יוסף חכמי הורשע בעבירות מירמה ושוחד בפרשת הקמת מפעל התרופות בביתשאן

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע היום (ד') את יוסף חכמי, בעל השליטה בקבוצת חכמי, בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מתן שוחד, קשירת קשר וניסיון לקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. חכמי זוכה מעבירה נוספת של מתן שוחד ומעבירות נוספות של ניהול עסק במירמה, קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לקבל דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

עבירת המירמה בה הורשע חכמי נוגעת לפרשת מפעל התרופות בבית-שאן. הנאשם, באמצעות חברת חכמי נדל"ן, ביקש להקים מפעל תרופות בבית-שאן. המפעל זכה למעמד של מפעל מאושר, בהיקף השקעה של 20 מיליון דולר.

התביעה טענה, כי חכמי רקם תוכנית פלילית, שמטרתה לזכות במענקים שיכסו את מלוא עלויות ההקמה הממשית של הפרוייקט, ובכך יימנע ממנו הצורך להשקיע בפרוייקט מאמצעיו. בכתב האישום נאמר, כי חכמי קשר קשר עם אלי זילבר, שהועסק בקבוצתו, על מנת להונות את הגורמים הקשורים בתהליך ביצוע המענקים.

חכמי מכר לזילבר תמורת סכום סמלי "חברת מגירה" בשם י.ה.ת, וכן רכש בעבורו חברה קבלנית ששמה הוסב ל"אז-דז". שתי החברות הללו שימשו כמנגנון לקבלת כספי מענקים במירמה.

באמצעות התקשרות חוזית בין חכמי נדל"ן לבין י.ה.ת ואז-דז, שנטלו על עצמן מחוייבות בתחום התיכנון והביצוע, נקבעו מחירי חוזה גבוהים בעשרות אחוזים ממחירי המבצעים שעימם התקשרו חברות אלו. בפועל, שימשו י.ה.ת ואז-דז כחברות קש, שאין מאחוריהן פעילות ממשית, ואף לא השקעה ממשית בפרוייקט, וכל הווייתן היתה פעולת הערמה (פיקציה) לשם קבלת מענקים.

בין יוני 1986 ואפריל 1990 הוגשו למרכז ההשקעות 42 דו"חות ביצוע, אליהם צורפו חשבוניות פיקטיביות של י.ה.ת ואז-דז בסכום של 30 מיליון שקל. בדו"חות נמסר על ביצוע עבודה בפרוייקט בהיקף של 29.6 מיליון שקל, ועל בסיס דו"חות אלה קיבל חכמי במירמה מענקים בסכום של 12 מיליון שקל. מענק נוסף, בהיקף של 1.3 מיליון שקל, לא נמסר בשל פיצוץ הפרשה.

השופט עודד מודריק קובע בהכרעת הדין, המשתרעת על פני 393 עמודים, כי מדובר במזימת מירמה שהתפרסה שנים, שהיקפיה ומימדיה גבוהים מאוד, מיליוני שקלים ואפילו מיליוני דולרים. לדבריו, מזימה זו נכרכה במאמץ מתוכנן ומורכב, שבו לצד הרעיונות המורכבים והסדרים חובקי עולם שחכמי נקט בעצמו, שותפו אנשי מקצוע מתוחכמים מתחומים שונים, ו"אם כל זה אינו תיחכום יוצא דופן, לא אדע תיחכום מהו".

השופט קובע, כי כל רכיבי היסוד הפיסי והנפשי הוכחו כנדרש על פי אמות המידה של דיני העונשין. חכמי טען, כי אין מדובר בפרשה פלילית, אלא בפרשה שיכולה לשמש בסיס להתדיינות אזרחית בינו לבין המדינה (ואכן הוגשה נגד חכמי תביעה אזרחית), וכי מדובר בהתנהגות לקויה מבחינה מוסרית בכך שהוא ניצל פירצה בכללי מרכז ההשקעות.

על כך אומר מודריק, כי מדובר בטענה שמרבים להציג אותה במיוחד עברייני צווארון לבן, המבקשים לאזרח את המשפט הפלילי. לדבריו, כל אימת שמאן דהוא שולח ידו בכספי הציבור, מיד הוא נכון לומר שנוצר סיכסוך כספי בינו לבין המדינה, אך למעשה אין רבותא בכך שחוק עידוד השקעות הון "שותק" או נמנע מלקבוע איסור פלילי כלשהו. לדברי מודריק, אין בכוחה של השתיקה האמורה לעקר מתוכן ולגרוע מתוקפו של דין עונשי קיים.

חכמי הורשע גם בעבירה של מתן שוחד לדוד לוי, שהיה בשנת 1989 עוזרו האישי של מזכ"ל ההסתדרות דאז, ישראל קיסר. קבוצת חכמי סיפקה תרופות בהיקף של מאות אלפי שקלים בחודש לקופת חולים כללית. חכמי ביקש להסתייע בקשריו של זילבר עם לוי, על מנת לקדם באמצעותו תשלומים מן הקופה שהיתה נתונה בקשיים, על חשבון פירעון חובותיה לקבוצת חכמי.

זילבר נתן ללוי שוחד, על ידי כך שאירח אותו ואת משפחתו חמש פעמים במלונות בתל-אביב ושילם את תמורת האירוח, בסך 14,750 שקל, מכספי חברת אז-דז. נוסף על כך קיבל את משה לוי, אחיו של דוד, לעבודה בחברת אז-דז בפרוייקט בבית-שאן, והעסיקו במשך כשלושה חודשים בעלות של 8,700 שקל.

מודריק קבע, כי הוכח מצב של "עצימת עיניים" מצד חכמי, העולה כדי מודעות למהותו של ההחזר בסך 4,000 שקל ככספי שוחד ללוי. כמו כן, הוכחה מודעתו של חכמי להעסקתו של משה לוי בחברת אז-דז, כחלק מן המזימה להטות את דוד לוי לסייע לאינטרס של קבוצת חכמי.

חכמי זוכה מחמת הספק מעבירות של מתן שוחד לפנחס ליאור, לשעבר סגן הממונה על אגף הביקורת במרכז ההשקעות, ולברבו ינקו, פקיד ביצוע מענקים במחלקה הבנקאית בבנק לפיתוח התעשייה. התביעה טענה, כי חכמי היה שותף למתן שוחד של 6,500 שקל לליאור, שתפקידו היה לבדוק דו"חות ביצוע סופיים של מפעלים מאושרים, במטרה להטותו לסייע לקידום האינטרסים של קבוצת חכמי. מודריק קבע, כי הספק נוצר מכוח ההתרשמות, שלזילבר עשוי היה להיות גם אינטרס אישי לשחד את ליאור.

בנוגע לינקו טענה התביעה, כי חכמי היה שותף למתן שוחד של 4,000 שקל על ידי זילבר לינקו, במגמה להסתייע בינקו במהלך הטיפול בבקשות למענקים שהגישה קבוצת חכמי לבנק. השופט קבע, כי התביעה לא ביססה כדבעי את מודעתו של חכמי לפעולת השוחד, וגם בעניין זה הצליחה ההגנה להקים ספק, לנוכח האפשרות שלשם קידום עניינו, הסתיר זילבר מחכמי את העובדה ששיחד את ינקו.

חכמי זוכה מאשמה של ניסיון לקבל דבר במירמה בדרך דומה למתכונת שהותוותה בפרוייקט התרופות בבית-שאן, במסגרת כוונתו להקים בית מלון מפואר ואתר ספורט ונופש באיזור טבריה כמפעל מאושר.

התביעה טענה, כי חכמי הגיש בקשה לקבלת אישור לפרוייקט בסכום של 133 מיליון דולר, אולם התפוצצות פרשת פרוייקט בית-שאן גרמה לנסיגתו מיוזמת המירמה הנוספת. השופט קבע, כי מדובר רק במעשי הכנה שאינם ענישים, ולא הוכח כדבעי, כי התגבשה בין חכמי לזילבר הסכמה המהווה קשר פלילי.

לאחר הקראת פסק הדין החליט מודריק, כי חכמי ישהה במעצר בית מוחלט ויהיה עליו להפקיד בתוך 48 שעות ערבויות בסכום כולל של 900 אלף שקל.

התובע, עו"ד מיכה פטמן, ביקש לעצור את חכמי עד למתן גזר הדין כנגדו, בטענה להעדר קשר משפחתי של חכמי במדינה, העדר ערבויות מוצקות וחשש להימלטותו מפני העונש הצפוי לו. פרקליטיו של חכמי, עוה"ד רובין, ישראל וקונפורטי, טענו, כי הערבויות שניתנו במהלך המשפט מספיקות כדי להבטיח את התייצבותו של חכמי להמשך משפטו. הטיעונים לעונש יישמעו ב-28 בספטמבר. (ת.פ 331/98)