הנופש של חיים רמון

זה מספיק רע שאנשים רגילים מתעלמים מהתרעות, ולאחר מכן חלקם הופכים להיות קורבנות בטרגדיה נוראה. זה עוד יותר מקומם כאשר בין המתעלמים מההתרעות נמצאים חברי כנסת. בישיבת הממשלה על הפיגועים בסיני גילה ראש המוסד, מאיר דגן, כי היו חברי כנסת כאלה, ובכך, אמר דגן, הם נתנו דוגמא אישית רעה לציבור. בשלב זה, על-פי הדיווחים, עצר ראש הממשלה את דגן והורה לו "לא לנקוב בשמות".

זו תהיה הגזמה פרועה לומר שהציבור שנהר לסיני לקח דוגמא מחברי הכנסת. יש להניח, כי רובם של נופשי סיני כלל לא ידעו על הימצאותם של חברי הכנסת באיזור. אבל זה לא ממש משנה מבחינה עקרונית. כאשר שרותי הביטחון והממשלה עצמה מבקשים מהציבור לא לצאת מסיני, וכאשר חברי כנסת מתעלמים הן מההתרעות והן מקריאת הממשלה, זו התנהגות של חסרי דעת, וחסרי שיקול דעת.

המסר של התעלמות נבחרי ציבור מההתרעות הבטחוניות הוא שהם אינם מאמינים לממשלה, שהם אינם מאמינים גם לשרותי הביטחון. חברי כנסת אלה אינם מבינים את משמעות היותם נבחרי ציבור, ולכן אינם ראויים להיות כאלה.

שם אחד בכל זאת הסתנן החוצה. ח"כ חיים רמון היה גם הוא בין הנופשים שהתעלמו מהאזהרות. בראיון ברדיו הוא "הסביר", כי יצא לסיני ל"נסיעה פרטית". הוא הוסיף ואמר, כי לא פירסם את דבר יציאתו. למרות זאת הציבור קיבל מידע על יציאתו של רמון לסיני עוד לפני הפיגועים. איך ידע הציבור? - מטורי הרכילות המתעניינים במעשיו של רמון הגרוש. ועל כך, כלומר על פרסומים בטורי הרכילות, אמר רמון שאין לו שליטה.

לא יכולה להיות דוגמא טובה יותר מזו לחוסר מודעות של נבחר לתפקידו ומעמדו הציבורי. כשאדם נבחר לתפקיד ציבורי, הוא כבר לא יכול לעשות שום דבר כ"אדם פרטי". כל מעשיו קשורים לתפקיד הציבורי אותו הוא ממלא.

איש ציבור שאומר שהוא אדם פרטי אומר, בעצם, שהוא רוצה ליהנות מכל העולמות. הוא גם רוצה ליהנות מהפריבילגיות שמעניק לו התפקיד הציבורי, וגם לא לשלם את המחיר שיש לכך על חייו הפרטיים. רמון צריך לדעת, ובוודאי יודע, כי מי שרוצה להיות אדם פרטי, צריך באמת להיות כזה.

מה שעושה את מקרהו של רמון לחמור עוד יותר, זה היותו חבר בכיר בוועדת החוץ והביטחון. בתור שכזה הוא מכיר את המערכת הבטחונית לפני ולפנים. מה אפשר ללמוד מהעובדה שרמון לא ויתר על החופשה בסיני? שהוא לא האמין להתרעות? שהוא אינו מעריך את המתריעים? מה שזה צריך לומר, זה שרמון אינו ראוי להמשיך את חברותו בוועדת החוץ והביטחון. ואולי זה גם מסביר מדוע רמון אינו מצליח, וכנראה גם לא יצליח, להגיע לעמדת מנהיגות, לא של מפלגתו ולא של מדינתו.

זה לגבי רמון. אבל היו עוד חברי כנסת. והציבור, אדוני ראש הממשלה, זכאי לדעת את זהותם.