חוק ההסדרים - הכרחי

"חוק ההסדרים" נקבע לראשונה בשנת 1985 במשולב עם המדיניות התקציבית, אשר נועדה לייצב את המשק לאחר המשבר החמור באינפלציה ובמאזן התשלומים.

מאז ועד ימים אלה, מוגש החוק האמור במשולב עם חוק התקציב, והוא כולל בתוכו השלמות הנדרשות לתקציב, אך גם צעדים שונים אשר יעדם, רפורמות בתחומים מגוונים ורבים, כולל מים, תקשורת, תשלומי העברה, בריאות, דיור וכדומה וכן חקיקה, הדוחה ישום של חוקים שונים, להם עלות תקציבית.

הביקורות על חוק ההסדרים הן רבות וכוללות טענות על חקיקה חפוזה, הצמדה לחוק התקציב, שהוא הצעת אמון קואליציונית, וטענות לאי שקיפות ולהכוונת החוקים השונים לוועדת הכספים, במקום לוועדות הרלבנטיות. במסגרת הטענות נגד החוק, מודגשת גם הדעה, שחוק ההסדרים, המצטרף לחוק התקציב, נותן משקל וכוח יתר למשרד האוצר בתהליכי החקיקה, זאת לעומת הכנסת והממשלה.

מהיכרות ישירה עם חוקי התקציב וההסדרים בעשור 1995-1985, ניתן לקבל, אמנם, רבים מן הטיעונים לעיל, אך יש להמשיך בקיום "חוק ההסדרים" ואף להרחיבו לתחומים כלכליים נוספים ולמסדו כמכשיר המרכזי וכמעט היחידי בניהול המדיניות הכלכלית. יחד עם זאת, יש לאפשר הארכה מסויימת בתהליך הדיונים בחוק, כדי שהשקיפות והיסודיות בדיון, תיעשה ותיראה על ידי חברי הכנסת.

יתרונות חוק ההסדרים:

1. כלכלת ישראל עוברת מאמצע שנות ה-80 מהלך ארוך של התייעלות כלכלית, התקציב מהווה חלק מאותו תהליך והמשלים שלו הוא "חוק ההסדרים". אינני רואה דרך לנהל מדיניות כלכלית אלא בחקיקה משולבת תקציבית וכלכלית כאשר רפורמות בתחום תקשורת נדל"ן וכדומה, ייעשו במסגרת חוק אחד עם התקציב.

2. המבנה הפוליטי, הקיים בישראל ובעיקר המגמות הצפויות לעתיד, יביאו לכך שמפלגת השלטון תהיה גורם משני יחסית במערכת הכוחות הפוליטית, כאשר לצידה יתחזקו המפלגות הסקטוריאליות, זאת ועוד, היכולת של ראש הממשלה לכפות על חברי מפלגתו (הנבחרים בפריימריז), הצבעה בנושאים כלכליים וחברתיים תלך ותקטן.

בתנאים אלה חוק ההסדרים וחוק התקציב צריכים להוות מכשיר אחד של מדיניות כלכלית וצריכים להוות הצעת אמון, למדיניות הממשלה, הדיונים צריכים להיות מעמיקים ויסודיים בכנסת ובממשלה אך בסופם צריכה לצאת מדיניות ממשלה ברורה וכוללת בכל התחומים.

3. כל הנושאים הכלכליים והחברתיים (בעלי עלות תקציבית) צריכים להיות נדונים רק במסגרת האמורה והם צריכים להוות את הבסיס למדיניות הכלכלית לשנה שלמה.

4. יש לרכז את כל הדיונים הכלכליים בתקופה מוגבלת עד אישור החקיקה המלאה ולא להפעיל חקיקה כלכלית תקציבית אחרת משך שנת התקציב (להוציא דברים דחופים שאינם ניתנים לדיחוי). בתנאים אלה, אפשרי דיון בכל נושא, אך יישומו התקציבי-כלכלי, יהיה רק בתחילת שנת התקציב, שלאחר מכן.

הפעלת חקיקה, משך שנת התקציב, סובלת מכך שאין בה דיון במערכת העדפות, אין כביכול מחיר אלטרנטיבי, והמערכת הכלכלית-תקציבית מאבדת מהיכולת לתפקד.

ראוי לזכור, שללא מחיר אלטרנטיבי רוב הציבור וחברי הכנסת יתמכו ללא סייג בכל חקיקה, מנושאי "תאונות דרכים" דרך "הכרה בהוצאות מטפלת ועוזרת" ועד "להורדת שכר לימוד לסטודנטים". כאשר המחיר אינו נקוב ממס או בהקטנת הוצאה אחרת, אין כל משמעות לחקיקה כלכלית או תקציבית.

המציאות הפוליטית-כלכלית הקיימת והצפויה בישראל, בעיקר לאחר "שיטת הבחירות של שני פתקים", מחייבת שהחל מיולי-אוגוסט של כל שנה יקבעו הממשלה והכנסת את כל יעדיהם הכלכליים, התקציביים והחברתיים בחקיקה מחייבת שתאושר "כהצעת אמון" עד סוף כל שנה, חקיקה זו תיושם משך כל שנת התקציב ללא כל תוספת או הפחתות.

כל חלופה, בתנאים הקיימים, היא גרועה יותר ובעיקר יוצרת תנאים של אנרכיה כלכלית וקבלת החלטות ללא תג מחיר.

הכותב הוא יו"ר "פעילים" - חברה לניהול השקעות, ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצ