כשהחשב הכללי במשרד האוצר, ירון זליכה, אומר על מכירת השליטה בבנק דיסקונט לקבוצת מתיו ברונפמן, כי "זוהי הפעם הראשונה שבה נמכר בנק בישראל למשקיע זר", צריך להקשיב היטב לדבריו. "ומה עם בנק הפועלים?", נשאל זליכה אמש ע"י כתבת "גלובס", סטלה קורין ליבר. תשובתו: "בהפועלים רק חלק מגרעין השליטה זר ומעבר לכך, רוב רובו של הכסף בא מישראל. כאן הקבוצה זרה, הכסף זר ובהוראת המפקח על הבנקים אין שום מינוף".
בבנק ישראל, אם כן, הפיקו את הלקחים ממכירת השליטה בבנק הפועלים. יש להניח שלאופן שבו מימנה משפחת דנקנר את חלקה ברכישה ולהתרחשויות שסבבו אותה מאז, יש חלק מרכזי באותה הפקת לקחים. האופן שבו מימנה המשפחה את רכישת חלקה בבנק הפועלים, באמצעות אשראי מבנק לאומי, הקנתה בדיעבד לדנקנרים פוליסת ביטוח מקיפה בשבע השנים האחרונות, שלא היטיבו עם עסקיה. זו איפשרה למשפחה להכנס לחובות אדירים ולחרוג מתנאי האשראי שניתן לה, מבלי לשלם על כך מחיר אמיתי.
כמעט הסתבכות
אז, ב-1997, הכל היה נראה אחרת. עסקי התקשורת שהוביל שמואל דנקנר במת"ב שגשגו ובנק לאומי שמח להעמיד לחברת תעשיות מלח של הדנקנרים - הגורם השני בחשיבותו בקבוצת רוכשי בנק הפועלים - מימון בהיקף של כ-1.5 מיליארד שקל לתורך רכישת מניות הבנק. הבטוחות שקיבל הבנק מהמשפחה כללו את קרקעות המלח בעתלית ובאילת (שתומחרו על ידו בכ-200 מיליון דולר) ובעיקר, את מניות הפועלים שרכשו הדנקנרים במסגרת העיסקה.
בשנים הבאות הדרדרו עסקיה של משפחת דנקנר. אחזקות התקשורת והנדל"ן של המשפחה סבלו מהפסדים כבדים, עסקי התעשייה שלה עלו וירדו, אך בעיקר היו אלה מניות הפועלים, ששוויין צנחו בעקבות הרעת עסקי הבנק.
הללו שיקפו לאחזקות הדנקנרים שווי נמוך משמעותית - של יותר מ-600 מיליון שקל - לעומת ההלוואה ששימשה לרכישתן. לאלה נוספה הערכת מנהל, שעמדה את שווי קרקעות המלח של הדנקנרים ב-22 מיליון דולר בלבד - עשירית מהערכת בנק לאומי.
האם פעל בנק לאומי למימוש הבטוחות? לא ולא. האפשרות לפיה ימומשו מניות הדנקנרים בבנק הפועלים על-ידי לאומי לא עמדה, למיטב ידיעתנו, על הפרק. כי הרי מי יכול לתאר לעצמו מצב שבו הופך בנק לאומי למחזיק מניות מוביל בבנק הפועלים? סיטואציה שבה אחד ממרכיבי הדואופול הבנקאי מחזיק במתחרהו?
לא המדינה, וודאי שלא גליה מאור, מנכ"ל לאומי. לראייה: כשהתקשו הדנקנרים לשלם את הריבית על הלוואת הענק שנטלו מלאומי, העמיד להם הבנק עצמו הלוואת גישור לצורך תשלום הסכום החסר.
ובסופו של דבר, בעסקה שבה "אולי הפריץ ימות, אולי הכלב", יכול בנק לאומי, בסופו של דבר, להרשות לעצמו לחייך. אישור ההפשרה של קרקעות הדנקנרים לבנייה בידי היועץ המשפטי מזוז, היא מבחינת הבנק רק הבונוס (הגם שעדיין שוויין רחוק על-פי ההערכות מרחק רב מלמטה להערכת השווי ששימשה את לאומי).
הצלה מכיוון לא צפוי
ההקלה האמיתית הגיעה בשנה וחצי האחרונה מכיוון הבורסה, שהטיסה את מחירן של מניות בנק הפועלים לשווי שיא, אגב סגירת הפער השלילי שנפתח מול ההלוואה שניתנה לדנקנרים. לפני כשלושה שבועות תורגם השיפור במצב אחזקותיה של תעשיות מלח בבנק להסכם מימון חדש עם לאומי, הפעם לתקופה של 12 שנים, במסגרתו חודשה רוב ההלוואה כנגד ביטחונות ששוויים (כולל קרקעות ופעילותה התעשייתית של תעשיות מלח) מוערך בכ-2 מיליארד שקל.
באופן אירוני, דווקא המימון שנטלו הדנקנרים בבנק לאומי, שלפרק זמן מסויים נראה היה כאיום הגדול ביותר על המשך קיום עסקיהם, איפשר למשפחה לצלוח כמה שנים רעות במיוחד ולייצב את עסקיהם ולהחזיר חובות אישיים כבדים (באמצעות מכירתה של חברת דנקנר השקעות). זאת, מבלי שיופשטו בדרך מנכסיהם על-ידי הבנקים. אותם בנקים שלא היססו להעביר את איש העסקים גד זאבי זובור פומבי משפיל בעקבות התרחשות דומה בעסקת המימון של רכישת מניות בזק. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
