מסע במעלית הזמן

לפני כשבועיים נחנכה בנתניה מעלית חוף ייחודית, היורדת ממצוק הכורכר אל חוף הים, בטיילת הראשונים בעיר. המעלית אל הים, היחידה מסוגה בישראל, הוקמה בשל הפרשי הגובה הגדולים בין מרכז העיר נתניה לשפת הים, הפרש המגיע לעיתים ל-40 מטרים. בפיר השקוף פועלים שני תאי מעליות, המסיעים עד כ-60 נוסעים בו זמנית. משך ה"נסיעה" במעלית כ-20 שניות בלבד, והיא פועלת כל השבוע מהשעה 00:8 בבוקר ועד חצות הלילה.

המעלית, שבהקמתה הושקעו כמיליון דולר, פועלת בשלב זה בחינם, כחלק מהשירות לתושבים ומהמאמץ לעידוד תיירות לעיר נתניה. הטיילת בנתניה, שפיתוחה נמשך כבר קרוב לעשרים שנה, היא ציר הולכי רגל באורך כ-5.5 ק"מ, המתחבר לצירי תנועה ראשיים וצירי הליכה מגוננים היורדים ממרכז העיר לכיוון הים. מהמצוק הגבוה לאורך החוף בנתניה הוכשרו מספר דרכי גישה לרכב, ובנוסף ניתן לרדת בהליכה רגלית בשבילי מדרגות. המעלית משפרת את הגישה לאוכלוסייה מוגבלת, אך אין לזלזל בערכה כאטרקציה תיירותית.

המעלית מתחברת לטיילת באמצעות גשר תצפית עילי באורך 40 מטרים, רוחבו 3 מטרים, גובהו 21 מטר מעל פני הים, ומשקלו 40 טון. הגשר מאפשר הליכה מעל הים עם תצפית של 360 מעלות לעיר ולים (כתצפית ממעוף ציפור). המעלית והגשר תוכננו ע"י האדריכל נתנאל בן-יצחק, המעורב בתכנון פני העיר והטיילת מאז 1986. הגשר הוקם בשלמותו במפעלי עדי 2000 בנתניה, והוסע בשעת לילה מאוחרת ברחובות העיר, ובמבצע הנדסי מורכב הורד אל הים ומשם הונף אל מקומו הקבוע. פרויקט המעלית בוצע על-ידי חברת אשר גרין.

המימון לפרויקט המעלית הגיע ממשרד התיירות, באמצעות החברה הממשלתית לתיירות (החמ"ת), בעקבות הבטחה שנתן ראש הממשלה אריאל שרון לראש עיריית נתניה מרים פיירברג, לפני כשלוש שנים, כמחווה של רצון טוב ותמיכה מורלית, בעיר שסבלה אז מפיגועים חוזרים. העיר נתניה, שפרט לפיגועים נפגעה מהירידה בתנועת התיירים, נמצאת בשנים האחרונות בתהליך של שיקום והתחדשות עירונית, במסגרתה נעשות פעולות של פיתוח מואץ, שהשפעתן ניכרת בקרב משקיעים, תיירים, עסקים ותושבי העיר.

אדריכל נתנאל בן-יצחק: "אפשר לומר שהמעלית היא אבן הראשה של קשת אדירה של השקעות לאורך הטיילת, שנועדו ליצור התחדשות עירונית במרכז העיר בנתניה. זה אזור שרובו ככולו תיירותי. יש בו הרבה בתי מלון, רובם קטנים ועממיים, והטיילת יוצרת מפגש בין דופן עירונית תוססת להתרחשות לאורך הים".

עד שנות ה-70 נהנתה נתניה מתיירות עניפה. בעיקר תיירות פנים, של ישראלים, שמיעטו אז לנפוש בחו"ל, ותיירות זרה, בעיקר מארצות אירופה. יהודי צרפת למשל, מספר בן-יצחק, בלטו ב"ריביירה המקומית" השלכה של הריביירה הצרפתית, עם צד של ציונות. חלקם גם השקיעו בנדל"ן באזור. אולם במהלך 3 עשורים אחרונים היתה נטישה תיירותית של האזור.

בן-יצחק: "אני התחלתי לעבוד שם באמצע שנות השמונים, במטרה לערוך תוכנית אב שתתאים גם לתיירות, ותסייע לשאיפה להחזיר עטרה ליושנה. אולם עיר לא משנה כיוון במכה אחת. זה כמו נושאת מטוסים - צריך לבנות נדבך נדבך, לעלות במעלה ההר ולצבור תאוצה עד שמגיעים לפסגה.

"בניית הטיילות התקדמה לפי אותה תוכנית אב, אולם בשנות ה-90 עדיין לא ניכר שינוי משמעותי. אין לנו ניתוח סוציו-אקונומי איך התזוזה מתרחשת. דווקא בשנתיים האחרונות חלה תפנית חיובית - עלייה בכניסות תיירים ובתפוסת המלונות, שינוי תדמיתי, שמקורו ראשית כל בדימוי העירוני של התושבים בעיני עצמם.

"חשוב לציין שאתה לא בונה עיר לתיירות מבלי תשתית של תושבים מקומיים. תיירים לא באים לוואקום - חיי הרחוב, הטיילת ותרבות הפנאי תלויים בתושבים, ואם התושבים ממלאים את העיר חיים והעירייה עובדת נכון. אחרי שנים של השקעות, ומאמץ ממשלתי ועירוני - הגענו למצב שבקיץ האחרון היתה תפוסת המלונות מלאה כמעט וניכרת התעוררות בהשקעות זרות בנדל"ן בעיר. חלק גדול מהתיירות היה מצרפת."

העיר נתניה פרושה לאורך כ-12 ק"מ של חוף. במרכז העיר נבנו שתי טיילות - 2 ק"מ במרכז העיר ועוד 3 ק"מ טיילות הנמשכות צפונה ודרומה. שלושת הקטעים יתחברו בעתיד למערך מלא של טיילות. הטיילת המרכזית, שאורכה כ-2 ק"מ, היא העמוסה ביותר, ואליה מתחברים חיי העיר: מסעדות ובתי קפה, אמפיתיאטרון פעיל למופעי תרבות המיועד לאלף צופים.

בן-יצחק נשמע מעורב בכל הפרטים ומזוהה עם השינויים בעיר נתניה. עם זאת, הוא לא נושא בתואר אדריכל העיר והוא בכלל תל אביבי. "הגעתי לפרויקט של התחדשות העירונית בנתניה בכלים של שימור, השפעה אורבנית, השקעות חיצוניות יצירת כלים אורבניים מספיק משפיעים, שייצרו את התכנים".

גלובס: אתה אומר שהאדריכלות משפיעה על הלכי רוח של התושבים?

בן-יצחק: "זו אחת המסקנות הברורות של כל סטודנט לאדריכלות. כשנכנסתי לעבודה בעיר הזו בשנת 86' היה לי את יתרון המתבונן מבחוץ, ללא מעורבות. יכולתי לזהות את הבעיות וההזדמנויות. היום, אחרי כל-כך הרבה שנים, אני מאוד מזדהה עם זה. גם קל יותר להזדהות עם הצלחה, אחרי כל-כך הרבה זמן של עבודה כמעט סיזיפית.

"נושא נוסף שאנחנו מטפלים בו הוא שימור המצוקים, בעזרת מחקרים בטכניון על שימור וייצוב מצוקי הכורכר. ההשקעה בטיילת מחייבת גם פתרון של שימור המצוק. אלמלא כן, מדובר במקום שהולך ומתכלה - אותה טיילת יכולה להיעלם תוך 15 שנה. בעצם עסקנו בהצלת הקרקע".

גלובס: כיצד נבחר מיקום המעלית?

"המקום שנבחר נותן פתרון של גישה לשני החופים המרכזיים לרחצה - חוף הרצל וחוף סירונית. הנגישות לחופים האלה נועדה גם לתת אפשרות לתושבי העיר המבוגרים יותר, שגרים בלב העיר, וגם לתיירות עממית, לא עשירה. באזור יש גם בתי אבות. תושבים בגיל שלא קונים מכונית, לא תמיד רוצים או יכולים לנסוע במונית. הם מוכנים ללכת ברגל והמעלית מציעה פתרון של תחבורה ציבורית, ללא תשלום (אולי בעתיד יהיה תשלום סמלי מינימלי), ובמיקום שהוא על ציר הולכי הרגל לכיוון הים.

"לצד המעלית יצרנו כיכר מקורה, של פרגולה על שטח חצי דונם, שם נמצאים גם בתי קפה, מדשאות וגינון - שירותים עירוניים ברמה גבוהה. על קו הרחוב המקביל לטיילת בנינו עוד פרגולה, מעין שער כניסה שייראה לעין ויכוון את הולכי הרגל".

בעתיד, לדברי בן-יצחק, מתוכננת השלמה של טיילת תחתונה, שתחבר בין שני החופים. נבנים גם שבילי הגישה לנכים ולמוגבלים בתנועה עד לקו המים, כולל בנייה של שירותים ומלתחות נגישים ומותאמים לנכים, לצד שבילי הגישה אל המים: "בחוף הזה יש גם נגישות לרכב וחניה, בכך הוא יהפוך לחוף הנוח ביותר לגישה ברמה הגבוהה ביותר בארץ".

המעלית היא אמצעי תחבורה אנכי, המגשר על גובה השווה ל-8-7 קומות של בניין, ממפלס הטיילת העליונה לתחתונה (כ-22 מ'). לצידה לא ממוקמות מדרגות. "הרעיון היה שלא לרכז אמצעים במקום אחד - להיפך. כדי שלא יבטלו אחד את השני. השימוש בשתי נקודות גישה נפרדות יוצר סבב תנועה של הולכי רגל, שמעניק את המשמעות לטיילת".

במקומות שונים בעולם פועלים אמצעי תחבורה דומים. מעלית ציבורית לחיבור בין כלי תחבורה למפלס הרחוב היא אמצעי מקובל כמעט בכל עיר בה פועלת רכבת תחתית. כך למשל בפריז, בתחנת לה דפנס ובלונדון בתחנת קובנט גרדן. בסלבדור דה באהייה שבברזיל פועלת אחת ממעליות הרחוב המפורסמות בעולם. מעלית ענק עתיקה, שנבנתה ב-1873 (והוחלפה במעלית "מודרנית" ב-1928), מסיעה מדי יום יותר מ-50 אלף נוסעים בין אזור הנמל שבעיר התחתית לעיר העילית שעל ההר, ומגשרת על הבדלי גובה של כ-70 מטרים.

בהונג-קונג פועלת מערכת של מדרגות נעות המטפסת לגובה של כאלף מטרים מרובע העסקים, סנטרל, לאזור המגורים Mid-levels, שבמעלה ההר. מערכת זו משמשת כאמצעי הליכה מהירה, אלטרנטיבה לכבישים העמוסים והפקוקים בלב העיר. המדרגות פועלות בכיוון אחד בכל פעם, בהתאם לשעות היום: מלמעלה למטה בשעות הבוקר, כשהולכי הרגל עושים דרכם מהבית אל אזורי העבודה, ואילו לאחר שעת השיא, בסביבות 00:10 בבוקר, הן הופכות כיוון ומסיעות את ההולכים מלמטה למעלה, מהחנויות, השווקים והמשרדים לכיוון שכונות המגורים.

בן-יצחק מציין, שגם הכרמלית בחיפה פועלת כסוג של מעלית, בהיותה כלי תחבורה הפועל על ציר הררי, באמצעות כבל. למעשה מדובר בשני קרונות הפועלים כמשקולת זה ביחס לזה.

בנתניה הוחלט להקנות לאמצעי התחבורה החדש את מלוא המשקל כאטרקציה תיירותית. הגשר עצמו מהווה נקודת תצפית מרשימה, וממנו נכנסים אל תאי המעליות השקופים, עם חזית מזוגגת לכיוון צפון-מערב (כדי למנוע סינוור והתחממות יתר). בן-יצחק: "הגשר אינו מוביל ישירות רק אל המעלית, אלא הוא הולך מערבה עוד כ-10 מטרים, כציר לעבר הנוף. מי שנמצא למעלה מקבל תחושה של כמעט ריחוף ומבט אל הים, ולכיוון העיר נוצר מבט מהגובה וממרחק מה מקו המצוק. המתבונן מקבל מנקודה זו פרספקטיבה חדשה - כאילו אני מגיע מכיוון הים. זה נופך נוסף שרצינו להקנות למקום, כדי שהמעלית לא תקבל רק תפקיד פונקציונלי, אלא שהמקום יהפוך לאייקון עירוני ולמוקד משיכה".