אנחנו לא למכירה

אוהדי ובעלי-המניות של מועדון הכדורגל העשיר בעולם, לא זוכרים בהלה שכזאת מאז ספטמבר 1998: לפני שש שנים בדיוק הציע איל התקשורת האוסטרלי, רופרט מרדוק, 623 מיליון מטבעות עם דיוקנה של אליזבת השנייה (כמיליארד דולר) עבור רכישת המועדון. למרדוק יש עבר עשיר בהצעת הצעות שאי-אפשר לסרב להם, אלא שדווקא במנצ`סטר יונייטד, הוא גילה בעלי מניות מסוג אחר.

הבעלים הכוחני של ה "סאן", "ניוז אוף דה וורלד", "סאנדיי-טיימס", "פוקס" ו "סקאי", נדהם לראות כיצד קבוצות קטנות אך לוחמניות של בעלי-מניות קטנים נאבקים לא על כספם כי אם על אופיה של הקבוצה ומוחים על מה שנתפס בעיניהם כהשתלטות מצד מי שעלול להרוס את המועדון.

לא אדם כמרדוק יתרשם מהפגנות בעלות אופי רגשני, אלא שישועתם של אוהדי היונייטד באה להם מכוון אחר: הרגולטור החליט שאין זה יאה שבעלים של קבוצה יהיה גם זה שמחזיק בזכויות השידור של הליגה שבה היא משחקת (בי-סקאי-בי בבעלות מרדוק היא הזכיינית של שידורי הפרימייר-ליג) ומרדוק נאלץ לסגת.

בשבוע האחרון הרבו להזכיר את "פרשת מרדוק" בחוגי האוהדים ובעלי המניות של מנצ`סטר יונייטד: מלקולם גלזר, 75, יהודי-אמריקאי שהונו האישי מוערך בכמיליארד דולר (מדורג במקום ה-244 ברשימת עשירי ארה"ב של המגזין "פורבס"), החל להשמיע קולות של מי שמעוניין להשתלט על המועדון. תגובת האוהדים הזכירה מאוד את זו של לפני שש שנים: "לא ניתן לגלזר או לכל גורם פרטי להשתלט על המועדון" הכריזו ובמשחק הבית האחרון של הקבוצה מול מידלסבורו, הונפו כבר שלטים: "לא למכירה".

הכדורגל האנגלי, למרות הביקורות הנשמעות לעיתים על שמרנותו המקצועית, הוא אחד הדינמיים בעולם, לפחות בכל הקשור לענייני שליטה ובעלויות. בתום העונה שבתחילתה התעניין מרדוק בקבוצה, זכתה מנצ`סטר יונייטד ב"טרבל" ההיסטורי (אליפות, גביע, ואליפות אירופה) והפכה את היונייטד למותג-על ולמכונת מזומנים משומנת (ר` מסגרת). לפתע הבינו הכל כי המחיר "האסטרונומי" שהציע מרדוק, לא היה מופרך כלל, בהתחשב בביצועיה הפיננסיים של הקבוצה (גם כאשר רמת הביצועים על הדשא היתה שנויה במחלוקת).

אלא שהתרסקותו של ענק התקשורת הגרמני "קירש-מדיה" ב-2001, יצרה תגובת שרשרת בכדורגל האירופי: המועדונים שחלק נכבד מתקציבם מתבסס על רווחי מכירת זכויות השידור, נקלעו למשבר כלכלי מתמשך והחלו לקצץ בהוצאות על שחקני רכש יקרים. הסימן הראשון להתאוששות הגיע מכיוון לא צפוי: רומן אברמוביץ`, אוליגרך יהודי-רוסי שהונו הפרטי מוערך בכ-6 מיליארד דולר, רכש בשנת 2003 את מועדון הכדורגל הלונדוני "צ`לסי" מידי קן בייטס בסכום של 140 מיליון ליש"ט (והוציא מאז סכום דומה על שחקני רכש). אוהדי צ`לסי, בניגוד לאוהדי היונייטד, לא מחו: בניגוד ל "שדים האדומים" שזכו בעשור האחרון כמעט בכל תואר אפשרי, שכחו כבר הכחולים מלונדון מתי לאחרונה הטביעו את חותמם על הכדורגל האנגלי, שלא לומר האירופי. מה גם שאברמוביץ` התברר עד מהרה כבעלים נדיב ביותר: צ`לסי השקועה בחובות היתה לאחד המועדונים החזקים ביבשת שיכולה להביא לשורותיה כמעט כל שחקן או מאמן שבו תחפוץ.

ואגב רכש: כנראה שהבחירה המוצלחת ביותר של אברמוביץ` בתחום, היתה רכישתו של המנכ"ל הפורש של היונייטד, פיטר קניון, שהביא עמו לסטמפורד-ברידג` את האייטם החם ביותר בכדורגל האנגלי: הרשימה הסודית של שחקני החיזוק שביקש סר אלכס להביא למנצ`סטר יונייטד. מלבד "ריגול תעשייתי" יש לקניון עוד מיומנות בסיסית אחת שהפכה אותו למנכ"ל האידיאלי בעיני אברמוביץ`: קניון הוא האיש שמזוהה יותר מכל עם הפיכתה של היונייטד למותג נחשק בשוק החדש ועצום המימדים של דרום מזרח אסיה.

קשה לדעת מה היו מניעיו של אברמוביץ` ברכישת צ`לסי והאם הצלחתה הכלכלית חשובה לבעל אמצעים כמעט אינסופיים במונחי כדורגל שכמוהו. מה שבטוח הוא שעוד בטרם הגיעה צ`לסי החדשה להישגים ספורטיביים במובן של זכייה בתארים, ובטרם הפכה למותג בשוק האסיאתי, זכה כבר אברמוביץ` עצמו להפוך למותג לונדוני מוכר, כשהוא מככב מדי יום כמעט בעיתונים ביחד עם ידידו החדש, קן ליווינגסטון, ראש העיר לונדון ואוהד צ`לסי. החיזוק הבולט של הקיץ האחרון בצ`לסי, לא הגיע דווקא מכיוון השחקנים, אלא בעיקר מעמדת המאמן, עם החתמתו המתוקשרת של אלוף אירופה הטרי ז`וז`ה מוריניו מפורטוגל.

יש לציין כי עוד בטרם רכש אברמוביץ` את צ`לסי, התעניין תחילה באפשרות לרכוש את מנצ`סטר יונייטד, אך בסופו של דבר הסתלק מהעסקה עוד בטרם נרקמה בהבינו כי המהלך, במונחי השקעה במזומן (כפי שרכש את צ`לסי) עלול להיות גדול אפילו על טייקון מסדר גודל שלו.

מי אתה מר גלזר?

רומן אברמוביץ`, כדרכם של מרבית המתעשרים-החדשים במה שהיה עד לפני מספר שנים "ברית-המועצות" הוא דמות אניגמטית ברמה העסקית והאישית כאחד. אבל מיהו מלקולם גלזר? מדוע הוא מעוניין לרכוש את מועדון הכדורגל העשיר בעולם ומדוע מתנגדים לכך האוהדים? כל אלה הן שאלות מיליארד הדולר, ואולי אפילו מיליארד וחצי הדולר שיעלה התענוג לגלזר, במידה ויצליח לממש את תוכניתו.

גלזר, אמריקני ממוצא יהודי, נולד ברוצ`סטר, ניו-יורק לפני 75 שנה. בשנת 1943 ירש מאביו את עסקי השעונים ומאז עשה את הונו בהשקעות בתחומי הנדל"ן, הבנקאות, הנפט ולאחרונה בתחום הספורט. בשנת 1995 רכש את מועדון הפוטבול, "טאמפה ביי באקנירס" עד אז מועדון אפור ללא עבר מרשים ועם עתיד מרשים עוד פחות, עבור 190 מיליון דולר. בשנת 2003 זכו הבאקנירס בבעלותו ובהנהלתו בסופר-בול האמריקני.

ב-2003 אחרי שנכשל ניסיונו לרכוש את קבוצת הבייסבול אל.איי. דודג`רס, הוא החל אוסף מניות של מנצ`סטר יונייטד. ב-2004 הגדיל גלזר את אחזקותיו במנצ`סטר יונייטד ל-19.2%.

אחד הדברים שמדאיגים את אוהדי היונייטד, הוא חוסנו הפיננסי של גלזר. מצד אחד מדובר בהסתייגות מוזרה מעט ממי ששוויו מוערך בכמיליארד דולר (אם יממש את כל נכסיו). אך מצד שני, כאשר שווי הקבוצה מוערך בכמיליארד ורבע דולר הופך העסק למסובך מעט יותר. אנליסטים העריכו לאחרונה ששוויה של היונייטד בתום העסקה יעלה לכמיליארד וחצי דולר. בהיעדר הון עצמי מספיק ייאלץ גלזר למנף את העסקה, כשהערבויות למימון שיקבל יהיו רווחיו העתידיים של המועדון.

"הוא לא אברמוביץ` בכל המובנים, אין לו את הכסף לרכוש מכיסו את המועדון כמו לאוליגרך הרוסי ובכל מקרה הוא לא ישפוך כספים לחיזוק הקבוצה". טוענים האוהדים המתנגדים לרכישה. חשוב להבין, כי הלך הרוחות בקרב אוהדי היונייטד מבקר כבר שנים את התנהלותה "החסכנית" של הנהלת הקבוצה בכל הנוגע לרכש. כאשר יבואו השחקנים הטובים בעולם למועדון העשיר בעולם, סבורים האוהדים, תהפוך היונייטד גם לקבוצה המצליחה בעולם, תואר ששמור בשנים האחרונות לריאל מדריד. שילוב של התלכיד המנצ`סטרי עם השמות הנוצצים בעולם, שיתווספו לכוכבים דוגמת ווין רוני, כריסטיאנו רונאלדו, ריאן גיגס ורוד ואן ניסטלרוי ויבטיחו את המשך גדילתו של המותג ורווחי המועדון. מצד שני,טוענים אחרים, דווקא הדוגמא של ריאל מדריד מוכיחה שלא מספיק לקנות כל "גלקטיקו" פנוי בשטח על מנת להפוך לקבוצת כדורגל מצליחה.

בדיוק בשביל זה יש ליונייטד את סר אלכס פרגוסון, הטקטיקן הסקוטי הקשוח והערמומי הוא נכס אדיר לכל מועדון ואנשיו של גלזר מיהרו לציין שהאמריקני הוא מעריץ של פרגוסון, ובמילים אחרות: גם אם ישתלט גלזר על המועדון, כנראה שלא יהיה שינוי בתחום המקצועי.

טיעון מרכזי נוסף של האוהדים נגד הרכישה הוא שהיונייטד, בניגוד לצ`לסי, לא זקוקה למישהו שיחלץ אותה ממשבר כלכלי וישקיע בה את כספו. מדובר הרי במכונת מזומנים משומנת המראה יציבות ורווחיות מידי שנה. אלא להפך: החשש שבהעברת המועדון לידי איש אחד, הוא מ"היום שאחרי", מה יקרה כאשר למיליארדר ימאס מ"הצעצוע"?. אפילו במדינת כדורגל צנועה יחסית כישראל, ראינו כבר מקרים שבהם רכישת המועדון בידי גורם פרטי, גרמה לעיתים למבוכה לשני הצדדים: כך קרה בהפועל חיפה של רובי שפירא שהציגה ברבים את מצוקתו הכלכלית של בעליה והתמוטטה כליל לאחר מותו, אך גם במקרים טראגיים פחות, כמו במקרה של בית"ר ירושלים למשל, היו חובבי הכדורגל עדים למצב שבו דווקא רכישת המועדון בידי איש-עסקים פרטי, לא רק שלא תרמה להצלחתו, אלא אף איימה למוטט אותו.

אבל בכך לא מסתכמים חששות האוהדים מפני עידן גלזר ביונייטד: על-פי הניסיון בטמפה, הדבר הראשון שיעשה גלזר הוא להעלות את מחירי הכרטיסים - הוא הרי צריך להחזיר הלוואות. ועוד דברים שעשה גלזר בפלורידה עומדים לנגד עיניהם של אוהדי היונייטד, כמו למשל האיום להעביר את הקבוצה לעיר אחרת באם לא יועמדו לרשותו כספי-ציבור לבניית איצטדיון חדש ורווחי יותר מבחינת תכולתו. מישהו יכול לדמיין את מנצ`טר יונייטד עוברת לשחק באיצטדיון המילניום בקארדיף רק כדי לשפר את הכנסתה ממכירת-כרטיסים? בכלל, טוענים האוהדים, לא מדובר באוהד אלא באיש עסקים שהוכיח כבר בכל עסק שאליו נכנס כי מטרתו היחידה היא להרוויח. לפיכך אין שום תקווה שהוא יקציב לרכש מעל מאה מיליון ליש"ט כפי שעשה אברמוביץ`.

"אם עד עכשיו חשבנו שזאת שערורייה לשלם 75 דולר על חולצה של הקבוצה חכו שגלזר יגיע". מזהירים בקבוצת הלחץ של אוהדי היונייטד שעצרה בזמנו את מרדוק וכבר פתחה בקמפיין "לא למכירה" מול גלזר.

בסוף השבוע הפכו ההצהרות הלוחמניות של אוהדים שנשבעו "לנהל מלחמה מלוכלכת" מול גלזר, לאלימות של ממש (תחום שבו לא היו מעורבים אוהדי הקבוצה במשך שנים ארוכות): הקורבן הוא עורך הדין מוריס ווטקינס, המחזיק ב-1.9% ממניות המועדון (בשווי 13 מיליון ליש"ט): קירות ביתו של ווטקינס וכן מכוניות היגואר והאאודי המופארות שלו רוססו בצבע, אדום כמובן. ווטקינס, אנגלי-יהודי הוא ידידו של יעקב שחר, נשיא מכבי חיפה (בעבר אף ניסה לסייע לו ב"פרשת הפקס" לגבי הצהובים של וואליד בדיר שמנעה ממכבי חיפה להעפיל שלב בגביא אופ"א).

מה היה חטאו של ווטקינס? ובכן, לאחרונה הוא מכר חבילה של מיליון מניות שהגיעה לידי גלזר. האוהדים האשימו אותו במכירת "מסורת היונייטד" כהגדרתם לידי אמריקני. לתסכולם של אוהדי היונייטד יש גם רקע מאוד מעשי: כרגע מחזיקים בעלי מניות המזוהים כאוהדי הקבוצה (חלק גדול מהם כאלה שרכשו מניות בהנפקה המקורית ב-1991, כדי לסייע למועדון) ב-17% מהמניות. אילו רק יכלו להשיג עוד 8% היה להם בלוק של 25% שעל-פי החוקים באנגליה מעניקים להם זכות וטו נגד מהלך שיוציא את המועדון מהבורסה ויעבירו לידיים פרטיות. "המאבק הזה רק החל" הזהיר אוליבר יוסטון, דובר קבוצת אוהדים המחזיקה במניות של המועדון והוסיף: "לא מדובר כאן בהשתלטות על חברה רגילה אלא במהות חיינו".

מי שהתיאור הזה נשמע לו מוגזם, אינו מכיר את הלך הרוחות בקרב אוהדי הכדורגל האנגלים: המראה של "אקזקיוטיב-סוויטס" שבהם יושבים שועי עולם, בעיקר מארצות-הברית ויפן, אוכלים ושותים כשלנגד עיניהם מתנהל משחק, היה לזרא בקרב האוהדים-ולא רק בקרב אוהדי היונייטד שמרגישים שהמשחק התרחק דרך ארוכה, אולי ארוכה מדי, מהקהל שצבע אותו בצבעים כה עזים.

בניסיון לבצע "ספין" של הרגע האחרון מול האוהדים הזועמים, הודיעו מקורבים למשפחת גלזר על הקמת פורום עתידי מיוחד שבו יתאפשר לנציגי האוהדים להשמיע את כולם ולהיות מעורבים בקבלת ההחלטות בקבוצה וכן שהאיש שיחליף סר רוי גארדנר בתפקיד יו"ר המועדון יהיה ג`ואל גלזר, בנו של מלקולם שמתואר כ"אוהד-מושבע של כדורגל אנגלי" וכמי שנהג לצפות במשחקי הקבוצה עוד בהיותו סטודנט בחדר שאותו חלק עם חברו ללימודים, אנגלי ואוהד של טוטנהאם הלונדונית. נותר רק לראות אם האינפורמציה הזאת תרכך את אוהדי היונייטד או שמא רק תעלה את חמתם.

מי שבטוח ירוויח מהרכישה של גלזר, אם תצא לפועל, הם שני האירים, ג`יי. פי. מק`מאנוס וג`ון מאגנייר, שאספו את רוב המניות שברשותם (סה"כ 28.89%) במחיר ממוצע של 180 פני למניה. היום, על מנת לרכוש מהם את חלקם יאלץ גלזר לשלם כ-300 פני ואולי אף יותר. גם מכירה במחיר הנוכחי יבטיח להם רווח של 70 מיליון ליש"ט (125 מיליון דולר) שכאמור יכול האמיר גם לאזור ה-90 מיליון ליש"ט (161 מיליון דולר). לא רע בשביל שני אנשי עסקים שהגיעו במקור לסייע לאלכס פרגוסון במאבקו בהנהלה הקודמת.

מאז החלו הספקולציות באשר לרכישתו הקרבה של גלזר כבר עלתה מניית מנצ`סטר יונייטד ב-6 אחוז וצפויה לעלות עוד יותר. מחיר המניה, 272 פני, עדיין נמוך מהשיא של 290 פני למניה מוקדם יותר השנה. מחיר המניה הנוכחי מעמיד את שיווי המועדון באיזור ה-700 מיליון ליש"ט (כמיליארד ושלוש מאות מיליון דולר) ואנליסטים אף טוענים שהמחיר יכול להאמיר לכ-800 מיליון ליש"ט שהם כמעט מיליארד וחצי דולר - ללא ספק מועדון הכדורגל היקר בעולם.

בא לשכונה בחור חדש

בעוד גזרת גלזר-יונייטד מתחממת, הפתיע את כולם קית` האריס, יו"ר חברת הברוקרים סימור-פורס. האריס ידוע כאוהד מנצ`סטר יונייטד מאז היותו ילד וכמומחה לא-קטן הן לכדורגל והן לפיננסים: בתפקידו הקודם כמנהל-השקעות שימש האריס כיועצו של רומן אברמוביץ` בעת רכישת צ`לסי מקן בייטס. האריס הודיע כי הוא מארגן קבוצת רוכשים (כנראה במימון בנק HSBC) שתחל במגעים עם מקמנוס ומאגנייר לרכישת מניותיהם במועדון וכי הוא מקווה כי האוהדים המחזיקים בכ-17% ממניות הקבוצה יתמכו במהלך.

אלא שגם להאריס, שאין לפקפק באהדתו למועדון, אין פתרון למימון העסקה: בסופו של יום, לא הוא ולא אף אחד מחברי הקבוצה שהוא מארגן, אינו עשיר דיו בכדי לרכוש את השליטה במועדון ללא מימון בנקאי שיותנה, מן הסתם, ממש כמו במקרה של גלזר בבטוחות שיסתמכו על רווחי המועדון. אם תרצו, הסיפור הנוכחי של מאבקי השליטה ביונייטד הוא סיפור של מועדון שהפך ליקר מדי עבור אוהדיו.

מכונת מזומנים

לאחרונה פרסמה מנצ`סטר יונייטד את תוצאותיה הכספיות לעונת 2003/2004. הרווח השנתי לפני מס עומד על 27.9 מיליון ליש"ט (50.3 מיליון דולר) ירידה של כ-30% מרווחי השנה שלפני שעמדו על 39.3 מיליון ליש"ט (70 מיליון דולר). יחד עם זאת הודיעה ההנהלה על שיפור ברווח התפעולי עלייה של 5.9 אחוז ל-58.3 מיליון ליש"ט (105 מיליון דולר).

אחת הסיבות העיקריות לירידה ברווחים הייתה העובדה שהיונייטד סיימה במקום השלישי בפרמיירליג והודחה כבר בשלב שמינית הגמר בליגת האלופות. כמו כן, רווחי השנה הקודמת "נופחו" כתוצאה מההכנסות של מכירת דייויד בקהאם (25 מיליון ליש"ט) לריאל מדריד. המועדון אף הזהיר כי הוא צופה ירידה נוספת בהכנסות מזכויות שידור בסך 14 מיליון ליש"ט.

למרות האכזבות על כר הדשא, ירד המחזור השנתי רק ב-4 מיליון ליש"ט ל-169 מיליון ליש"ט (305 מיליון דולר) לעומת 173 מיליון ליש"ט (312 מיליון דולר) בעונת 2002/2003 וזאת בשל ביקוש קבוע מעל ההיצע למשחקי הקבוצה באולד טראפורד.

ביונייטד אף ציינו שהצליחו לשמור על רמת הוצאות של כוח האדם בחברה והצוות המקצועי על 45% מכלל ההכנסות, 5% פחות מהיעד של 50% שהציבו לעצמם בתחילת העונה. דייויד גיל מנכ"ל היונייטד ציין "אני מרוצה מהתוצאות. אנחנו עדיין אחד המועדונים האטרקטיביים ביותר בעולם. מאז ינואר חיזקנו את הקבוצה ברכש בעלות של 50 מיליון ליש"ט ונמשיך להשקיע ברכש כשנדרש. המאזן שלנו מראה חוזקה ויש לנו בקופת המזומנים 36 מיליון ליש"ט".