לשמוע נקי

איזה כיף: עכשיו זה רשמי ופורמלי, וכולנו נוכל לשמוע את גל"צ בלי ההפסקות המטרידות האלה של הפרסומות. אפילו מפקד התחנה, אבי בניהו, נשמע מרוצה. הוא צוטט באומרו שאת גלי צה"ל יש לקיים בצניעות, בניגוד לבעלי ההון ששולטים בתחנות הרדיו האזורי ומעוניינים רק להגדיל את רווחיהם. חוץ מזה, לדבריו, מרבית המאזינים מעדיפים את התחנה דווקא משום שאין בה פרסומות.

ובאמת, הפרסומות ברדיו הן די מעצבנות. אבל השאלה היא מה גרוע יותר: לשמוע מדי פעם כמה פרסומות, או לקיים תחנת רדיו מכספי ציבור שהיו יכולים להיות מושקעים בדברים אחרים. ברור למדי שכל אדם בריא בנפשו היה עונה שהוא מעדיף לשמוע רדיו ללא פרסומות, ובוודאי גם לראות טלוויזיה ללא פרסומות ולקרוא עיתונים נקיים ממודעות. השאלה היא רק מה המחיר שהוא היה מוכן לשלם עבור זה.

בעולם המודרני, התוכן של כלי התקשורת ממומן, לפחות בחלקו הגדול, על-ידי פרסום. ומי שזה ממש לא מתאים לו, יכול לזפזפ, להנמיך את הווליום או סתם להתעלם. אחרת, התוכן היה עולה הרבה יותר וספק אם היו הרבה צרכנים שהיו קופצים על העסקה הזאת.

ואם כבר מדברים על זה, אז מדוע זה בסדר שבקול ישראל יהיו פרסומות, אבל בגל"צ עדיף שלא? הרי תחנות קול ישראל הן בגדר רדיו ממלכתי, בדיוק כפי שערוץ 1 הוא טלוויזיה ממלכתית. ובערוץ 1, כזכור, הפרסומות אסורות.

דווקא בתקופה של קיצוצים תקציביים, ובהתחשב בכך שגל"צ בגירעון, פתרון של מימון מסחרי הוא לא פתרון בהכרח רע. אחרי הכול, גל"צ היא תחנה סופר-פופולרית שהיתה יכולה להרוויח הרבה מפרסום. כדי להימנע מפרסום יתר ואובדן מאזינים, היא תמיד היתה יכולה למצוא פתרונות יצירתיים של מפרסם אחד בתוכנית, כמו שעושים בטלוויזיה.