו

הילה ביטחונית וכבוד למרכז

"בטח שאני זוכר את הפגישה ההיא", אמר לי השבוע גדעון עזרא, שר התיירות וממלא-מקום השר לביטחון-פנים. "ובטח שהייתי עצוב אז". לעזרא יש דרך יובשנית להציג את דבריו; קצר, לקוני ולא-מחויב, עם ריח של חדרי חקירות.

תיארת לעצמך לאן הקריירה שלך תתגלגל?

"חשבתי שאלך ללמוד, וככה, נראה".

העילגות הזו היא כנראה כלי אפקטיבי לניהול אסטרטגיה השרדותית במרכז הליכוד. לעזרא לא יצא לבסס את מעמדו הפוליטי באמצעות מינויי מקורבים; הוא לא מינה. במובן זה, חברי המרכז לא נהנו ממנו. אף על פי כן, עזרא אהוד עליהם במיוחד.

אפשר לקשור זאת להילת ה"קולומבו" שמעטרת את מעמדו כסגן ראש השב"כ בדימוס. באופן מסורתי, בוגרי מערכת הביטחון מיעטו לפקוד את מפלגות הימין, והליכוד בפרט. הראשון והבכיר שעשה זאת היה יוסי פלד, אבל גם הוא לא היה לפוליטיקאי פעיל באמת. עזרא, לעומתו, התכוון לקריירה פוליטית על כל המשתמע ממנה. יתרה מזו - הוא היה השב"כניק הבכיר הראשון שהסתפח לליכוד. חברי המרכז לא שכחו את הכבוד שעזרא עשה להם, אימצו אותו בחום, והציבו אותו במקום גבוה ברשימה לכנסת. עזרא ידע לנצל ולטפח חרש את עמדת-הזינוק ההיא. היום הוא נחשב לאחד האנשים האהודים במרכז הליכוד - למרות, שימו לב, תמיכתו הפומבית בתוכנית ההתנתקות של אריאל שרון.

תגיד, אמרתי לו השבוע, שמעתי שהשרים וחברי הכנסת מצאו את הפטנט האולטימטיבי למועקה הגדולה שבאירועים המשפחתיים של חברי המרכז - בר-מצוות, חתונות, לוויות - שאליהם הם מוזמנים: סיפרו לי שהתחלתם לבוא עם פמליות גדולות לאירועים הללו. כל אחד אוכל, כל אחד שותה. זה מתחיל להיות יקר לארח פוליטיקאי בכיר באירוע כזה. גם אתה אימצת את הרעיון?

"לא. אני שמח להגיע לאירועים כאלה. בזמן האחרון באמת התחלתי לנסוע עם העוזר האישי שלי, אבל רק עוזר אחד".

ברצינות?

"אלה החברים שלי שמזמינים אותי. שמונה שנים שאנחנו שותפים לדרך. אני שמח להתארח אצלם".

אתה צוחק עלי.

"למה?".

ועכשיו אפשר להבין איך הפך האיש לחביבם של חברי המרכז.

מהבקעה לאיתוראן

לפעמים, מותו של סוכן הוא הולדתו של איש עסקים

נחזור לרגע לימים שלאחר פרישתו של גדעון עזרא מהשב"כ.

מה חשבת אז? היו לך תוכניות?

"חשבתי שזהו, אהיה פנסיונר, ואעביר את הזמן בקורסים. הלכתי להשלים לימודים שלא הצלחתי להשלים עד אז. היה לי עוד קורס אחד להשלמת התואר באוניברסיטת חיפה, ועשיתי אותו. במקביל התחלתי ללמוד בקורסים לפיננסים באוניברסיטת בר-אילן".

ואז היתה הנגיעה הראשונה שלך בפוליטיקה.

"כן. משה שחל, שהיה אז השר לביטחון-פנים, הציע לי להיות היועץ שלו לענייני ביטחון".

אחוות עיראקים?

"עזבי שטויות. עזבתי את שחל בשל חשש לניגוד אינטרסים, והצטרפתי לחבורה שהקימה את איתוראן".

איך הגעת לאיתוראן?

"דרך עומר ברלב, שהיה מפקד סיירת מטכ"ל ופיקד מאוחר יותר על הבקעה. הכרתי את עומר כשהוא היה בבקעה, ואני הייתי מפקד יהודה ושומרון וסגן ראש השב"כ. עבדנו יחד. אחר-כך הציע לי להצטרף לאיתוראן כמנכ"ל".

ברלב, בנו של הרמטכ"ל לשעבר חיים ברלב ז"ל, נהנה ממעמד של נסיך בכיר בקרב יוצאי סיירת מטכ"ל לדורותיהם. הוא היה מפקד נערץ, ולימים גם איש עסקים מרושת. הוא הביא לאיתוראן את היוזמה, היכולת הטכנולוגית ורשת הקשרים הצפופה שרקם במהלך השנים. כאשר איזי שרצקי, בעל-הבית של איתוראן קשר את גורלו באלו של ברלב ועזרא, הוא הרוויח שני אנשי-מקצוע שהובילו במשך שנים את מערכת הביטחון בגדה ובעזה. ככה הצליחה איתוראן להיות לחביבתן של חברות הביטוח, ו"הפניקס" במיוחד.

התעשרת מאיתוראן?

עזרא: "קיבלתי 2.5 אחוזים מהחברה, אבל לא עשיתי איתם כלום. מרגע שהצטרפתי לפוליטיקה, בהתאם להנחיות מבקר המדינה, העברתי אותם לנאמנות".

ולמה, באמת, הצטרפת דווקא לליכוד? מי נתן לך את עצת-הזהב הזו?

"תמיד הייתי ליכודניק".

לא יכול להיות. ליכודניק במשרה בכירה בשב"כ?

"אף אחד לא ידע. לא דיברנו פוליטיקה בשירות. אבל מאז שהכרתי את הערבים טוב יותר, בתחילת שנות ה-80, התחלתי להצביע ליכוד".

אבל לא גדלת בליכוד.

"גדלתי בשכונת כרם-אברהם בירושלים. למדתי ב'בית הילד' ובתיכון 'ליד האוניברסיטה'. הייתי חניך במחנות העולים, התגייסתי לנח"ל. מחנות העולים פעל בהשפעתו של טבנקין, ככה שאפשר לראות שכבר אז גדלתי על ברכי ארץ ישראל השלמה".

ואז השתחררת והצטרפת לשב"כ?

"לא. הייתי חבר קיבוץ מחניים במשך ארבע שנים. עבדתי בפלחה, במדגה, והייתי גם סדרן עבודה".

איך הגעת לשב"כ?

"בדרכים עקלקלות. אחרי שאבי נפטר, אמי נישאה לאחיו של מי שהיה מפכ"ל המשטרה, שאול רוזליו. הוא שתיווך ביני לשירות".

מי שלא רצה אותו...

עזרא יידע לאן כל בורג זז. ואולי גם יזיז אותו

השבוע, כאמור, מונה עזרא לממלא מקום השר לביטחון פנים. אולי זה מבשר טובות: ברגע שהוא מונה לשר התיירות, נרגע המצב הבטחוני, ועשרות-אלפי תיירים פקדו הקיץ את הארץ. אנחנו זקוקים לנס כזה גם בביטחון.

מי שלא רצה אותך כראש השב"כ, קיבל אותך כשר הממונה על ביטחון הפנים?

"לא-לא-לא. לא מדברים ככה".

בניגוד לאחרים, עזרא לא עובד עם ייעוץ תקשורת נוצץ מהשוק הפרטי, לא מייצר אסטרטגיות מרחיקות-לכת, ולא מעיד על עצמו כבעל אמביציות גדולות. האיש הזה, שכבר חגג את שנתו ה-70, עובד כל-כך בשקט, שעוד מעט נשתכנע שעבודה קשה מסוגלת לשאת פירות. הליכודניקים רגילים לקדם פעילים שהחלו את הקריירה הפוליטית באוניברסיטה או במכללה הצמודה לסניף הליכוד בפריפריה. מי שמע על ליכודניק שמתחיל את דרכו אחרי גיל 60, ומאז רק מתחזק והולך?

לוביסטים העוקבים אחר הזרמים הפנימיים בליכוד מתארים את נוכחותו באמצעות תנועות-יד. "את יודעת...", הם אומרים, ואז נאנחים משום הקושי לאתר את המילה המתאימה. בשקט-בשקט, העניינים מתגלגלים. ואיכשהו זה ממש טבעי שהוא נמצא שם, רקום לצמרת.

גם יעקב פרי, האיש שמנע מעזרא את ראשות השב"כ, עשה מאז פרישתו קריירה חדשה: סלקום, בנק המזרחי, עסקי אבטחה פרטיים. הוא היה לידידם של צעירים כמו יו"ר בנק הפועלים שלמה נחמה, ובאותה נשימה ידע גם לחבור לאלי יונס ולקטוף אותו מבנק הפועלים לטובת ניהול המזרחי. גם פרי היה לאיש עסקים אמיד.

כרמי גילון, כלעומת זאת, נבחר לפני כשנה לראשות מועצת מבשרת-ציון. לאחרונה הסתבך עם הקהילה האתיופית ביישוב, והואשם על-ידה בגזענות. גם עזרא פלט בשבוע שעבר סוג של הערכה ביחס ליכולתם המיוחדת של הבדואים "להריח" ערבים. גם הוא הואשם בגזענות. ככה, נראה, חשבו ואולי אף חושבים בשב"כ. ככה הם גם עובדים.

מה זה אומר על האופן שבו ינוהל מעתה המשרד לביטחון-פנים?

עזרא, ראינו, מכיר את המשרד מהבית. הוא גם כיהן כסגן השר לביטחון-פנים עד לפני כשנה. סגן-שר במשרד ממשלתי יכול ללמוד הרבה, ולהשפיע מעט. בעצם, לא סופרים אותו שם. אבל מעכשיו כל זה ישתנה. בהערכה זהירה אפשר לומר שעזרא יתעניין בעיקר בביטחון-פנים. הוא יהיה מנותק, לכאורה, מהחקירות הרגישות שהמשטרה עוסקת בהן כעת. אבל בשקט-בשקט, כמו איש מודיעין מיומן, יצליח לדעת לאן כל בורג זז. ואולי גם להשפיע עליו.

תגיד, שאלתי את השר החדש לביטחון-פנים, איך אתה מתארגן לקראת עקירת היישובים? זה אתה שתופקד על כך בפועל.

"למה? אני מוניתי לממלא-מקום לשלושה חודשים, שבהם ייחקר עניינו של צחי הנגבי. אני מקווה שבתום שלושת החדשים הללו, צחי יחזור למשרד ואני אתמקד בתיירות".

אתה הרי יודע שהחקירה לא תסתיים בשלושה חדשים.

"אבל אני אתייעץ עם צחי. תראי, אני מאוד מקווה שנוכל להביא הרבה כסף לתיירות, ונממן בעזרתו את ביטחון-הפנים".

עם המזל שלך, אמרתי, זה גם יקרה.