לורד דנינג - פרידה משופט דגול שסבר כי כדי לעשות צדק מותר לסטות מהדין

שום שופט זר לא השפיע על העשייה השיפוטית בישראל כמו הלורד דנינג. יש גם מי שסבורים, כי גם שום שופט ישראלי לא השפיע על דרכי השפיטה של שופטינו כמו הלורד דנינג הבריטי. אמנם יש כיום רבים שאינם מכירים את שמו, אך השפעתו ניכרת ומודגשת עד עצם היום הזה, אפילו בפסיקותיהם של צעירי שופטינו, שאפשר לא יודעים את שמו.

הלורד דנינג נולד במאה ה-19 (1899), ונאסף אל אבותיו לפני שהספיק לטעום את טעמה של המאה ה-21. הוא הלך לעולמו בראשית החודש, חודשיים לאחר שחגג את יום הולדתו ה-100, והוא עדיין במלוא ההכרה וצלילות הדעת וממשיך להיות שנון, מקורי, בלתי צפוי ומפתיע, בדעותיו ובהליכותיו. הוא לא הסתיר את דעתו, כי הוא החשוב שבשופטים הבריטיים במאה הזאת והוא היה משוכנע כי יחיה את המאה הזו מראשיתה ועד תומה.

עוד לא היה שופט בריטי שכה רבים מעמיתיו ביקשו לחקותו, כה מעטים הצליחו בכך וכה רבים היו החולקים על דרכו השיפוטית. דנינג לא היה שופט של בית הלורדים. הוא סרב לכהן בתור שכזה לאחר שהתנסה בכך במשך תקופה קצרה (האם שמעתם על שופט מחוזי שכיהן זמנית בעליון ואמר כי הוא מעדיף לשוב למחוזי?). דנינג כיהן כנשיא של בית המשפט לערעורים - הוא היה MASTER OF THE ROLLS במשך 20 שנים רצופות (1962-1982), וכיהן כשופט במשך כ-40 שנה. הוא לא הסתיר את התרגשותו כל אימת שהופיעו בפניו עורכי דין או עורכות דין שנולדו לאחר שהוא כבר החל מכהן כשופט.

במה היה ייחודו של דנינג? כל אחד מדגיש פן אחר באישיותו כשופט. דנינג נודע כליברל מובהק. אך הוא סבר - ואמר זאת לא פעם - כי הומוסקסואלים גרועים מחוטאים ופושעים. נימוקו לא היה מקורי: חטאו של מי שחוטא כלפי הטבע חמור פי כמה מחטאו של מי שחוטא כלפי אדם.

דנינג נחשב לאנושי ומתחשב, אך לא פעם החמיר בענישה כמו שאיש מעמיתיו לא העלה בדמיונו. פסיכולוגים, קרימינולוגים ועובדים סוציאליים היו ביקורתיים מאוד ביחס לפסיקותיו.

מי שהופיעו בפני דנינג, ידעו כי הוא עתיד לפסוק את הבלתי צפוי לחלוטין. שפיטתו היתה לא פעם הימור אינטלקטואלי. הבאריסטרים אהבו את גישתו. בוודאי אלה מהם שזכו בעניינים שנחשבו על פני הדברים כחסרי סיכוי.

דנינג היה מעריץ בלתי נלאה של שיטת המשפט הבריטית. שיטה זו מבוססת, כידוע, על עיקרון התקדים המחייב. אך עוד לא היה שופט בריטי שכה הירבה לסטות מתקדימים כמו הלורד דנינג. כשהתעוררו סוגיות הקשורות במקום השיפוט הראוי - אם בריטניה - או ארץ אחרת - גילה אהדה גלויה לבעלי דין שעושים "שופינג" ומגיעים לכלל החלטה לבחור בבית משפט בריטי. וכי יש או יכול להיות, בית משפט העושה צדק עם בעלי דין כמו בית משפט השוכן בממלכה המאוחדת?

דנינג ידע ואמר לא פעם, כי רק שופטים בריטיים יודעים לעשות צדק. מה תימה, כי גם מי שלא אהבו את פסיקותיו הפכו למעריציו. כשהעירו לו, כי בעלי דין מעוניינים לזכות בתביעותיהם ומשהגישו את תביעתם, צדק לא בדיוק בראש רשימת הקדימויות שלהם - גיחך ונתן להבין שהוא גם תמים מוסווה.

לורד דנינג היה מהיר תפיסה, חד עין ובקיא מובהק בהלכות מסחר. הוא ידע ללא קושי להבין את המסתתר מאחורי הסבוכות שבקנוניות העסקיות. ניתן היה לחשוב שיש בו אהדה סמויה לנוכלים ערמומיים, שיודעים להצטיין בבישול עיסקות מפוקפקות, אך החמיר עד מאוד בענישתם.

היה בו בדנינג משהו מדמותו של שחקן. כל שנות שבתו על כס המשפט, לא שכח אף לרגע, כי עליו לעניין את בעלי הדין, להכין עבורם הפתעות, לדאוג כי יהיו נתונים במתח מתמיד ולצפות לסוף שהיה מעבר לדמיונם ומחוץ לציפיותיהם. אצל דנינג שפיטה מעולם לא הצטמצמה לחובה להכריע בסכסוך בין שניים. ללא קשר לעניינם הישיר של בעלי הדין, היה העניין המובא בפניו להכרעה, אירוע העומד ברשות עצמו.

אירוע שצריך לעורר עניין, ויכוח ומחלוקות. אולי אפילו שידבק בו טעמה של הצגה. אחרי ככלות הכל, אולם המשפטים של דנינג שכן מרחק הליכה מהמפורסמים והידועים שבתיאטרוני לונדון. דנינג אהב להרשים והוא גם הצליח.

דנינג היה דתי מאוד. בענייני מוסר היה שמרן לחלוטין, אך זה לא מנע ממנו להתפרסם כליברל, ואכן היה כזה. בעיני הבריטים אף נחשב כמהפכן. מי העיז כמוהו לסטות מתקדימים עתיקי יומין? בית הלורדים לא פעם שינה את פסיקותיו. אך דנינג ("תום" בפי ידידיו הרבים) היה גם עקשן ודבק בדרכו. שופטי בית הלורדים, שהפכו את פסיקותיו, נשכחו מזה כבר, אך את פסקיו של דנינג לומדים בפקולטות למשפטים.

רבים מחקים עד היום את סגנון הכתיבה של דנינג. משפטיו קצרים. רעיונותיו חדים וברורים. כמעט מתימטיים. אין פלא. לפני לימודי המשפטים שלו סיים בהצטיינות באוקספורד לימודי מתמטיקה. יש לנו כמה שופטים בארץ שבמשפטיהם הקצרים במסגרת פסיקותיהם ממש מחקים את דנינג, במודע, או שלא במודע. אם כי כמה וכמה ממעריציו המובהקים שישבו על כס המשפט במקומותינו כבר פרשו מכס המשפט.

דנינג חקר את פרשת פרופיומו - אותו שר בממשלת מקמילן ששיקר לפרלמנט ביחס לקשריו האינטימיים עם קריסטין קילר - והדו"ח שכתב הפך חיש מהר לרב מכר. הסגנון והצגת הפרשה הפכו את הדו"ח לנובלה מרתקת. דנינג אהב ספרות. הוא כתב כמה וכמה ספרים. חלקם מתייחסים לחידושיו המשפטיים. הוא גם כתב אוטוביוגרפיה. הוא גם הגיש בספר את מה שנראה בעיניו כפניני הספרות. איש אשכולות, אך ניכר בו המאמץ המכוון להרחיק עצמו מהגות פילוסופית עקרה.

בפסיקותיו הדגיש דנינג את הצורך לכבד את השכל הישר, "הקומון סנס". הוא אהב מאוד שהתייחסו אליו כשופט העם THE PEOPLE`S JUDGE. ואכן נחשב לכזה וכך כינוהו "הטבלואידים", העיתונים הסנסציוניים של בריטניה.

דנינג עמד לימינם של עובדים ושל מנוצלים ולא חשש לפסוק נגד אירגונים ותאגידים. הוא התיר לפרדי לייקר להתחרות עם בריטיש איירווייס, ובכך סלל את הדרך להוזלה חסרת תקדים במחירי הטיסות הטראנס-אטלנטיות. הוא פסק כי אישה החיה עם גבר, גם אם אינה נשואה לו כדין, היא שוות זכויות לאשה הנשואה. אך הוא לא אהד מחאות של סטודנטים, וידו היתה קלה לחתום על צווי מעצר כנגד מי שנחשבו בעיניו כטרוריסטים וכמפירי סדר.

הוא הצדיק את המשטרה בהתנהגותה, בכמה פרשיות, כמו הארבעה מגילפורד והשישה מברמינגהם - פרשיות שלימים נתגלו בהם מחדלי המשטרה ועורכי הדין. גישתו למהגרים היתה שלילית. בעיניו מי משלא היו מגזע הבריטים לא היו ראויים לשמש כמושבעים. אף על פי כן השמרנים לא אהבוהו במיוחד. לורד היילשם הידוע אמר עליו פעם, כי "דנינג תמיד משנה את החוק ואף פעם אנחנו לא יודעים איפה אנחנו נמצאים אתו". אכן איזה שמרן אוהב את הבלתי צפוי?

שנוי במחלוקת, אך נערץ, דנינג היה משוכנע, כי תפקידו של השופט הוא קודם כל לעשות צדק. הערך חשוב מהאות הכתובה. ההכרעה השיפוטית הצודקת חשובה מהתקדים המשפטי. הפורמליזם הוא לא פעם אויבו של הצדק ואין להיכנע לו. הצדק מחייב פשטות וישירות. לכן סגנונו פשוט, קצר-משפטים ובהיר לכל.

בשום מקרה דנינג לא נטש את דבקותו במוסר השמרני ביותר. כשמורה סולקה מעבודתה משום שקיימה יחסים עם בן זוגה שלא היתה נשואה לו, הוא מצא עצמו מאכזב את מעריציו, כשהוא מצדיק את מנהל בית הספר, משום שלדעתו, שום הורה בר-דעת לא צריך להפקיד את חינוך ילדו בידי מורה כזו. בסך הכל דנינג אהב מאוד להיות שנוי במחלוקת. הוא אהב להיות בחדשות, לדעת שיש לו מעריצים, שיש מי שמתאכזבים מפסיקתו ושהחלטותיו אינן נשארות בגדר מסמך הזוכה רק לטיפול הביורוקראטי של הפקידות העתידה לתייק את הפסק שיישכח ברבות הימים.

כשנשאל מדוע הוא מתמסר לכתיבה, לאחר פסקי דין כה רבים וכה תקדימיים שיצאו מתחת ידיו, הסביר כי לחידושים משפטיים ולתקדימי פסיקה יש תוחלת חיים קצובה. כל תקדים ביום מן הימים בא לקיצו. אבל ספרים הם לנצח. אכן איש לא יכול היה לחלוק על האופטימיות שפיעמה בלבו של הלורד הקשיש. חוש ההומור - הבריטי כמובן - לא נטש אותו עד יומו האחרון.

כששאל אותו לאחרונה אחד מרופאיו, מדוע לא נעתר להפצרות להתמנות לשופט של בית הלורדים, הסביר כי בבית הלורדים יושב הרכב של חמישה ועתידים כל פעם לחלוק עליו ארבעה מעמיתיו, ואילו בבית המשפט לערעורים ההרכב הוא רק בן שלושה וחולקים עליו רק שניים. אף על פי כן דעה שהביע דנינג שלא עוררה מחלוקת לא עניינה אותו. שופטים מהירי תפיסה לא מצליחים לשמור על מזג שיפוטי. הם פשוט חסרי סבלנות. דנינג היה בהחלט מהיר תפיסה, אך שמר על מזגו השיפוטי ואם חרג ממנו עשה כך במכוון ובמטרה.

האנגלים - שלא כמונו - זוכים לכך כי מדי פעם יש מי שמעלה על הכתב את ההיסטוריה של המשפט שלהם. דנינג ודאי יוזכר בהם. פסקי הדין של דנינג הפכו כבר לנחלת הכל ומתייתר הצורך לצטט מתוכם, אך סגנונו שובה הלב מחזיר רבים לפסקיו הנקראים כקטעי ספרות. מה תימה איפוא שכה רבים הולכים בדרכו. את סגנונו מאמצים במודע או שלא במודע והעדפתו הערכית ביישום הנורמות המשפטיות במקום פירושן הפורמליסטי אף היא כיום שכיחה ורווחת. בן מאה הלך לעולמו, ביום 6.3.99, עדיין נערץ, עדיין שנוי במחלוקת, עדיין נושא לחיקויים.

גישתו השיפוטית של הלורד דנינג מוכיחה בעליל תופעה ידועה ומוכרת: תהא גישתו של שופט ערכית ככל שתהא, יהא רצונו של שופט להגיע לתוצאה צודקת בהכרעותיו השיפוטיות - יהא זה תמיד הצדק כפי שהוא נתפס בעיני השופט - צדק ומוסר הם לעולם סובייקטיביים. איש איש וערכי המוסר והצדק שלו. מה תימה איפוא כי יש מי שרואים בלורד דנינג ליברל נועז, יש גם מי שרואים בו שמרן מסוכן שהתחפש לליברל, ויש מי שרואים בו שופט מקורי שקילקל את השורה בדעותיו הריאקציוניות, ששום פסק מהפכני שניתן על ידיו לא יכול להסיר את הכתמים שדבקו בו עקב דעותיו אלה.

אפשר שדנינג אינו החשוב שבשופטי בריטניה במאה העשרים, אך אין חולקים שהוא מהבולטים שבהם ולא בכדי אותות פסיקתו וסגנונה ניכרים כיום בכל הארצות שעדיין קשורות, או היו קשורות למשפט המקובל האנגלי, כולל כמובן ישראל