כך נתגבר על האינטרסנטים: קרקעות המדינה

גאולת הקרקע 2005 לאחר מותם של נפילים כזייד צריכה להיות פעולה מסחרית. מי שירצה לרכוש קרקע מסיבות אידיאולוגיות, בדיוק כמו רוטשילד והירש בזמנם, כך לבייב וחקשורי בזמננו - שירכוש

במקרה לגמרי, שלוש ידיעות שונות בענייני קרקעות הגיחו השבוע אל חלל האוויר. האחת, סנטימנטלית משהו, היא הידיעה על מותו של גיורא זייד, בנו של שומר קרקעות העמק אלכסנדר זייד, סמל לגאולת הנדל"ן היהודית. השנייה, הידיעה על החלטת מזוז בעניין קרקעות הקרן הקיימת לישראל והקרקעות לערבים ישראלים. השלישית היא חשיפת העובדה כי מיליונרים ישראלים קונים אדמות בשטחי יש"ע כדי לעצור את ההתנתקות.

בידי המדינה 22 מיליון דונם קרקע מתוך כ-25 מיליון דונם, שטחי מדינת ישראל. השבוע זעקו מתנגדים למזוז, כי הקצאת שטח לערביי ישראל היא זילות הקרן הקיימת וזלזול במאמציהם של נדבנים יהודיים לפני עשרות שנים לרכוש קרקעות בעבור יהודים כדי להפוך את חלום המדינה היהודית הלכה למעשה. הטעות המקורית היתה לאפשר ניהול מדינה של קרקעות אלה; מלכתחילה היה צורך להפכן לקרקעות בבעלות פרטיים או גופים ציבוריים כמו רשויות מקומיות על פי הצורך. אין שום זילות ברעיון שיש לאפשר הזדמנות לקרקע גם בעבור ערבים. הזילות היא רק בדרך ההקצאה. גאולת הקרקע 2005 לאחר מותם של נפילים כזייד היא פעולה מסחרית, שתביא לגאולת המשק.

סחר הקרקעות בישראל הוא ענף המשווע לרפורמה ולצמיחה. צמיחה זו יכולה להיות מושגת בקלות על ידי הפרטה מאסיבית, ללא מחיר מינימום וללא תנאים כמעט, של כל קרקע בישראל. המדינה תוכל לאפשר לגורמים שונים, כמו משרד הביטחון ורשות שמורות הטבע, להביע את דעתם על כל הפרטה כדי שלא ייפגעו ערכי טבע ונוף, או שטחים ביטחוניים. אולם כל השאר יופרט ללא דיחוי לכל דורש. מי שירצה לרכוש קרקע מסיבות אידיאולוגיות, בדיוק כמו רוטשילד והירש בזמנם, כך לבייב וחקשורי בזמננו, שמורה לו הזכות. אבל לרוב יהיה מי שירצה לעשות עסקים נטו, והוא ירוויח קרקע זולה וזמינה למטרות שונות. השוק ילך ויתרחב ככל שמלאי הקרקעות יגדל.

קיימת סבירות גבוהה שרוב הרוכשים יהיו יהודים, חלקם אולי אפילו גורמים מחו"ל וחלקם הקטן ערבים ישראלים שיקבלו הזדמנות לרכוש קרקע. והנה התרחיש: עלות קרקע לדיור יכולה להגיע עד ל-40% ממחירה של דירה. בהפרטה בתנאי מצוקת ענף הדיור הנוכחית, קבלנים יוכלו להשיט את הוזלת עלות הקרקע ישירות למחירי הדירות. על פי נתוני הבנקים, המשכנתא הקלאסית היא בהחזר חודשי של כ-3,000 שקלים לכ-20 שנה. סך של 450 אלף שקלים. זוגות צעירים, בעיקר דלי היכולת, ישפרו את יכולתם לרכוש דירה, ואלה שהם בעלי אמצעים טובים יותר, יפנו הכנסה כתוצאה מהפחתת הצורך בהלוואות.

על פי מחקרים בנוגע לרפורמה בקרקעות, ניתן יהיה להפחית למעשה את עלות הדירה ב-25% לפחות, ואילו הרוכשים הפוטנציאלים יקטינו את ההחזר החודשי בכ-500 שקלים. שוק ההלוואות עצמו לא יקטן (בגלל הוזלת המחירים) אלא דווקא יפרח מפני שתגדל כמות הרוכשים הפוטנציאליים. אותם אלה שיפנו הכנסה כתוצאה מהוזלת הדירות, ישקיעו אותה בכל דבר אחר - צריכה שוטפת, חיסכון והשקעות שונות, או פשוט הגדלת דירתם. הקבלנים, יש לקוות, ישובו להרוויח. ההשפעה על השוק תפעל כאדווה. במעגל הראשון, שוק משני עצום של מטבחים, קרמיקה, מוצרי גמר לבנייה ושוק ההובלות. מעגל רחוק יותר הוא הריהוט, שטיחים, אביזרים וכלי בית. ובהמשך, תחום המותרות של השוק הזה: רשתות כמו עיצובים וסטוק קפה, שפשטו לאחרונה רגל, יוכלו לשוב ולהתקיים. גם למתנה שצריך להביא לחנוכת הבית החדש, אמורה להיות השפעה כלכלית ברורה. נשמע קסום מדי? לא ריאלי? הבעיה היא לא בתרחיש שצויר בפסקה הקודמת. הוא ריאלי הרבה יותר מהיכולת להוציא אל הפועל את הפרטת הקרקעות עצמה.

דומני שהפתרון היחיד הוא מהלך משותף. ללב לבייב, אלי ישראלי, יפתח עינב ואחרים יש אינטרס אידיאולוגי. להתאחדות הקבלנים, לבנקים, לגופי השקעות ולעסקים אחרים יש אינטרס מסחרי ברור. רק הם, יחד עם שר האוצר, בנימין נתניהו, המאמין בהפרטה, יוכלו לפתוח יחד במסע שכנוע אגרסיבי שיגבור על אוסף של פוליטיקאים ותאבי כוח אחרים המנהלים היום את הוועדות לתכנון ובנייה ואת מינהל מקרקעי ישראל. *