חלומות אמריקניים ומספרים לטיניים

בבחירות לנשיאות בתחילת החודש, ההפתעה הגדולה ביותר היתה העלייה הדרמטית במספר המצביעים ההיספאניים לטובת ג'ורג' בוש. עכשיו הנשיא גומל להם, וממנה היספאנים לכהונות בכירות בקבינט שלו

ביל ריצ'רדסון הוא פוליטיקאי עתיר-תארים. הוא היה חבר קונגרס, שגריר ארה"ב באו"ם, שר האנרגיה בממשל קלינטון, מועמד ארבע פעמים לפרס נובל לשלום, שמו הוזכר כמועמד אפשרי לסגן נשיא, אולי אפילו לנשיא. כיום הוא מושל מדינת ניו מקסיקו הקטנה, בדרום-מערב ארה"ב. אף כי שמו מצלצל בריטי לחלוטין, ריצ'רדסון הוא היספאני, או "לטינו", כפי שמכנים את המהגרים מאמריקה הלטינית ואת צאצאיהם.

ערב הבחירות לנשיאות, ביל ריצ'רדסון השמיע תחזית מעניינת. לג'ון קרי יש סיכוי טוב לנצח, הוא אמר, אם לא יותר משליש ההיספאנים באמריקה יצביעו לטובת בוש. לעומת זאת, אם 35% או יותר יצביעו לטובת בוש, קרי אבוד.

זו היתה, אגב, הערה אופטימית. סקרי דעת הקהל לפני הבחירות הראו פעם אחר פעם כי שני שלישים של ההיספאנים יתמכו בסנאטור קרי. זה היה דפוס ההצבעה של ההיספאנים כמעט מאז ומעולם. הדמוקרטים הצטיירו כבעלי בריתם הטבעיים, מגיני החלשים ומסבסבדי העניים. ואמנם, סטטיסטיקה רשמית מראה, כי ההיספאנים עניים. שווי נכסיה של משפחה היספאנית ממוצעת הוא פחות מעשירית השווי של משפחה לבנה ממוצעת.

המטרה העיקרית של הדמוקרטים בבחירות לא היתה, איפוא, לשכנע את ההיספאנים להצביע לטובתם, אלא פשוט לשכנע את ההיספאנים להצביע. ככל שיצביעו יותר היספאנים, כך ייטב למועמדי המפלגה, התהלכה אז האמונה.

ביל ריצ'רדסון צדק, אם כי לא באופן שלו קיווה. ההיספאנים אמנם הצביעו בהמוניהם. תשעה מיליון טרחו אל הקלפי, עליה של 40% לעומת הבחירות של 2000. סקרי היציאה מן הקלפיות הראו, כי 44% מהם הצביעו לטובת ג'ורג' בוש, עליה של כמעט 15% לעומת 2000. אפילו ניו מקסיקו - שתמכה במועמד הדמוקרטי בשנת 2000 על חודם של 366 קולות - הצביעה הפעם לטובת בוש.

למקרא הנתון הזה, הדם אזל מלחיי הדמוקרטים. פירושו, שתמיכתם האוטומטית של ההיספאנים מתכרסמת והולכת. מאחר שבערך 35 מיליון ההיספאנים הם עכשיו קבוצת המיעוט הגדולה ביותר בארה"ב, גדולה אפילו יותר מן השחורים, והיא גדלה בקצב מהיר (15% מן האוכלוסייה עד 2010, 20% עד 2020), לדמוקרטים ניתנה סיבה טובה מאוד לחרדה. "ברית המיעוטים" שלהם התחילה להיסדק עוד לפני 24 שנה, עם העריקה המסיבית של מצביעים קתוליים לבנים אל המפלגה הרפובליקנית. אם גם ההיספאנים יעזבו, יהיה קשה מאוד לחבר תרחיש אמין לניצחון דמוקרטי בעתיד הנראה לעין.

לסדר מחדש את לוח השחמט

ניצחונו של ג'ורג' בוש לא היה גדול ממדים. שלושה אחוזים אינם יתרון עוצר נשימה. אבל אחד הדברים שהפכו את הניצחון הזה להיסטורי היה התגבורת האלקטורלית של ההיספאנים. מאז, הנשיא יוצא מגדרו להביע להם את הכרת הטובה שלו. באמצע החודש הוא הודיע על המינוי הפוליטי הבכיר ביותר של איזשהו היספאני בתולדות ארה"ב: אלברטו גונסאלס, יועצו המשפטי וידידו מטקסאס, יהיה התובע הכללי הבא של ארה"ב, כהונה רבת כוח שמתמזגות בה, פחות או יותר, סמכויותיהם של שר המשפטים, פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ושר המשטרה בישראל.

אתמול הודיע בוש, שאיש עסקים היספאני מצליח, קארלוס גוטיירז (Gutierrez), יהיה שר המסחר הבא של ארה"ב. אמנם שר המסחר אינו עומד בשורה הראשונה של הקבינט, ואמנם נשיאים משתמשים בכהונה הזו באופן מסורתי כאמצעי של כיבוד פוליטי - אבל חזקה על ג'ורג' בוש ששורה ארוכה מאוד של שוחרי כיבודים השתרכה בדרך אל לשכתו הסגלגלה. העובדה שהוא העדיף תומך היספאני על פני אוסף גדול של תומכים לבנים היא רבת משמעות.

הנשיא הזה חושב, לפעמים בקול רם, שהוא הגיע לבית הלבן כדי לסדר מחדש את הכלים על לוח השחמט האמריקני. מנוי וגמור אתו להרחיב את הבסיס הדמוגרפי שעליו יושבת מפלגתו, כדי שהיא תוסיף לשבת עליו עוד עשרות שנים. יועצו הפוליטי הראשי, קארל רוב ("האדריכל", קרא לו בוש בנאום הניצחון שלו, ב-3 בנובמבר), השווה פעם את בוש עם ויליאם מקקינלי, הנשיא הרפובליקני שנבחר ב-1896, הוציא את ארה"ב אל "מלחמת הברירה" הראשונה שלה מעבר לים, וכונן רוב רפובליקני שהחזיק מעמד 35 שנה.

הגידול באוכלוסיית ההיספאנים באמריקה הוא פנומנלי. הגידול בכוח הצריכה שלהם אמנם אינו מדביק את הגידול הדמוגרפי, אבל מצריך תשומת לב גוברת מצד יצרנים ומשווקים. כוח הקניה של ההיספאנים גדל מדי שנה בשיעור של 8.7%, והוא יתקרב בשנת 2008 לטריליון (1,000 מיליארד) דולר, על-פי מחקר של המרכז לצמיחה כלכלית באוניברסיטת ג'ורג'יה.

הגידול בהשפעה הפוליטית פיגר בשנים האחרונות אחרי הדמוגרפיה והפיננסים. בשלושים השנה האחרונות לא היה אף היספאני אחד בסנאט של ארה"ב (שבו יש 11 יהודים). והנה, בתחילת החודש נבחרו שני היספאנים לסנאט, אחד רפובליקני ואחד דמוקרטי.

הרפובליקני, מל מרטינס, הוא מאנשי ג'ורג' בוש, שימש שר השיכון במימשלו, והתמודד בעידודו על מושב הסנאט המתפנה של מדינת פלורידה. הדמוקרט, קן סאלאזאר, ניצח בקולורדו. בשנים הבאות, הדמוקרטים יתלו בו הרבה תקוות. הוא אינו סתם היספאני, אלא הוא היספאני ממדינה רפובליקנית. הייתכן שידוע לו משהו על אמריקה, שהלבנים מן החוף המזרחי אינם יודעים?

מעניין שיריבו הרפובליקני של סאלאזר היה איל-הבירה פיטר קורס (Coors), שהפסיד בכבוד ובהפרש קטן. למחרת תבוסתו הוא חזר לנהל את תעשיית השיכר המשפחתית, ואחד העניינים שיצריכו את תשומת לבו האינטנסיבית הוא חלקם הגדל של ההיספאנים בשוק הבירה. אחת היריבות העיקריות של קורס, מילר, חתמה באוקטובר חוזה תלת-שנתי של מאה מיליון דולר לפרסום הבירה שלה ב-Univision, רשת הטלוויזיה הגדולה ביותר בארה"ב בלשון הספרדית.

קבינט "הנראה כמו אמריקה"

ביל קלינטון, כאשר התחיל את נשיאותו ב-1993, הבטיח לכונן קבינט "שייראה כמו אמריקה", זאת אומרת שיהיה רב נשים ולא-לבנים. הוא עמד בדיבורו, אם כי צריך להגיד שרוב מינוייו לא עצרו את נשימתו של איש. ללמדך עד כמה אמריקה השתנתה אפילו מאז שאבא של ג'ורג' דאבליו ישב בבית הלבן, גם הקבינט המוקם והולך עכשיו בוושינגטון "ייראה כמו אמריקה".

ההבדל הוא שהקבינט הזה גם יצית את דמיונה של אמריקה, מפני שהסיפורים האישיים הכרוכים בו הם רפליקות של זה המכונה "החלום האמריקני". אשה שחורה, שנולדה בלב הדרום הגזעני, תהיה מזכירת המדינה. בן למהגרים קשי-יום מהונדורס יהיה התובע הכללי. המינוי הטרי, זה של שר המסחר, שייך לאותה קטגוריה.

הוריו של קרלוס גוטיירז הביאו אותו לארה"ב בהיותו נער צעיר. הם נמלטו מקובה של פידל קסטרו. הוא למד אנגלית מפי השוער בבית המלון שבו הועסק אביו. ב-1975 הוא התחיל לעבוד כסוכן מכירות בשביל תעשיית המזון Kellogg, טיפס בהתמדה במעלה הסולם, עד שנעשה המנהל הכללי המצליח למדי שלה בגיל 46.

המסר ברור: אין באמריקה תקרות זכוכית העוצרות אנשים מלהתקדם, גם אם עורם שחום, גם אם יש להם שמות לטיניים. חריצות והתמדה - מאותת הבית הלבן - הן המידות הנחוצות היחידות. אמריקה אינה זקוקה לשוויון תוצאות, היא זקוקה לשוויון הזדמנויות. ומשימתו הגדולה ביותר של הנשיא הזה בפרוש תקופת כהונתו השנייה היא לקרב אותה אל היעד של שוויון הזדמנויות. עם גונסאלס ועם גוטיירז ועם מרטינס ועם ד"ר רייס. *

צרו איתנו קשר *5988