השפם של סטאלין חמוד?

העיתונות העולמית נאחזה תזזית כאשר התגלה כי הנסיך הארי, יורש העצר הבריטי, הופיע למסיבה מחופש לאיש אס.אס. צלב הקרס הוא הסמל המזוהה ביותר עם רוע, שטניות, סבל, אימה ופחד. ואילו סמל הפטיש והמגל, תחתיו התבצעו אולי רציחות במספר לא פחות, נחשב לסמל נוסטלגי המופיע באופן אופנתי על כרזות, חולצות ודגלים. סמלו של רוצח ההמונים אדולף היטלר מעורר בנו חלחלה וגועל, וסמלו של רוצח ההמונים יוזף סטאלין מעורר בנו רגשות מעורבים, לא בהכרח שליליים.

מאז נפילתה של ברית המועצות, הייתה למערב גישה למידע ולעדויות על הנעשה במחנותיו של סטלין. אך נדמה שעד כה לא עורר המידע את דמיונו של איש. ספרה זוכה פרס הפוליצר של ההיסטוריונית אן אפלבאום, מן הסתם אחד הספרים המקיפים שנכתבו על המחנות, פותח לקורא צוהר להיסטוריה נשכחת. זהו ספר חשוב מפני שהוא קריא ונגיש. הספר אינו נופל למלכודת הטרחנות והארכאיות שאותה מכיר מי שניסה לקרוא את ספריה של ברברה טוכמן (מצעד האיוולת ועוד). על אף עוביו המבהיל של "גולאג", 688 עמודים, הוא אינו מטיל שיעמום ואינו מכביר הררי מידע המפריעים לקריאה.

"גולאג" עוסק בעיקר בתקופת השיא של מחנות העונשים הסובייטים בין

השנים 1929 ל-1953 (השנה בה מת סטלין). הוא אינו עוסק במניין הכללי של קורבנות סטלין שנרצחו בטרור האדום ונקטלו ברעב שנבע מטרור פנימי וקולקטיבציה כפויה. "גולאג" מתאר את התפתחותה של שיטה כלכלית המבוססת על מיליוני עובדי כפייה, אשר בשיאה הפיקה שליש מתוצרת הזהב במדינה ונשאה בעיקר הנטל של ייצור העץ והפחם.

כמו תורתו הגנטית של המדען הרוסי ליסנקו, שניסתה לסגל את החיטה לתנאים הסיביריים (וגרמה לרעב כבד), גם שיטת הגולאג

האמינה כי ניתן לשנות את טבע האדם ולהתאימו לעקרונות הקומוניסטיים. הגולאג קרע חיים, החריב משפחות וגזר על מיליונים חיים בערבות נידחות מרוחקות אלפי קילומטרים מבתיהם. מה היה חטאם של אנשים אלו? לא היה כל חטא. מדובר במערכת שרירותית אשר נזקקה למכסות של עובדים, ולפיכך כלאה אנשים על סמך הלשנות אנונימיות מפוקפקות או איחור של שלוש פעמים לעבודה. מערכת ענישה חסרת רציונל זו השליכה את קורבנותיה ללא משפט למחנות אשר היוו מדינה בתוך מדינה, עם חוקים, מנהגים ואפילו סלנג משל עצמם. חלק מהפרויקטים שהועסקו בהם עובדי הכפיה היו עבודות סרק מגלומניות של חפירת תעלות והנחת מסילות רכבת שמעולם לא נעשה בהם שימוש. המחנות לא היו מחנות ריכוז דוגמת המחנות הגרמניים. מטרתם לא הייתה רצח שיטתי אלא הפקת רווח מעמלם של עבדים. אבל מוות ברעב, קור, מחלות ומגפות היה נפוץ. האסירים מתארים סבל מתמיד, תת תזונה ומשטר קשוח ואלים.

בתקופתו של סטלין נעשה מאמץ להפוך את מחנות הכפייה למשק סגור שרווחיו יכסו את עלות אחזקת האסירים. למרבה הפרדוקס, המחקר מעלה כי באף תקופה לא עמד הגולאג ביעד זה וכי בכל התקופות נדרש מימון ציבורי על מנת להחזיק את מערכת המחנות.

במערכת הגולאג עברו 18 מיליון איש, מתוכם מתו כשלושה מיליון. אפלבאום טוענת שאין כמעט ספק שהדברים יקרו שוב.