להיפטר מהקיבעון הפונדמנטליסטי

בעולם זוכה סטנלי פישר גם לביקורת חריפה. בישראל אין מי שיקרא אותה

הדיון סביב מינויו של סטנלי פישר לנגיד בנק ישראל מהווה אילוסטרציה מאלפת למידת הפרובינציאליות, ההטיה האידיאולוגית והמחשבה האחידה המאפיינים את הדיון הכלכלי הישראלי.

בזכות ובגנות המינוי של פישר לנגיד הוצגו טענות שונות. המצדדים טענו שהוא ראוי לתפקיד, שהוא כלכלן יוצא מן הכלל ורב-ניסיון בזירה הכלכלית הבינלאומית, עיתון אחד הציג גרף המצביע על עליית שערי המניות בבורסה - מה שמוכיח לטענתו ש"השוק" אוהב את פישר, ושר האוצר קבע שמדובר בשחקן-חיזוק מסוגו של רונאלדו וציוני חם.

המתנגדים טענו כי אין זה ראוי למנות זר שאינו מכיר את ההוויה הישראלית באופן אינטימי: אינו מכיר את השפה העברית על בוריה, אינו משרת במילואים ואינו משלם משכנתא, אדם שאינו מכיר את מרכזי העוצמה וכללי המשחק הכלכליים והפוליטיים, וכן שזהו מהלך משפיל המציג את ישראל כקולוניה נידחת, שלא ניתן למצוא בה מועמד מוכשר אחד הראוי לתפקיד הנגיד.

מה שלא עלה בדיון על המינוי החדש, עניין שכל מעסיק הבוחן מועמד חדש לעבודה היה בוחן כצעד שגרתי אלמנטרי, זו ההיסטוריה התעסוקתית של המועמד ותפישתו את התפקיד.

סטנלי פישר הוא אכן כלכלן יוצא מן הכלל. פרופסור לכלכלה בעל-שם מ-MIT, אשר שירת ככלכלן ראשי בבנק העולמי, וכסגן המנהל הכללי בקרן המטבע הבינלאומית. הוא גם היה אחד מהיועצים שסייעו לעצב את מדיניות הייצוב הכלכלי בישראל ב-1985, ולאחרונה מילא את תפקיד סגן-הנשיא בתאגיד הבנקאי סיטיגרופ.

ההיסטוריה התעסוקתית הזו העניקה לפישר מעמד של קדוש בחוגים התקשורתיים, האקדמיים והכלכליים טרם המינוי הרשמי לתפקיד הרם. אולם בכל זאת, במינוי לתפקיד רם כל-כך, מן הראוי היה לבחון בדיון הציבורי את תפקודו באחד מהתפקידים הללו.

פישר היה אחד האנשים החזקים בקרן המטבע הבינלאומית, באחת התקופות הסוערות בכלכלה העולמית. פעילות הקרן נתונה לביקורת חריפה במדינות רבות בעולם, אולם לא אצלנו. בדיון הפונדמנטליסטי הכלכלי הישראלי, היחס אל הקרן ואל פקידיה הוא כאל חכמי הלכה שיש למלא באדיקות אחר פסקיהם.

על פישר ומדיניותו ניתן ללמוד מג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2001, ומי ששירת ככלכלן הראשי בבנק העולמי - משרה שממנה התפטר בעקבות מדיניות הבנק. בסדרת מאמרים ובספרו Globalization and its Discontent שטיגליץ מבקר בחריפות את מדיניות הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, ואת פישר.

לדעת שטיגליץ, מדיניות הבנק העולמי והקרן, יותר משסייעו לכלכלה העולמית, הובילו אותה למשבר. על סטנלי פישר, האתיקה האישית שלו ומדיניות הקרן, כותב בספרו שטיגליץ את הדברים הבאים: "ההתנהגות של קרן המטבע הבינלאומית לא צריכה להפתיע איש. הקרן מתייחסת לבעיות כלכליות מנקודת-מבט אידיאולוגית של הקהילייה הפיננסית, האינטרסים של הקרן קרובים לאינטרסים של קהילייה זו, והרבה מאנשי הסגל בקרן מגיעים מהקהילייה הפיננסית.

"חלק מאנשים אלו, ששירתו את האינטרסים של הקהילייה הזו כראוי, זכו לאחר מכן למשרות עם משכורות שמנות בעולם העסקים. סטנלי פישר לדוגמה, סגן המנהל הכללי שעבר מקרן המטבע הבינלאומית והפך לסגן יושב-הראש של התאגיד הבנקאי סיטיגרופ, תאגיד-ענק הכולל את סיטיבנק... ניתן לתמוה מדוע פישר זכה לתגמולים גדולים כל-כך, כאשר כל מה שהוא עשה זה לבצע את תפקידו" (עמ' 207-208).

נראה שגם ללא ידיעת השפה העברית על בוריה, פישר יחוש נוח מאוד בקרב ראשי המשק - רבים מהם פקידי אוצר לשעבר, שזמן קצר לאחר עזיבתם את בניין משרד האוצר הפכו למנהלי בנקים וראשי תאגידים.

הביקורת של שטיגליץ ושל כלכלנים דוגמת קנת ארו, זוכה נוסף בפרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן, ג'פרי סאקס ואחרים כלפי הקרן, מתייחסת למדיניותה, שהובילה למשברים כלכליים חמורים במזרח אסיה וברוסיה בסוף שנות ה-90. הנוסחה הניאו-ליברלית האחידה, שכללה העלאת ריבית, מוטטה את הכלכלה במספר מדינות במזרח אסיה, והטיפול בהלם שהעניקה הקרן לכלכלה הרוסית גרם להפיכתה ממשטר טוטליטרי בעל כלכלה ריכוזית למשטר אוליגרכים, קומץ בוזזים שמדיניות הקרן איפשרה להם לשדוד את נכסיה הציבוריים של המדינה - שחלק גדול מהם שוכנים כיום בחשבונות בנק שווייצריים.

לביקורת כלפי קרן המטבע הבינלאומית שותפים רבים: פוליטיקאים ושרי אוצר במדינות המערב דוגמת גורדון בראון, שר האוצר הבריטי, ראשי מדינות בעולם השלישי, ותנועות רבות בחברה האזרחית העולמית, שחלקן שייכות לתנועת האנטי-גלובליזציה.

הקרן שפישר היה עד לאחרונה אחד מראשיה היא גוף אנטי-דמוקרטי וחסר-שקיפות, שדיוניו מתנהלים מאחורי דלתות סגורות. זהו מוסד בלתי שוויוני, שבו משקל זכות ההצבעה של ארצות-הברית שווה למשקל קולן של מדינות אמריקה הלטינית, אפריקה ודרום-מזרח אסיה ביחד. המדיניות האחידה, המתנה קבלת סיוע כלכלי מהקרן במחויבות של המדינה לשינויים מבניים - הכוללים הפחתה בתקציבים ציבוריים, קיצוץ בשירותים חברתיים, הפרטת נכסים ציבוריים ודה-רגולציה - פוגעת בעיקר בעניים ובמעמד הבינוני.

הנגיד המיועד, התומך בכל לב ביישום מדיניות אחידה זו גם בישראל, לא יכול היה לזכות באף מדינה אחרת לעדת מעריצים דתית אדוקה יותר מזו הממתינה לו כאן.

הכותב הוא יו"ר מרכז אדוה, ומנהל חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים