עד כמה חבה עירייה בשמירת תקינותם של הכבישים המצויים בתחומה? נושא חשוב ופרקטי זה נדון בפסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יוסף שפירא, שקיבל ערעור של נהג רכב שרכבו ניזוק משקערורית בכביש (בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דחה את תביעת הנהג).
המערער נהג את רכבו בכביש בית זית-ירושלים, שהינו כביש צדדי וצר. לטענתו, ביום גשום הוא נהג את רכבו בכביש, הרכב עלה על בור בעומק של כ-30 ס"מ, ושני צמיגים ושני חישוקים ברכבו ניזוקו. הוא תבע בבית המשפט לתביעות קטנות את נזקיו מהעירייה.
העירייה טענה שלא בבור עסקינן, כי אם בשקערורית גרידא וקטנה בכביש. המערער טען שהוא התריע מראש בפני העירייה על קיום בורות בכביש הנ"ל, אך העירייה השיבה שהוא לא הוכיח את טענתו הנ"ל. השופט שפירא קבע, שממילא הודתה העירייה בקיומם של בורות ושקערוריות בכביש הנ"ל, וכי היא נוהגת להרבות בתיקונם.
ובכן, האם מוטלת על העירייה חובה לתקן את הבורות והשקערוריות בכבישים שבתחומה? האם תוטל עליה אחריות מוחלטת, לכל נזק הנגרם מכל בור או שקערורית בכביש? על העירייה מוטלת חובת זהירות כללית כלפי ניזוקים מהכבישים שבתחומה, הולכי רגל ונוסעים. חובתה המושגית נגזרת מיכולתה לצפות נזקים בגין פגמים בדרכים.
העירייה היא זו שעוסקת בתחזוקתם ובתיקונם של כבישים שבתחומה. המידע באשר לאיכותם נמצא ברשותה. אין פירוש הדבר כי תוטל עליה אחריות מוחלטת, לכל נזק הנגרם בגין פגם כלשהו בכבישים. שקע קטן בכביש, או מרצפת רופפת ברחוב, לא יקימו לעצמם ובכל נסיבה את אחריותה (השוו: ע"א מחוזי י"ם 4344/97, שם נדחו טענותיה של הולכת רגל שנפלה ברחוב, לאחר היתקלותה בבליטה שבמדרכה).
במקרה הנדון, לא מדובר בבליטה או ב"גלים" בכביש, אלא בבור שקע עמוק, שגרם לנזקים לגלגלים ולעיקום חישוקי המגנזיום של הרכב. במצב שכזה, חייבת היתה העירייה לצפות למפגע כגון זה שאירע בפועל. כל שכן, כאשר מוסכם כי הכביש הנדון הוא בעייתי ואף מועד לפורענות, במיוחד בתקופת הגשמים. ולבסוף, יש לזכור כי המדובר בכביש המוביל ליישוב מסודר, ולא בדרך צדדית סתם.
בנסיבות שכאלו, ומשהעירייה מוחזקת כי ידעה או יכלה לדעת על המפגעים בכביש, היה עליה לפעול לניטרולם. בשל כך, קמה לה חובת זהירות קונקרטית כלפי המערער. בנסיבות האמורות, סעיף 41 לפקודת הנזיקין מעביר את נטל השכנוע לעירייה, להראות כי לא התרשלה (כלל "הדבר מדבר בעדו").
"מן הראוי שחובת העירייה לשמירה על איכותם ותחזוקתם התקינה של הכבישים תהא במדרג גבוה בסדר העדיפויות של העירייה בכל הנוגע לקדימות בזמן ובהקצאת משאבים, לאור היקף תופעת תאונות הדרכים שהגיעה למימדים של 'מכת מדינה' של ממש הגובה מחיר כבד בחיי אדם ורכוש", נכתב בפסק הדין.
בד בבד, מצא השופט שפירא לקבוע כי על המערער מוטלת רשלנות תורמת בשיעור 50%, וזאת לאור ידיעתו והיכרותו הוא את הכביש הספציפי. שומה היה עליו לנהוג ביתר זהירות, ובמהירות נמוכה, בקטעים הבעייתיים בכביש. העירייה חויבה, אפוא, לכסות את מחצית מנזקיו הכספיים.
(בר"ע מחוזי י"ם 212/04 יהודיוף נ. עיריית ירושלים, פס"ד מיום 21.9.04. השופט יוסף שפירא).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
