תוכנית ההתנתקות של קק"ל: להתנתק מהמינהל

"חיפזון וחוסר מחשבה תחילה". כך מכנה יו"ר קק"ל, יחיאל לקט, את התנהלות מינהל מקרקעי ישראל בכל הקשור לפרסום שורה של מכרזים בכרמיאל. מכרזים אלה לא רק שסיבכו את המינהל בסוגיה קרקעית טעונת חומר נפץ, אלא שהם עלולים לגרום לפגיעה אנושה בהכנסות הקק"ל, שממילא נמצאות בירידה מתמדת בשנים האחרונות - מ-900 מיליון שקל בשנה בתחילת שנות ה-90 לפחות מ-400 מיליון שקל אשתקד.

מכרז שכונת מכוש בכרמיאל לא היה שונה בהרבה ממכרזים אחרים שמפרסם המינהל לגבי אדמות קק"ל. אלא שהפעם מצא מישהו במינהל לנכון, וכנראה ללא מחשבה רבה, להוסיף שורה קטנה, לפיה משתמע שהמכרז פתוח ליהודים בלבד, משום שרק יהודים זכאים לחכור קרקעות שבבעלות קק"ל, אשר נרכשו מכספי העם היהודי. לא היה צריך יותר מזה כדי להקפיץ את המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, ואת האגודה לזכויות האזרח, שפנו מיד לבית המשפט בדרישה לבטל את האפליה, ולפתוח את המכרז לכל.

השופט שמואל ברלינר קבע, שעל המינהל לאפשר גם לאזרחים ערבים להגיש הצעות לרכישת מגרשים, או להקפיא את המכרז עד למתן פסק דין בעתירה. המינהל הזדרז להודיע שהוא מבטל את המכרז.

ביטול המכרז אולי פתר למינהל כאב ראש מקומי קטן, אך קלע את קק"ל לתסבוכת שספק אם ניתן לצאת ממנה. קק"ל מתפרנסת משיווק קרקעות המינהל, ומגביית היטל החכירה. הקפאת שיווק הקרקעות וביטול סיטונאי של מכרזים יצמצמו את הכנסותיה ויעמידו בשאלה את המשך קיומה. לכך קק"ל לא יכולה להסכים. מצד שני, החכרת הקרקע לערבים נוגדת את עקרונות קק"ל. אין להתפלא אם כך, שלאחרונה גברו הקולות הקוראים לניתוק קק"ל מהמינהל.

מדינת ישראל מתאפיינת במשטר מקרקעין סבוך. רק כ-7% מקרקעות המדינה מצוי בידיים פרטיות (אומנם רובן באיזורי ביקוש), בהן גם בבעלות ערבית. שאר הקרקע מוגדרת כשייכת למדינה, כשמתוכן 13% רשומות על שם קק"ל. אדמות אלו נקנו על-ידי תורמי קק"ל, או הגיעו לידיה באמצעות הרכוש הנטוש ורכוש הנפקדים. לקט, כמו רבים אחרים בקק"ל, מאמינים שקרקע זו היא רכושו הפרטי של העם היהודי כולו, ולכן יש לנהוג בה כאדמה פרטית לכל דבר. את יתר קרקעות המדינה הוא "מוכן" להחכיר לערבים ללא כל אפליה.

"המצב הנוכחי, שבו קרקעות קק"ל המוגדרות כאדמות פרטיות של העם היהודי מנוהלות על-ידי המינהל, יוצר פלונטר אדיר בתחום שמירת הדמוקרטיה, בתחום ניהול המקרקעין ובתחום יכולת קק"ל לממש את האמנה עם הממשלה. מי שסובל מכך היא המדינה, אזרחיה וגם היזמים, שאינם יכולים לחכור קרקע", אומר יו"ר דירקטוריון קק"ל, יחיאל לקט. "המסקנה היא, שאין ברירה אלא להתנתק מהמינהל".

ללקט לא חסרות דוגמאות בעזרתן הוא ממחיש את הצורך לבצע את ההתנתקות כמה שיותר מהר, שכן לטענתו המינהל מסבך את קק"ל פעם אחר פעם במקרים שקשה להיחלץ מהם.

"עורכת דין ערביה קנתה דירה בכרמיאל. כשבאה למחוז הצפון של המינהל כדי לרשום את הדירה, אמרו לה שהדבר אינו אפשרי, כי זוהי אדמת קק"ל, שאין לתת עליה זכויות חכירה לערבים", אומר לקט. "התשובה הפתיעה לא רק אותה, אלא גם אותנו, שכן עד היום היה נהוג, שבעת מכירה קק"ל מעבירה את האדמה לבעלות המדינה, בתמורה לקרקע חלופית, ובזאת הסתיים העניין. הפתעה נוספת ציפתה לנו, כשהיועצת המשפטית של המינהל, עו"ד רחל זכאי, פרסמה לפני כשבועיים חוות דעת לפיה חילופי הקרקע אינם חוקיים, וזאת למרות שהסדר כזה מתקיים מזה עשרות שנים. עוד בטרם יבשה הדיו מעל החלטה זו, נמסר לנו שוועדת הכספים של הכנסת אינה מוכנה יותר לדון בעסקאות חליפין מסוג זה.

"לא רק זאת: פתאום התברר לנו שהמינהל פרסם מכרז לרכישת זכויות בקרקעות בכרמיאל. למכרז ניגשו מספר אזרחים ערביים. בתגובה החליט המינהל להוסיף את הפיסקה הבעייתית במכרז מכוש. הפרסום נעשה בלי ליידע אותנו, ומבלי להתייעץ אתנו. לכן אני שמח שבית המשפט עשה עמנו חסד, בכך שהוא מאפשר לנו אתנחתא שתאפשר לנו לדון בנושאים אלה בכובד ראש ובצורה מעמיקה, שכן מדובר בבעיה לא פשוטה".

גלובס: מה כל-כך מיוחד באדמות הקק"ל, שלא ניתן להחכירן לערבים?

לקט: "האבות המייסדים החליטו בראשית שנות ה-50 לחוקק את חוק קרן קיימת לישראל, ובו כתבו, שקק"ל תרשם כחברה פרטית אצל רשם החברות. היום אני מבין את עומק המחשבה והראיה למרחוק של הגדרות אלה, למרות שיש בהן סתירה פנימית. הכוונה היתה להגדיר באופן שונה את קרקעות קק"ל לעומת קרקע המדינה, ולהדגיש שמדובר בעצם בקרקע פרטית, השייכת לכל יהודי העולם, ולכן היא אינה קרקע השייכת למדינה. זהו עניין ייחודי, כמו חוק השבות, שהוא חוק יוצא דופן, כאשר שני חוקים אלה באים לתקן את העוול ההיסטורי שנעשה לעם היהודי במשך אלפי שנים, ולאפשר לו להקים מדינה יהודית".

- ומה באשר ליתר קרקעות המדינה, אותן מותר להחכיר לערבים?

"אני מאמין שמדינת ישראל צריכה לנהוג באזרחים הערבים בדיוק באותו אופן שאני רוצה שינהגו עם יהודים במדינות אחרות - בשוויון אזרחי וחברתי מלא. יחד עם זאת, אני מצפה מהמיעוט שיתייחס למדינה כמו שהיהודים מתייחסים למדינות בהן הם גרים. להבין שזו מדינה יהודית, ולכן יש דברים שהם שייכים לעם היהודי. אין יהודי שמבקש לתקן את ההמנון הצרפתי, ושום יהודי לא מבקש להוסיף מגן דוד קטן בדגל האמריקאי.

"לא שמעתי שכל אלה שתובעים מקק"ל את מעט קרקעותיה, קוראים גם להעמיד למכירה את אדמות הווקף המוסלמי. אני חושב שהווקף צריך לשמור על קרקעות ונכסים שהם אינטרס של המוסלמים, והקק"ל תשמור על קרקעות שהם באינטרס של העם היהודי. כלל כזה לא צריך לחול על יתר אדמות המדינה, אותן ניתן להחכיר ללא כל בעיה".

- אין לך בעיה מוסרית עם הטיעון הזה?

"ביקשתי חוות דעת מפרופ' אסא כשר, שאמר שישראל היא עדין מדינה בהתהוות, ובתור מדינה כזו נשקפות לה סכנות קיומיות רבות, שכן המדינה עדין אינה מובטחת. לכן, מבחינה מוסרית היא רשאית לנקוט בפעולות שיבטיחו את קיומה העתידי. מתן אפשרות לארגון של העם היהודי להשתמש בקרקעות לצורך התיישבות יהודית הוא בהחלט דבר הגיוני וסביר בנתונים הקיימים".

- מה היה צריך לעשות?

"לטעמי, צריכים לעמוד על העיקרון שלפיו אדמות קק"ל הן של העם היהודי. מותר לעם יהודי שיהיו לו קרקעות, וזה בסדר. עתה צריך לעשות מאמץ לשכנע את בית המשפט, שהדבר אינו עומד בניגוד לעקרונות הדמוקרטיה, ואין כאן אפליה אלא עניין מהותי".

- מה היה צריך לעשות במכוש כדי למנוע את ההסתבכות הצפויה?

"אם יש ערבי או שניים שרוצים לגור שם, היה צריך לאפשר להם ובכך למנוע את כל כאב הראש. יחד עם זאת אני מאמין, שאם היו מאפשרים להם לבנות את גבעת מכוש ליד הכפר שלהם, הם היו מעדיפים לגור שם, ולא בכרמיאל. הנקודה היא, שאין לנו כל ברירה אחרת, ואין לי ספק שהנושא הזה יבוא לידי התנגשות לאומית ולהכרעות של בתי המשפט, כפי שהדבר קרה במקרה של בג"ץ קעאדן. בית המשפט משך את הנושא הזה במשך ארבע שנים. הוא ביקש שהצדדים יגיעו להסכמה, כי לא רצה להגיע להכרעה, ופסק הדין ידוע. אני חושב שבאמת עדיף לטפל בכל בעיה לגופו של עניין".

- סוף מעשה במחשבה תחילה?

"אין ספק שלא היתה מחשבה עד הסוף בעת פרסום המכרז. אני מוכן לומר היום, שלמרות שמדובר בקרקע של הקרן הקיימת, לא חייבים לנקר עיניים. אמנם יש בעיה במדינה לפיה יש הרבה יהודים שלא רוצים לגור בשכונות בהן גרים ערבים. כן בסדר או לא בסדר - זו עובדה".

- איזה פתרון יש לך לתופעה זו?

"צריך לתת לערבים הרבה יותר הזדמנויות לבנייה חדשה. אי אפשר מצד אחד שלא לתת להם פתרונות דיור הולמים וראויים, ואחר כך לבוא בטענות מדוע הם באים לשכונות יהודיות. יותר נכון ליצור מציאות שבה לערבים אין שום אינטרס לבוא לגבעת מכוש. אם נדאג להם לגבעת מכוש משלהם, הם לא ירצו לבוא לגבעת מכוש בכרמיאל".

- ומי יספק את הקרקע?

"אני מדבר רק על קרקע המדינה".

- האם עד להבנה כזו אנחנו צפויים לקיפאון בקרקעות קק"ל?

"אני מקווה שכולם יבינו שהקפאת השוק אינה הפתרון. להיפך, אני מצפה מהמדינה שתכין תוכנית לאומית שתגדיר את הצרכים של כולם".

- לא מדובר כאן בסוג של נימבי? אני מוכן לתת לערבים קרקע - אך לא בקרקעות שלי.

"אם 100% מקרקעות המדינה היו של קק"ל, אין ספק שהיתה כאן בעיה מוסרית קשה, אבל כאשר רק מיעוט קטן של הקרקעות מיעוד להתיישבות יהודית, אין פה שאלה של דמוקרטיה, כי יש עוד הרבה אדמות שניתן לתת לערבים. אני לא רואה איך יהודים הולכים לקנות קרקע באום אל-פאחם, ולא רואה תנועה של קונים מאום אל-פאחם למקומות אחרים. הכל צריך להיות על בסיס מוסרי. ברצון טוב ובשכל טוב אפשר להתגבר על הכל".

- לאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות הטוענים שבכך שהמדינה אינה מאפשרת ניידות של ערביי ישראל היא בעצמה יצרה את גושי ההתיישבות הגדולים, שעתה היא מבכה עליהם.

"לא בכל המחדלים שלנו אשמים רק הערבים. אין ספק שאנחנו צריכים לקבל אחריות על המחדל שלנו. חוסר פיתוח הכפר הערבי הוא בעיה גדולה מאוד, שיש לפתור אותה".

- מה לדעתך צריך עכשיו לקרות?

"אי אפשר להמשיך ולטאטא את הבעיות מתחת לשטיח. אין מנוס כיום מהקמת ועדה, שתתמנה על-ידי ראש הממשלה, בה חברים מיטב המוחות ומיטב המומחים, שיסייעו בגיבוש מדיניות לאומית כוללת, שתביא בחשבון את כל הבעיות ותנסה למצוא דרכים כיצד להיטיב עם כל הקבוצות בחברה הישראלית".

- אינך חושש שוועדה כזו תגמור את חייה כמו כל הוועדות לפניה?

"יש תמיד חשש כזה. למרות זאת, בסופו של דבר כל ועדה משאירה משהו".

ללקט יש טענות קשות נגד המינהל. הוא מאשים אותו בבירוקרטיה, בחוסר יעילות ובנקיטת טעויות שיווקיות קשות, שכולן בסופו של דבר פוגעות בהכנסות הקק"ל. "אחת ההצעות למניעת החיכוך בין המינהל לחוכרים היא להפסיק לגבות תשלומים בעבור הקרקע", אומר לקט, "הפתרון שלי הוא לא בריחה מאחריות, אלא מתן יתר סמכויות לפקידים במגעם עם הקהל".

באשר לשיווק, טוען לקט, כי גם בנושא זה המינהל נכשל במקרים רבים. לדבריו, "אם היינו מנהלים את הקרקעות שלנו, היינו הרבה יותר פעילים, יעילים ואגרסיביים. כך למשל, המדינה החליטה להעתיק את מחנה כורדני ולשלם לצבא 300 מיליון שקל עבור הקמת מחנה חדש. את החשבון שלחו כמובן לקק"ל. כשאמרתי שהסכום גבוה מדי, הציעו לי פריסה. מה פתאום אני צריך לשלם לצבא סכום כזה גבוה?

"לפני שלוש שנים התחלנו לבדוק את ההתחשבנות עם המינהל לגבי 10 השנים האחרונות. עד היום קיבלנו בחזרה 200 מיליון שקל במזומן. אני לא רוצה לומר שמישהו טעה כאן בזדון, אבל במקביל אני מאמין, שאם אנחנו ננהל את הקרקע הדבר יביא לשיפור אדיר בשיווק, בתכנון, בהכנסות ובתרומה למשק".

הצעה נוספת שלו היא לבצע חילופי קרקע עם המדינה. הקק"ל תעביר למדינה קרקע בנויה בבנייה רוויה במרכז הארץ, ותקבל תמורתה קרקע בנגב. "בעקבות חילופין אלה, לא תהיה ללא יהודים בעיה לרכוש את הקרקע", אומר לקט. "באשר לאדמות הנגב, אני מעריך שערכן יעלה עם השנים, ובמקביל נוכל להסדיר בכך הרבה מאוד שאלות שקשורות בהתנהלות הנוכחית ובעיקר בשאלת היחסים עם האזרחים ערבים".

- אם כך, מדוע אתם לא נפרדים מהמינהל?

"צריך לשכנע את הממשלה ואת הכנסת שזהו הפתרון הרצוי, ולאשר את ההצעה כחוק. באם לא תבוצע הפרדה, אני מציע להעביר לקק"ל סכום קבוע של 500 מיליון שקל בשנה (השנה העביר המינהל לקק"ל 400 מיליון שקל בלבד). באמצעות כסף זה תוכל הקק"ל למלא אחר כל משימותיה, בין השאר ייעור, בניית מאגרים ועוד".

- עם מי דיברת כבר?

"דברתי עם שורה ארוכה של שרים, אנשי משפט הקשורים לעניין, ואנשי מקצוע. אסור לשכוח שאני מפא"יניק ויש לי סבלנות. לאט, אבל בטוח".

גלובס: איזה תגובות אתה מקבל על רעיון ההתנתקות?

לקט: "תגובות חיוביות, תגובות ציניות וגם תגובות בנוסח 'העניין מורכב ויש פנים לכאן ולכאן'".