סמכות לא מוגבלת

בחודש אפריל, ערב ההצבעה בממשלה על תוכנית ההתנתקות, פיטר כזכור ראש הממשלה, אריאל שרון, את שרי סיעת האיחוד הלאומי, אביגדור ליברמן ובנימין אלון. הפיטורין נעשו על רקע הודעת השניים על התנגדותם הנחרצת לתכנית. כמה רלוונטי גם לימים אלו ממש. אתמול פיטר שרון גם את עוזי לנדאו ואת סגן השר מיכאל רצון ממשפחת נימוקים דומה.

פסק דינם של שבעת שופטי בג"ץ מאתמול (פסק הדין הראשי נכתב ע"י הנשיא אהרן ברק) הכשיר את הפיטורין. זו היתה השורה האחרונה שלו. השופטים הכירו בסמכות ראש הממשלה לפטר שר גם מנימוקים פוליטיים וגם מנימוקים הקשורים בעמדתו העניינית-פוליטית של השר, שאינה תואמת את עמדתו של ראש הממשלה.

ועדיין, מדובר בפס"ד שברמה הנורמטיווית מותיר את הקורא נבוך. בחינה מעמיקה שלו מצביעה על 4 גישות שיפוטיות בשאלת היקף ותכלית סמכות הפיטורין של שר, שהוקנתה לראש הממשלה. פסק הדין, למרות השתקפותו הראשונית כמרחיב את סמכויות הפיטורין הנתונות לראש הממשלה, עלול להימצא ברבות הימים כתומך בגישה מצמצמת דווקא של סמכות הפיטורין.

עמדה ראשונה הוצגה בפסק שכתב הנשיא ברק. לפיה, סמכות הפיטורין הנתונה לראש הממשלה כמוה ככל סמכות מינהלית. היא איננה פטורה מגבולות ומביקורת שיפוטית. עליה לעמוד במבחנים המינהליים של - סבירות, מידתיות, שקילת שיקולים ענייניים, נוהג ללא משוא פנים או שרירות, בשיוויון ובתום לב.

הסמכות איננה מוגבלת לפיטורי שר מחמת תיפקוד לקוי; ראש הממשלה רשאי לפטר שר גם מטעמים פוליטיים ומדיניים-לאומיים. "אמת מידה זו - לפיה העברה של שר מתפקיד תהא כדין אם מבוססת היא על סברתו של ראש הממשלה כי יש בה כדי לקדם את יכולת הממשלה לתפקד כראוי כרשות המבצעת של המדינה ולהגשים את יעדי המדיניות הניצבים בפניה - מאפשרת לראש הממשלה להביא בחשבון שיקולים 'פוליטיים', הכוללים את הצורך לקיים קואליציה ולהבטיח המשך אמונה של הכנסת".

ראש הממשלה לא מוגבל לקווי היסוד של מפלגתו וגם אם הפיטורין נעשים אגב סטיה מקווי היסוד, הם כשרים.

בקצהו האחד של המישור שבמרכזו מצויה עמדתו של ברק, ניצב פסקו של השופט מישאל חשין. לגישתו, סמכות הפיטורין של שר שהוקנתה לראש הממשלה "פורשת עצמה על פני מרחבים רבים והיא מאופק אל אופק; סמכותו היא כה רחבה-מכל-רחבה - עד כי נדמית היא ל'חוק שחור' שכמעט כל שיקולים ייבלעו בה".

על פי חשין, למעט שיקולים של שחיתות או מעין שחיתות, מוסמך ראש הממשלה לשקול כמעט כל שיקול בבסיס החלטתו לפטר שר. בכלל זאת, שיקולים מדיניים, שיקולים פוליטיים ושיקולים אישיים. נאמן לגישה זו, היה השופט חשין נכון לוותר על מרבית השיקולים המינהליים שפורטו בפסקו של ברק (הסבירות, המידתיות, שיקולים ענייניים ולא שרירות).

השופטת איילה פרוקצ'יה ממקמת את עצמה בקצהו האחר של אותו המישור. לטעמה, ברק דווקא הרחיב יתר על המידה את סמכות הפיטורין הנתונה לראש הממשלה. "לסמכות כזו אין אח ורע בגופים קולגיאליים אחרים והיא אינה מתיישבת עם הליך קבלת ההחלטות המקובל בהם ואינה אמורה לאצול בדרך כלשהי על דרכי עבודתם. היא גם אינה מקובלת ואינה ראויה בעבודתה השוטפת, השגרתית של הממשלה".

לכן, לשיטת השופטת פרוקצ'יה, "חריגותה וייחודה של סמכות פיטורין זו, הנתונה לראש הממשלה ביחס לשר בממשלה, מחייבות כי היא תופעל באורח נדיר ביותר, בהקשרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם האינטרס הציבורי, המחייב את קידום יכולת התיפקוד הראוי של הממשלה ואת הגשמת יעדי המדיניות הניצבים בפניה, גובר באופן ברור על האינטרס הציבורי הנוגד החותר להגן על יציבות הממשלה ועל תקינות הליך קבלת ההחלטות המקובל בה, ובתוך כך, על זכותו של כל שר להביע את עמדתו העניינית בחופשיות, בלא מורא של פיטורין או הדחה".

השופטים אדמונד לוי ויעקב טירקל סברו שסמכות זו אל לה להיות מופעלת בטרם ההצבעה בממשלה על ענייני מדיניות, אלא לאחריה. פיטורין של שר במטרה למנוע רוב בממשלה כנגד תוכנית מדינית שאותה מבקש ראש הממשלה לקדם, נוגדת לטעם שני השופטים את המטרות של תיקון מס' 3 לחוק יסוד: הממשלה.

הנשיא ברק לא הסכים עם שני עמיתיו. "מה הטעם", הוא מקשה, "על כן, בהמתנה לראות כיצד ייפול דבר, אם מטרת ההעברה מן הכהונה היא קידום פעולותיה של הממשלה? הרי ייתכן והפגם שבפעולת השר - שבגינו מבקש ראש הממשלה להעבירו מכהונתו - הוא עצם ההצבעה וההתנגדות למדיניות שמבקש ראש הממשלה להוביל".

כל שבעת השופטים הכשירו במקרה הנדון את פיטורי השרים ליברמן ואלון, אלא שכאמור לעיל, סמכות הפיטורין זכתה לארבע ואריאציות פרשניות. בפיטורין הבאים, אולי בסבב הפיטורין הנוכחי, יוכל כל צד למצוא תימוכין לעמדתו בגישה של מי משבעת השופטים. *

(בג"ץ 5261/04 עו"ד פוקס ואח' נ. ראש הממשלה ואח', פס"ד מיום 26.10.04. השופטים ברק, מצא, חשין, טירקל, ביניש, פרוקצ'יה ולוי)