טבריה מחכה לעוד נס

אלמלא היה המלון הסקוטי ממוקם בעיר טבריה, היה לו בוודאי קל יותר להפוך לאחד ממלונות הבוטיק ה"חמים" ביותר בתקופה זו בארץ. הכנסייה הסקוטית, בעלת בית החולים הסקוטי שפעל בטבריה מהמאה ה-19 ועד סוף שנות החמישים של המאה ה-20, החליטה להשקיע 16 מיליון דולר בהפיכת המקום שבבעלותה - חלקה על גדות הכינרת, הכוללת רצועת חוף פרטית, מספר מבנים היסטוריים וגן מדורג - למלון אורחים שקט, המתאים הן לצליינים ולתיירים זרים והן לתיירות פנים ישראלית, וניתן לקיים בו גם אירועים וכנסים עסקיים.

את בית החולים הקים ב-1884 הרופא המיסיונר הצעיר ד"ר דייויד ואט טוראנס. יוזמתו המקורית זכתה לברכתם של רב העיר טבריה ושל מנהיגי הערבים באזור, ובית החולים היווה מופת של שלום ואחווה וטיפל בתושבי האזור בני כל הדתות. בשנותיו האחרונות היה בית יולדות, שבו נולדו גם מספר מפורסמים כמו עו"ד דורון כהן ואחותו נאוה ברק, האמנית אילנה גור ורבים אחרים. מאז נסגר בית החולים, ב-1959, שימש המקום כבית הארחה צנוע, ולפני מספר שנים החליטה הכנסייה להפכו למלון יוקרתי - הראשון שלה בעולם.

מתחם המלון נמצא בלב העיר ההיסטורית של טבריה, בין רחוב דונה גרציה והכנרת. המתחם משתרע על שני חלקים, משני צידי דרך גדוד ברק, הכביש הראשי, הסובב את הכינרת: החלק המערבי בן כ-13 דונם, והמזרחי בן כ-3 דונם הנמצא על שפת הכנרת. השטח מאופיין בשיפוע חריף כשההפרש בין הנקודה הגבוהה והנמוכה ביותר הוא למעלה מ-21 מטרים. במתחם שלושה בניינים שנבנו לפני כ-120 שנה, בסגנון טורקי באבן בזלת משולבת באבן בהירה.

במלון, שנחנך בסוף חודש אוקטובר, 69 חדרים: 50 חדרים בבניין החדש ו-19 חדרים בשני הבניינים ההיסטוריים, שהיו בעבר בתי המגורים של משפחת הרופא ומיניסטר הכנסייה. בניין בית החולים המקורי משמש כבניין המרכזי במלון, ובו חדר אוכל, בר קטן בסגנון סקוטי, כמובן, וחדרי ישיבות. בהמשך פיתוח המלון מתוכננת תוספת של 81 חדרים נוספים ואולם המיועד לקונצרטים, וכנסים.

עיצוב המבנים משלים את סגנון המבנה המקורי והוא כולל בנייה באבן בזלת וחלונות מקושתים, המשקיפים אל נוף הכנרת והגולן. בריכת השחייה ממוקמת קרוב לשפת הכנרת ולא רחוק ממנה מבנה הכנסייה. בין המלון לחוף, מעל לכביש, נבנה גשר הולכי רגל עילי, המקשר בין הגן השתול בטרסות מדורגות לבין אזור החוף.

הפרויקט כולו תוכנן על ידי משרד האדריכלים ישי-וילסון ארכיטקטורה מתל אביב, שבעליו, עדנה ואלן ישי-וילסון, אחראים על טיפול אדריכלי בכל נכסי הכנסייה הסקוטית בארץ, ביניהם כנסיית סנט אנדרוס בירושלים ובית ההארחה שלה, שנבנו בסגנון ארט-נובו, ובית הספר טאביטה של הכנסייה ביפו. בפרויקט המלון בטבריה היה המשרד אחראי הן על התכנון האורבני של סביבת המלון, הן על האדריכלות ועד לפרטי עיצוב הפנים והריהוט.

תכנון המתחם נעשה תוך שילוב המבנים שנועדו לשימור ושיקום עם המבנים החדשים, וזאת תוך יצירת סדרה של חללים פנימיים וחצרות, המשולבים זה בזה. חלק מהחצרות קטנות ואינטימיות וחלקן פתוחות לנוף. קירות הטרסות השונות חופו באבן בזלת שלוקטה באתר. אבנים מקוריות וממצאים היסטוריים שנמצאו במתחם שולבו בגן המלון.

מערכות חדשניות של חשמל, תקשורת ומיזוג אוויר שולבו באופן הרמוני במבנים. כאלמנט אסתטי במבני המגורים נחשפו חלק מקירות אבן הבזלת. פנים המבנים הוא אלגנטי ומזמין. בעיצוב החללים הפנימיים נעשה שימוש בצבעים נועזים תוך התייחסות לאור הים תיכוני. הסגנון העיצובי שפותח בפרויקט משלב אלמנטים עותומניים, וארט-נובו סקוטי עם צבעוניות ים תיכונית. צבע וטקסטורה משחקים תפקיד חשוב בעיצוב הפנים. הטקסטילים בחללים הציבוריים ובחדרים הם עשירים וכוללים גוונים של זהב, אדומים וירוקים.

אולם המלון, כאמור, היה יכול להיות מושך עוד יותר אילו היה מנותק מהעיר טבריה. טיול קצר לאורך הטיילת התיירותית של העיר מגלה שדרה מוזנחת ונטושה בחלקה, של חנויות, מסעדות ובתי קפה עלובים. בשעות הערב פועל במקום יריד דוכנים, המציעים בעיקר מזכרות, חולצות מודפסות ותכשיטים זולים. בשעות היום העזובה קשה עוד יותר. פארק העתיקות של העיר כלוא בין מגרשי חניה; את הכינרת מסתירים מבנים של מרכזי קניות עלובים משנות ה-70, שחסמו את הקשר בין הטיילת למים. רוב החופים מגודרים ונמצאים בבעלות פרטית. מלונות הענק, אף הם ברובם משנות ה-70, פונים בגבם לכינרת ונראים מיושנים ומנותקים מסביבתם.

נראה שטבריה, בניגוד לערים היסטוריות ועתיקות אחרות, לא השכילה לאורך השנים לשמור על אוצרותיה ולהשתמש בהם לרווחת העיר, אלא להיפך. מספרים שבשנות ה-30 הובילה העירייה מגמה של הרס השכונות העתיקות, "בשם המודרניזציה". אזורי המגורים המודרניים נבנו במעלה ההר, ואילו החופים הפתוחים (אלה שאינם מבוצרים במבנים עתיקים ונמצאים בבעלות הכנסיות השונות), הועברו לידיים פרטיות, שעשו בהם כרצונן, ובעיקר גידרו אותם וניתקו את החיבור הטבעי בין העיר לכינרת. לאחר קום המדינה, כשהאוכלוסייה הערבית נטשה את טבריה, נחרבו ונסגרו המסגדים, ביניהם אחד שבעבר נהגו הדייגים להגיע עד אליו בסירות, לתפילת הצהריים.

במסיבת עיתונאים לרגל חנוכת המלון הסקוטי נשאל ראש עיריית טבריה, זוהר עובד, על ההזנחה הקשה הניכרת בעיר. לדבריו, העירייה בראשותו החלה בשנה האחרונה, מאז נכנס לתפקידו, בתנופת השקעות ועבודות ניקוי וטיפוח ברחבי העיר. המלון הסקוטי הוא המלון הראשון הנפתח בעיר מאז 1987, ופתיחתו מסמלת, לדעת עובד, תחילתו של עידן השקעות ופיתוח בתחום התיירות והתחזוקה האורבנית בטבריה. לדבריו, מתוכננים בעיר ובסביבתה מספר פרויקטים גדולי היקף, ביניהם אטרקציה תיירותית בסגנון פארק הרפתקאות תנ"כי. עובד ציין את התלות של העירייה בהשקעות פרטיות, מחוסר תקציב.

אם היוזמה הפרטית של הכנסייה הסקוטית, להשבחת נכס הנמצא ממילא בבעלותה, תמשוך אחריה גל של השקעות ופיתוח סביבתי - אין לדעת. נראה שאם העירייה לא תפעל בנחישות להשבת העיר אל קו החוף, שחרור החופים מההשתלטות הפרטית ושיקום הטיילת, כך שתהיה מזמינה ונעימה יותר, לא יוכלו הפרויקטים הפרטיים המזדמנים (גדולים ושאפתניים ככל שיהיו), להושיע את העיר.

המלון הסקוטי, אגב, אינו מתעלם מסביבתו. הוא מכוון למשוך אליו תיירים וצליינים, אך גם לשמש כמרכז תרבות עירוני - כאשר תושלם הקמת אולם הקונצרטים במקום. אומר הכומר פרד היברט, נציג הכנסייה הסקוטית בטבריה: "בכוונת הכנסייה הסקוטית, בעלי המלון, להמשיך ברוח הדברים בה הוקם בית החולים, ששירת את כל תושבי האזור עד סוף שנות ה-50. כפי שד"ר טוראנס ובני משפחתו אחריו קיבלו בברכה את בני כל הדתות, כך גם המלון החדש מזמין אליו בברכה, את כולם ללא הבדל דת וגזע. המלון הסקוטי מיועד להיות מרכז תרבות ושלווה לאורחיו, ואתר של אמונה, שגשוג ושלום, אשר כולנו תקווה כי יגיע בקרוב לאזורנו".

הכומר ואשתו מתגוררים בטבריה כבר 8 שנים, והם שינהלו את המלון במתכונתו החדשה. לשאלה אם בכוונת הכנסייה לפתח בעתיד את עסקיה בתחום המלונאות, כמקור הכנסה, השיב היברט, כי בשלב זה מדובר בעיקר בהשקעה ספציפית במלון זה, מתוך אמונה בערכה התיירותי של הכינרת ושל טבריה.

לדבריו, תנועת המבקרים מקרב קהילת הכנסייה הסקוטית אמנם פחתה בשנות האינתיפאדה, אך ההחלטה על ההשקעה במלון אושררה מספר פעמים מאז התקבלה לראשונה, ב-1997, מתוך תקווה שאכן תימצא משתלמת בשנים הבאות.