העליון דחה בקשת רשות הערעור של מרדכי על הרשעתו במעשים מגונים

בית המשפט העליון דחה היום (ה') את בקשת רשות הערעור שהגיש יצחק מרדכי על הרשעתו בשני אישומים בעבירות של ביצוע מעשים מגונים וביצוע מעשים מגונים בנסיבות מחמירות. את פסק הדין כתב השופט אדמונד לוי, בהסכמת השופטים מישאל חשין ואליעזר ריבלין. עוד הורה ביהמ"ש ליועץ המשפטי לממשלה לבחון את חומר החקירה ביחס למכתב שכתבה אחת מהמתלוננות ואשר בו טען מרדכי, כי חזרה בה מהתלונה נגדו.

בפסק הדין צויין, כי "בעניין זה התגלתה תופעה מדאיגה של ניסיון להביא לשינוי תוצאותיו של הליך משפטי ע"י אילתור ראיה, בבחינת יש מאין. על תופעה מסוג זה אסור לעבור לסדר היום. נבקש, איפוא, כי חומר החקירה במלואו יועבר ליועמ"ש לבחינה, האם מי מבין המעורבים בפרשה חטא בביצוע של עבירות".

מרדכי הועמד לדין בבית משפט השלום בירושלים באשמת ביצוען של עבירות מין בגופן של שלוש נשים. ביהמ"ש השלום החליט לזכות את מרדכי מאחד האישומים והרשיעו בשניים אחרים. ערעור שהגיש לביהמ"ש המחוזי נדחה ע"י הנשיא כיום (בדימוס) ורדי זיילר. על כך ביקש מרדכי, באמצעות עוה"ד יאיר גולן, משה שחל, רם כספי ונבות תל-צור, לערער לבית המשפט עליון.

כוונות זדון

מיד לאחר הבקשה שלח עו"ד יוסף ארנון לשופטי העליון מכתב, אשר כתבה המתלוננת נ.

במכתבה אומרת נ. כי פירשה את התנהגותו ואת כוונותיו של מרדכי ככוונת זדון ולא כוונות ידידות ומכאן הפרשנות שנתנה לאירוע האמור. לאור המכתב הוחזר הדיון לבית משפט השלום, על מנת לבחון את הראיה הנוספת.

בית משפט השלום קבע, כי הרשעת מרדכי תישאר על כנה. בעקבות כך התחדש הדיון בביהמ"ש העליון בבקשת רשות הערעור. השופטים, החליטו לדחות את הבקשה וזאת בראש ובראשונה בשל העובדה שהנושא מתייחס לשאלות של עובדה ואיננו אחד מן הנושאים שעליהם ניתנת בדרך כלל רשות לערער.

עם זאת, לאור המקרה המיוחד של שליחת המכתב של נ. לבית המשפט, החליטו השופטים, כי עשיית הצדק מחייבת בחינה באופן דקדקני. עתה, לאחר שגם המשטרה וגם בית משפט השלום אמרו את דברם, קובע ביהמ"ש העליון, כי מרדכי לא הצליח להצביע על עילה כלשהי שתצדיק את רשות הערעור.

השופט לוי קובע, כי בימ"ש השלום הגיע למסקנה המרכזית, לפיה המתלוננת נ. לא חזרה בה כלל מגירסתה המפלילה כנגד מרדכי והמכתב ששיגרה איננו מבטא חרטה על מי שהפלילה אשר לא חטא אלא בעיקר צער על הסבל שנגרם לו.

נידוי חברתי

עוד אומר ביהמ"ש העליון, כי ספק רב אם נ. היתה יוזמת את כתיבת המכתב, לולא הנידוי החברתי ממנו סבלו היא ובעלה ומכבש הלחצים שהופעל עליה במטרה לאלתר ראיה אשר עשויה להביא לתפנית בהליכים המשפטיים המתקיימים בעליון. פרטיו של הלחץ שהופעל כנגד נ. אשר היו כרוכים גם בהתדרדרות במצבה הכלכלי ופגיעה בבריאותה, הובאו בהרחבה בהחלטת בימ"ש השלום.

"לאותו לחץ נרתמו, לא רק יריבים, אלא גם אחידים מבני משפחתה של נ. לפיכך סביר היה כי היא לאור המבוך והמצוקה אליה נקלעה היתה יכולה להיחלץ מהמצב ע"י הבעת נכונות לסלוח למרדכי אך לא מעבר לכך", ציין השופט לוי.

שתדלנים לטובת מרדכי

ביהמ"ש מכנה בפסק הדין את אלה שהפעילו את הלחץ - "שתדלנים דורשי טובתו של מרדכי, אשר מסע השכנוע והלחץ שלהם כלפי נ. נמשך עד לימים ספורים לפני הדיון בעליון".

השופט לוי אומר, כי נ. נחונה בכושר עמידה לא מבוטל עד שלבסוף נתנה את הסכמתה לנוסח שהוגש. השופט מצטט מעדותה של נ. בבית משפט השלום, בדיון שהתקיים לאחר שליחת המכתב שבו סיפרה על התקופה הקשה ביותר שעברה, שכללו "שלוש שנים של סבל ואכזריות, התעללות של כולם, החברה בעבודה, האנשים שהגיעו לחנות ואנשים שישבו אצלה בבית, כאשר פתחה את הדלת בפניהם. הם חפרו לה את הקבר והם אלה שהביאו אותה לידי כתיבת המכתב".

במצב זה, קובע העליון, אין לערער על מסקנתו של בימ"ש השלום. "זו מסקנה מתבקשת ולא נפל בה פגם. סעיף אחרון בפסק הדין מעלה את התופעה המדאיגה של ניסיון להביא לשינוי תוצאותיו של הליך משפטי על-ידי אילתורה של ראיה בבחינת יש מאין.

בסעיף זה מורה העליון ליועמ"ש לממשלה לפעול בעניין לחקור ולבחון האם מי מבין המעורבים בלחצים על נ. עבר עבירות על כל המשתמע מכך. את המדינה ייצג עו"ד אלי אברבנאל. (רע"פ 332/02).