האם זמן באמת שווה כסף?

"זמן זה כסף", אמר פעם בנג'מין פרנקלין וטבע את המשפט שהפך למנטרה של כל אנשי העסקים בעולם. אם ננסה לפרש את המשפט הזה כפשוטו נבין כי את הזמן, כמו את הכסף, צריך לנצל אותו בזהירות כך שנקבל תמורה מלאה עבורו. אבל האם באמת זמן שווה לכסף? על פניה, נראית המשוואה "טיים איז מאני" קצת בעייתית. קשה להשוות; כסף אפשר לאגור, או להרוויח, וזמן לא. נכון שאפשר לחסוך בזמן, אבל לצבור אותו? אין צ'אנס. הזמן זורם ואוזל כל... הזמן, ואת הזרם הזה לא ניתן לעצור. נשמע בנאלי? אולי, אבל האמת היא שכל מה שקשור למושג זמן מסובך ומורכב, גם הקשר לכסף. בשנים האחרונות נעשו כמה וכמה ניסיונות של חוקרים, בעיקר בתחום הכלכלה והשיווק, לאמוד את הזמן במושגים של כסף ולתת ערכים כמותיים למשוואה: התוצאות, לפחות בחלקן, מפתיעות למדי. אבל לפני כן, משהו קצר על זמן.

הזמן הוא אחד המושגים היותר חמקמקים בתרבות האנושית. המושג הזה הוא כל כך מעורפל עד שגם פיזיקאים מודרניים מתקשים להסביר מה זה זמן. זה לא מפתיע, לכן, שגם אוגוסטינוס הקדוש, מלומד והגמון נוצרי ידוע בן המאה החמישית לספירה, קבל מרה על מהות הזמן: "כל עוד איש אינו שואל אותי על כך", כתב באחד החיבורים הידועים שלו, "אני מבין זאת ללא קושי, אך כל אימת שברצוני לתת תשובה למי ששואל אותי, אני נכנס למבוי סתום לחלוטין".

כך נחשב כמה שווה הזמן

אפילו הכיוון של הזמן איננו ברור. יש אמנם כל מיני דרכים להמחיש את תנועת הזמן קדימה, מהעבר אל העתיד, למשל באמצעות חץ הזמן הפסיכולוגי - אנחנו חשים ומודעים לכך שהזמן זורם קדימה, מהעבר לעתיד, או באמצעות החץ האנתרופי - אי הסדר במערכת סגורה תמיד גדל עם הזמן. אך בכל המקרים הללו, ה"זמן" עצמו אינו זה שעובר - מה שקורה הוא שיש אירועים המתרחשים כל העת, והזמן הוא רק מעין מדד לסדר ההתרחשות שלהם. ועדיין לא דברנו על יחסיות הזמן, התלות במהירות התנועה של המשקיף, בכוח הכבידה וכד'.

בכל זאת, העובדה שאנחנו לא מבינים ממש מהו זמן, אינה מפריעה לנו לאמץ את ההשוואה בין הזמן והכסף. לפני כשנתיים הציע פרופסור בריטי בשם יאן ווקר, כלכלן מאוניברסיטת וורוויק, נוסחה מתמטית שמגדירה את שווי הזמן העובר בכסף.

הפורמולה, למי שרוצה לחשב, היא: V-(W((100-t)/100))/C. כאשר V שווה שעה, W שכר עבודה לשעה אחת, t - שיעור המס, ו-C: עלות יוקר המחיה. הנוסחה הזאת, על פי ווקר, מוכיחה את המשפט שידוע לכל אחד מאיתנו: אין ארוחות חינם. לפי החישובים של הפרופסור הבריטי, עלות שעה של גבר המרוויח משכורת ממוצעת היא 8.99 דולר, ושל אישה - 7.10 דולר.

מה שיפה בנוסחה של ווקר זה שכל אחד, לאחר שחישב את שווי השעות שלו, יכול כעת, תיאורטית, לתכנן טוב יותר את היום שלו מבחינה כלכלית. למשל, לחשב אם כדאי להזמין אוכל הביתה או לבשל בעצמו. ברור כי הכסף שירוויח מבישול בבית, יוכל להתקזז אם ישקיע בבישול זמן רב מידי.

הפרופסור גם חישב ומצא כי עלות של 3 דקות צחצוח שיניים של בן אדם המרוויח משכורת ממוצעת הינה כ-45 סנט. אגב, אם לוקחים בחשבון את החיסכון הפוטנציאלי הניכר בכסף שיש לאותו מצחצח כתוצאה מטיפולי שיניים עתידים (להם היה עשוי להידרש לולא צחצח את שיניו), נראה שה-3 דקות הללו הן זולות במיוחד.

הזמן יקר, הכסף יקר יותר

אבל המשחק הכלכלי עם הזמן עדיין לא נגמר. אחד המשפטים היותר שגורים בחיים שלנו בכלל ובעולם העסקים בפרט, הינו: אין לי זמן והזמן שלי יקר! ובכן מסתבר שהזמן אולי יקר, אבל הכסף יקר יותר. את הבשורה המעניינת הזאת הביאו בשנה שעברה שני פרופסורים לשיווק מאוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב. הפרופסורים אריקה אוקדה וסטיפן הוך, בצעו מחקר שמוכיח לדבריהם כי אנשים מוכנים לבזבז זמן, אבל לא כסף. במהלך המחקר הם הגישו ל-360 סטודנטים שאלון בו הציגו שני תסריטים שבהם נאמר להם שהם השתמשו במוצר, או קבלו שרות כלשהו, בתמורה ל-4 שעות עבודה, או 50 דולר. בתסריט האחד נכתב כי הניסיון שלהם עם המוצר היה טוב, בשני - רע. התוצאות הראו שהיה הבדל גדול בתגובות הנבדקים, בין אלה ששלמו בכסף לבין אלה ששילמו עליו בזמן. הסתבר שלצרכנים בניסוי היה קל יותר להשלים עם שירות, או מוצר גרוע, אם שלמו עליהם בזמן ולא במזומן. הסיבה העיקרית, לדברי אחד החוקרים, היא הערפול הקיים במושג הזמן.

מהיכן אם כן התחושה הקבועה הזאת שמלווה רבים מאיתנו במהלך היום, לפיה: "אין זמן" ו"הזמן יקר"? חלק מהתשובה נעוץ כנראה בסגנון החיים המודרני ובמרוץ העצבני שאנו מנהלים כנגד הזמן, למרות שלאף אחד מאיתנו לא ברור בדיוק מהו. *

לתגובות: benbasat@inter.net.il