בא לשכונה מיליונר חדש

ארסוף שממערב לקיבוץ שפיים ממותגת כשכונת המיליונרים היוקרתית ביותר בארץ, וזאת בשל הקירבה הגדולה של הבתים לים, והבידוד היחסי שהמקום נהנה ממנו. בנוסף לכך, תוכנית המתאר המחוזית אוסרת בנייה נוספת באזור, עובדה שתשמור על ייחודה של השכונה ובידודה.

בשכונה המגודרת בגדר, ושהשומר בפתחה אינו מתיר כניסת כלי רכב, 100 מגרשים לבניית וילות, מתוכם רק 30 בנויים. מרבית המגרשים בשכונה הם בשטח של 1.4 דונם, וניתן לבנות עליהם בתים בשטח של 300 מ"ר. בין תושבי השכונה: עידן עופר, בני שטיינמץ, רות ורטהיימר, עו"ד ירון אלחנני, קובי ויהודית ריכטר, משפחת דנקנר ואחרים.

קרקעות ארסוף, המשתרעות מגבול הרצליה ועד קיבוץ שפיים, נרכשו בשנות ה-30 על-ידי יהודים מגרמניה, ובהם משפחות מני, רוקח וברנסבורג (להבי) שביקשו לרכוש קרקעות בארץ ישראל. ב-1935 עלה קיבוץ שפיים על הקרקע ופלש לחלק מהקרקעות. עם קום המדינה פנו בעלי הקרקע לבית המשפט, שהוציא ב-1951 צו פינוי נגד הקיבוץ.

הקיבוצניקים, שלא רצו לוותר על קרקע חקלאית טובה, הציעו למשפחות לשטחיהן פלשו קרקע חלופית ליד הים, שאין לה שום ערך חקלאי. האחים להבי החלו לבנות את בתיהם על הקרקע החלופית, אך מהר ספגו את נחת זרועה של המועצה האיזורית, שניסתה לחבל במאמציהם.

בשנות ה-70 רכש גם הרבי מגור חלק מהקרקעות באיזור, מבעלי קרקע שהאמינו שלעולם לא ניתן יהיה להקים יישוב במקום. כמה שנים אחר כך הצליחו יורשיו למכור את המגרשים במיליון דולר לדונם - אחד מיסודות העושר של חצר גור, העשירה שבין החצרות החסידיות. כיום נעים מחירי המגרשים בין 1.3 מיליון דולר למגרש ועד 6 מיליון דולר למגרש המשקיף לים.

רק ב-1989 הגיעו בעלי הקרקעות והקיבוץ להסכמה, שאיפשרה להפקיד תוכנית בניין עיר חדשה.

שטח המגרשים הוקטן משני דונמים ל-1.4 דונם. כל משפחה התבקשה לשלם 100 אלף שקל, ששימשו לבניית כבישים, מדרכות ותשתיות למים ולטלפון. בג"ץ חייב את המועצה לתת לתושבים כתובת. המחירים במקום קפצו בבת אחת.

גורלם של יתר 800 בעלי המגרשים הפרטיים שבין שפיים להרצליה, אליהם לא פלש הקיבוץ, לא שפר עליהם. תוכנית המתאר המחוזית (תמ"מ) 21/3 שאושרה לפני כשנה מגדירה את השטח כולו כנוף פתוח וכגן לאומי האסור בבנייה.

הגדרת השטח כגן לאומי מורידה את ערך המגרשים כמעט לאפס.