המלים של השבוע הן "חציית קו אדום". כמעט אין אדם שדיבר על פענוח רצח השופט עדי אזר מבלי להשתמש בביטוי הזה. כאשר סיסמה כזאת תופשת, כבר לא מהרהרים אחריה. היא הופכת להיות חלק אינטגרלי של הפרשה ופתרונה. אין יותר צורך להתעמק בשאלה מה זה בכלל.
ובכל זאת, מה זה אומר? זה המקרה הראשון של רצח שופט בשל היותו שופט, מבחינה סטטיסטית אי אפשר להתווכח עם העובדה הזאת. אלא שבדרך כלל מעניקים לאירוע ראשון מסוגו את התואר "תקדים". חציית קו אדום זו עליית מדרגה גדולה. זה אומר שקרה משהו שהוא מעבר לתקדים, אירוע כה חמור שכמותו לא היה צפוי, ועכשיו, לאחר שקרה, שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה. מה שהיה קודם בתחומי הלא-לגיטימי של "הקו האדום", עובר עכשיו לתחומו הלגיטימי.
עם קצת מאמץ, אפשר להיזכר בעוד כמה מקרים שזכו לתואר "חציית הקו האדום". רצח רבין, כמובן. הטבח שערך ברוך גולדשטיין. השר הראשון שהואשם בפלילים, היה חצייה של קו אדום. גם השני, נדמה לי. אבל מה זה הקו האדום? כלומר, מה המשמעות שלו? איפה הוא עובר? והאם הקווים הללו הם באמת הקווים האדומים, או שאת קווי הגבול האמיתיים אנחנו מפספסים?
ברור מאליו שרצח שופט זה דבר איום ונורא, בעיקר בגלל שאדם קיפח את נפשו. אבל האם מבחינה עניינית זה יותר נורא מאשר, למשל, רצח החוק? התנחלויות לא חוקיות ששום דבר לא קורה להן; עיתונים שמפרסמים דברים בניגוד לחוק כמעט באין מפריע; שרים וראש ממשלה שעוברים על החוק אבל יוצאים בלי פגע, כי לא נמצאה אצלם "כוונה פלילית"; חברי כנסת שמצביעים במקום חברים שלהם; עבריינים המכתיבים סדר יום של מפלגות. אפשר להמשיך עוד ועוד.
אלה הקווים האדומים האמיתיים שנחצים מדי יום. כאשר נרצח ראש ממשלה או שופט, זה לא חצייה של קווים אדומים, זו תוצאה של חציות רבות אחרות שקדמו להם ושיצרו מציאות פוריה למעשי רצח של נושאי תפקידים. מישהו הזכיר את איטליה בהקשר של רצח שופטים. גם שם זה לא היה חצייה של קווים אדומים, אלא תוצאה של מציאות רבת שנים שבמהלכן השתלטה המאפיה על חלקים גדולים של המדינה והשלטון. הקו האדום שם היה מהלך ההשתלטות של המאפיה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
