היא עושה את זה שוב

המופע החדש של יסמין גודר מגדיר מחדש את גבולות המחול הישראלי

אפשר היה לחוש את הציפייה באולם לקראת יצירתה החדשה של יסמין גודר. אין הרבה יוצרים ישראלים, לא במחול ולא בתחומים אחרים, שעבודה חדשה שלהם מעוררת ציפיה, סקרנות ומתח כמו ש"קרם תות ואבק שריפה" יצרה אצל הקהל שמילא את מרכז סוזן דלל בסוף השבוע האחרון. גודר, כדרכה, לא רק שעמדה בעומס הציפיות, אלא גם הצליחה, שוב, להפתיע, לרגש ולקרוא תיגר על המוכר והידוע.

"קרם תות ואבק שריפה" היא כנראה יצירת המחול הראשונה הנעשית בישראל ומתייחסת למצב הפוליטי מבלי ליפול לקלישאות. גודר מדלגת באלגנטיות מעל כל מכשלה קונספטואלית או ערכית הנלוות לטיפול בנושאים טעונים כמו כיבוש, השפלה, אלימות ודיכוי. בשפתה המיוחדת, המשתכללת והולכת, היא מציגה דימויים שטוחים של מלחמה, של אבל וקינה, ונוטעת אותם בתוך סיטואציות אמביוולנטיות. מציאות פוליטית ספציפית, יומיומית, אכזרית, של כובש ונכבש, מדוכא ומדוכא מתערבבת אצל גודר במציאות פרטית-אזרחית. מי שלובשים את הג'ינס והטריקו, החצאית ותחתוני הבד, הם גם אלו שיורים, הם גם אלו שמושפלים, הם גם אלו שגופתם מונחת לפנינו, היכן שלא נפנה.

תהליך הפירוק של גודר את המציאות היומיומית לאוסף של תנועות, סצנות ודימויים, הוא אינטלקטואלי כמעט ושואב את השראתו ממהדורת החדשות באותה מידה שהוא מושפע מאמני וידיאו-ארט כביל ויולה ודורון סלמונוס, או מדימויים קלאסיים של אובדן וצער. אם יש נקודת חולשה ל"קרם תות ואבק שריפה", היא נמצאת במקום הזה, בו עולם האסוציאציות הפרטי של גודר מתקבל אצל הצופה במשמעויותיו הסמליות בלבד. אך כל זה מתקיים בתוך הלכלוך, הקצוות החשופים והעכשוויות הנהדרת שהופכת את עבודותיה של גודר לאופנתיות ומורכבות בו בזמן.

אלו מקבלים ביטוי גם בעיצוב הבמה המרושל לכאורה ובנגינת הגיטרה של אבי בללי, על שלל האפקטים הרעשניים שהיא מפיקה, אך קודמת להם שפת התנועה של גודר. שפה ישירה, בוטה לעיתים, שדרכה מצליחה גודר לחזור תמיד אל המבוכה והבושה, הנושאים המעניינים אותה ביותר. שפה שבמהותה הבסיסית מעבירה את האנרגיה הראשונית המניעה את גודר ליצור. אנרגיה רוקנ'רולית במהותה, נרקסיסית והרסנית, כזו שמחפשת את הקו השבר, נגועה תמיד בשיגעון.

מקיפה את עצמה בקבוצת רקדנים מצוינים, הכוללת בין השאר את ענבל יעקובי וארקדי זיידס, רקדני "בת-שבע" עד לאחרונה, יוצרת גודר אירוע בימתי המתעלה מעל ההגדרה הסטנדרטית של מופעי מחול. תכני היצירה, המורכבות שלה והקו הדק שבין משחק לריקוד, הכולל בתוכו אינסוף ניואנסים, הופכים את משקלו של כל אחד מן המופיעים לקריטי. גודר מצליחה להוציא מהחבורה הזו איכות חדשות ולהעניק להתרחשות הבימתית את החשיבות הראויה לה. עוצמת המועקה הנוצרת ממעשי האלימות וההשפלה והכאב הפיזי כמעט שנגרם מהתבוננות במחזיקי הנשק וקורבנותיהם הם במידה רבה תולדה של רגישות והתמסרות האנשים על הבמה.

גודר מאלצת את המחול הישראלי להגדיר מחדש את האזוריים הרגשיים, הנושאיים ואפילו הגיאוגרפים שבהם הוא פועל. מעתה, לא ניתן יהיה להסתפק רק בקרם התות. ריח אבק השריפה ילווה הן את היוצרים והן אותנו, הקהל, היכן שלא נפנה. *

"יסמין גודר ושחקני הספסל המדממים מציגים: קרם תות ואבק שריפה". מרכז סוזן דלל. 19.11 21:00